פסק-דין בתיק עא 3649/06

ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום בחיפה (כב' השופט מנחם רניאל) מיום 27.6.06 בת"א 12887/04.

1.         עניינו של הערעור שבפנינו הוא ביחסי משכיר-שוכר. בין הצדדים נחתם ביום 21.1.2001 הסכם לפיו השכיר המערער למשיבה 1 (להלן: " המשיבה") בערבות המשיבים 2-4, מבנה מסחרי בטירת הכרמל תמורת דמי שכירות חודשיים בסך של 5,100$ (להלן: " הסכם השכירות"). 

תביעתו של המערער נסבה על שלושה ראשים עיקריים כלהלן:

א. הפרשי שער - המשיבה הפקידה בעת חתימת הסכם השכירות שיקים דחויים על פי השער היציג ביום כריתת ההסכם. המערער צרף טבלה ממנה עולה כי בשל עלית שער הדולר בתקופת השכירות, נוצרו הפרשי שער משמעותיים שלא שולמו ע"י המשיבה.

בית משפט קמא דחה את התביעה בנושא זה, מן הנימוק שהמערער לא דרש מהמשיבה בכתב לשלם את הפרשי השער.

ב. תשלום דמי שכירות בסכום נמוך מהמוסכם - אין חולק כי החל מחודש נובמבר 2002 ואילך, עד לתום תקופת השכירות בחודש 8/03, שילמה השוכרת הסך של 15,000 ש"ח לחודש במקום הסך של כ-20,000 ש"ח על פי הסכם השכירות. בין הצדדים נתגלעה מחלוקת אם הוסכם על הפחתת דמי השכירות כטענת המשיבה, או, כטענת המערער, הוסכם על הפחתה זמנית של דמי השכירות, נוכח מצוקתה של המשיבה, והיה על המשיבה להשלים את הפרש דמי השכירות, עם תום תקופת השכירות.

בית משפט קמא דחה את תביעת המערער גם בנושא זה, וקיבל טענת המשיבה כי הוסכם בעל פה בין הצדדים, על הפחתת דמי השכירות.

ג. נזקים למושכר - בית משפט קמא קיבל את חוות דעת השמאי מטעם המערער לגבי הנזקים שנגרמו על ידי המשיבה למושכר, אך מאחר שהמערער לא הוכיח כי תיקן בפועל את הנזקים, פסק למערער רק חלק מהסכום.

2.         הערעור שבפנינו נסב על כל ראשי התביעה דעיל.

המערער טען כי בית משפט קמא טעה בכך שלא פסק לזכותו הפרשי שער למרות שהדבר נקבע במפורש בהסכם השכירות.

לגבי מסקנת בית משפט קמא כי הצדדים הסכימו על הפחתת דמי השכירות, הצביע המערער על כך שבהסכם השכירות נקבע במפורש כי " לא יהא כל תוקף לשינוי או לתיקון בהוראות חוזה זה אלא אם כן ייערך וייחתם ע"י הצדדים מסמך בכתב בקשר עם כך".

לגבי הנזקים למושכר, טען המערער כי לא הייתה כל עילה של ממש להפחית מסכומי הנזק כפי שנקבעו בחוות דעתו של השמאי מטעמו.

המשיבים תמכו בפסק דינו של בית משפט קמא, ולו מן הטעם שהוא מושתת על ממצאים עובדתיים שאין דרכה של ערכאת הערעור להתערב בהם. 

3.         נחה דעתנו כי יש מקום לקבל את הערעור ככל שהוא מתייחס להפרשי השער עד לחודש 11/02, עת הופחתו דמי השכירות.

על פי סעיפים 5(ג) ו-(ד) להסכם השכירות, דמי השכירות היו אמורים להשתלם על פי השער היציג בעת התשלום. בסעיף 5(ח) להסכם השכירות נקבע במפורש, כי על השוכר לשלם למשכיר את הפרשי השער בין ההמחאות שהופקדו לבין דמי השכירות בפועל, לפי השער היציג במועד המיועד לכל תשלום ותשלום. מכאן, שלא היתה כל סיבה לפטור את המשיבה מתשלום ההפרשים.

לא נעלם מעיננו כי במועד התשלום עבור חודש נובמבר שולם סכום נוסף כהפרשי שער, אך דווקא עובדה זו מחזקת את טענת המערער כי לא היה ויתור מצדו, במפורש או במשתמע, על תשלום הפרשי השער.

בהתאם לטבלה שצרף המערער גם בבית משפט קמא וגם בפנינו (נספח ו' לתיק המוצגים), ואשר לא נסתרה על ידי המשיבים, הסכום המגיע בגין הפרשי שער עד חודש אוקטובר 2002 כולל עומד על הסך של 39,936 ש"ח. לסכום זה יש להוסיף מע"מ בסכום של 17% ועל הסכום המתקבל יש להוסיף הפרשי הצמדה וריבית כדין מחודש ינואר 2002 (אמצע תקופה)  ועד התשלום בפועל.

4.         הפרש דמי השכירות - על פניו, יש הגיון בטענת המערער כי הסכים להתחשב באופן זמני במצוקה אליה נקלעה המשיבה, ולכן הסכים לתשלום על חשבון דמי השכירות. ברם, אין דרכה של ערכאת ערעור להתערב בממצאים עובדתיים, ובית משפט קמא הדגיש מספר פעמים בפסק דינו כי בנקודה זו הוא מבכר את עדותם של המשיבים על פני עדותו של המערער. משהשתית בית משפט קמא את קביעתו על ממצא עובדתי זה, ולפיו הסכימו הצדדים בעל פה על הפחתת דמי השכירות וכי למערער היה גם אינטרס עסקי שהמשיבה תישאר במושכר, איננו רואים להתערב בקביעה זו. אשר על כן, אנו דוחים את הערעור בנושא זה.

5.         הנזקים שנגרמו למושכר - בית משפט קמא דחה אחת לאחת את כל טענות המשיבים ואימץ את חוות דעת השמאי-המהנדס מטעם המערער. זאת, למעט סכום מסויים אותו קבע השמאי בגין נזק שנגרם ליחידות הקירור, ואשר הופחת על ידי בית משפט קמא בשל "הסיבתיות העמומה" בין הנזק לבין מעשיה ומחדליה של המשיבה.