פסק-דין בתיק עא 3049/01

השופטת מיכל רובינשטיין

1.      ערעור על פסק דינו של בית המשפט השלום בת"א (כב' השופטת שושנה אלמגור) בת"א 65914/00 לפיו התקבלה תביעת המשיבה לתשלום דמי תיווך בסך השווה ל-2%

מ-950,000 דולר.

2.      העובדות

בתאריך 11.10.99, פנה המערער 1, מנהלה של המערערת 2, למשיבה - מתווכת מקרקעין וביקש את עזרתה במציאת בנין או חלק בבנין ברח' שנקין, אותם יוכל לרכוש. המערער חתם על כתב התחייבות לתשלום דמי תיווך בשיעור של 2% מערך הנכס (להלן: "כתב ההתחייבות").

עוד צויין בכתב ההתחייבות בסע' 2 שבו כי המערערים מתחייבים לא למסור את הפרטים לצד ג', אולם אם יגיע מידע כאמור לצד ג' אשר יעשה בו שימוש, המערערים מתחייבים לפצות את המשיבה בגין הנזק שייגרם כתוצאה מכך.

חתימת המערער 1 התנוססה הן בסופו של כתב ההתחייבות על תנאיו, והן לצד פרטיו של כל אחד מהנכסים המופיעים בטבלה שבאותו מסמך, וביניהם, הבנין נשוא המחלוקת המצוי ברח' שנקין 23.

שבועיים לאחר החתימה על כתב ההתחייבות רכשה המערערת 2 את הבנין ברח' שנקין 23, באמצעות המערער וביחד עם שותפו לעסקים, בהתאם לחוזה מכר מיום 26.10.99.

המערערים סרבו לשלם למשיבה שכ"ט, בטענה כי היא לא היתה "הגורם היעיל", והעיקרי שהביא לכריתת החוזה.

המערער טען כי בעת שחתם על כתב ההתחייבות הוא ידע כבר על כך שהבנין עומד למכירה, ולכן לא היה זקוק למידע זה מהמשיבה. עוד נטען כי כתב ההתחייבות לא ענה על דרישות הכתב שבחוק המתווכים, התשנ"ב-1996.

לבסוף טען המערער כי הואיל ונרכשו על ידו רק 40% מהבנין, הרי באם קמה למשיבה זכות לדמי תיווך, היא קמה רק לגבי החלק האמור.

מנגד טענה המשיבה כי המערער חתם על כתב ההתחייבות לרבות על כל הפירוט שבו והוא מעולם לא ציין בפניה כי ידוע לו שהבנין עומד למכירה. כן טענה כי המערער מנוע מלטעון שחוזה המכר נכרת ללא התערבותה, שכן בהתנהגותו מנע ממנה מלקיים התחייבויותיה.

3.      פסק הדין של בית משפט השלום

השופטת המלומדת קיבלה את התביעה וקבעה כי כתב ההתחייבות, גם אם אינו כולל את כל הפרטים המתחייבים על פי התקנות, הפרטים החסרים בו אינם מהותיים, ואין בחסרונם כדי לאפשר למערערים להשתחרר מחבותם.

המערער לא רק שחתם על התנאים הכלליים בכתב ההתחייבות אלא גם חתם בצד כל נכס, ולכן לא ישמע בטענה כי חסרים פרטים הפוגמים בכתב ההתחייבות כאמור בתקנות המתווכים במקרקעין (פרטי הזמנה בכתב), התשנ"ז-1977.

בית המשפט דחה כאמור את טענת המערער וקבע כי הפרטים המהותיים מופיעים בכתב ההתחייבות וכן כי התנהגות הצדדים מגבשת את גמירות דעתם באשר לעסקה ולהתחייבות הנובעת ממנה.

בנושא הראיות, קבע בית המשפט כי המנעותו של המערער מהבאת עדים חיוניים היתה כה בוטה, עד כי די היה בה כדי לדחות את עדותו היחידה.

למערער היו מספר הזדמנויות להבהיר למשיבה כי למרות חתימתו ליד כתובת הבנין, הוא ידע, כי הבנין עומד למכירה.

השופטת לא קיבלה את עדותו, לא האמינה לו. מאידך התקבלה גרסת המשיבה לפיה התחייבויותיו של המערער חלות גם על הבנין.