פסק-דין בתיק עא 2047/01

השופט יהושע גרוס, ס"נ - אב"ד :

רקע עובדתי

1.         המשיבה, חברה העוסקת בין היתר בייצור ושיווק אריחי קיר ופסיפס קרמי, הגישה תביעה כספית בסדר דין מקוצר כנגד הבנק-המערער, בה נתבע הבנק לפצותה בגין נזקים שגרם לה, לטענתה, בשל הפרת התחייבותו לגבי פרעון שני מכתבי אשראי. מדובר היה בעיסקה שלפיה רכשה המשיבה סחורה מספק סיני ולבקשתה ניתנו שני מכתבי אשראי דוקומנטרי ע"י הבנק-המערער. 

2.         המערער עתר למחיקת הכותרת "סדר דין מקוצר" בטענה כי לא היה מקום להגשת תביעת נזיקין מעין זו בדרך האמורה. בקשתו נתקבלה והכותרת נמחקה. ערעור המשיבה על החלטה זו התקבל ובערעור נקבע כי הדברים אמורים בתביעה בגין הפרת הסכם ולא תביעת נזיקין ולפיכך הוחזרה התביעה למסלול סדר הדין המקוצר.

אחר הדברים הללו ניתנה למערער רשות להתגונן בפני התביעה, תוך קביעה כי עיקר הסוגיות שבמחלוקת הן: התאמה בין מסמכי השחרור למכתבי האשראי, תקינות פעולת המערער בביצוע התשלום, אישור המשיבה או מי מטעמה לביצוע התשלום ע"י המערער, מניעות או השתק כלפי המשיבה בשל העדר תגובה במירווח הזמן שבין פרעון מכתב האשראי הראשון לשני וכן טענת המערער כי המשיבה לא פעלה להקטנת נזקיה.

פסק-הדין של בית-משפט השלום

3.         השופט המלומד (כב' השופט שנהב) קבע בפתח דבריו כי הטענות שהועלו לענין עיסקת היסוד שבין הספק הסיני למשיבה אינם מהוים חלק מהחזית כפי שהותוותה בין בעלי הדין ולכן אין מקום להתייחס לכך. כן נקבע כי אין המשיבה יכולה להשמיע טענות לענין עקרון עצמאותה של עיסקת האשראי הדוקומנטרי, שכן עקרון זה ישים רק במישור היחסים שבין הבנק לספק הסיני או לחילופין בין הספק למשיבה ואין לו כל רלבנטיות לגבי יחסי המשיבה והמערער.

מכאן נפנה בית-המשפט לבחינת טיבה של עיסקת האשראי הדוקומנטרי כשהוא מדגיש כי בעיסקה מעין זו יש חשיבות עליונה ומכרעת לבדיקת הבנק המשלם לגבי התאמת תנאי מכתבי האשראי למסמכים שהוצגו ע"י הספק. התאמה זו נועדה בראש ובראשונה להגן על הקונה מפני חיובו בתשלום עבור טובין שאינם תואמים את התחייבויות המוכר. חשיבות ההתאמה הזו מטילה אחריות כבדה על הבנק כלפי הלקוח. בהמשך נקבע בפסק-הדין כי עובר לפרעון מכתבי האשראי על הבנק המשלם לבחון בעצמו את התאמת המסמכים ובכל מקרה של אי התאמה עליו לעצור את ההליך באורח מיידי ולא לפרוע את מכתב האשראי עד לבירור יסודי או עד לקבלת אישור מפורש בכתב מהלקוח שחשבונו מחוייב.

בסופו של דבר התקבלה טענת המשיבה לפיה המערער פעל באופן בלתי תקין ביחס לשני מכתבי האשראי על שום שהבנק המשיך לפעול למרות אי זהות מוחלטת שנתגלתה בין תנאי מכתבי האשראי לבין מכתבי הספק הסיני. בעוד שבשני מכתבי האשראי הותנה התשלום בהמצאת תעודות איכות, הרי שהתעודות שהומצאו ציינו בדיקה בלבד. כמו כן נתגלעה גם אי התאמה נוספת. לאור זאת הפר המערער את חובתו החוזית כלפי המשיבה שעה שביצע את התשלום לספק חרף אי הזהות המוחלטת בין מסמכי השחרור לתנאי מכתב האשראי, וזאת ללא קבלת כתב ויתור או הסכמה מפורשים מהמשיבה.

לבסוף נבחנה שאלת הקטנת הנזק. בסוגיה זו נקבע כי חלק ממחדליה של המשיבה גרמו להגדלת הנזק. זאת בכל הנוגע למכתב האשראי השני. המשיבה חייבת היתה להבחין באי ההתאמה בין המסמכים באשר למשלוח הראשון ולהפנות תשומת לבו של המערער לבעיה בנסיון לעצור את פרעון מכתב האשראי השני. שתיקתה בתקופה קריטית זו תרמה להכשלת המערער שסבר כי פרעון המכתב הראשון היה תקין. לנוכח קביעה זו הגיע השופט הנכבד לכלל מסקנה כי המשיבה צריכה לשאת בתוצאות הנזק הנטען לגבי פרעון מכתב האשראי השני בשיעור של 50%.

אשר לנזק - מסקנת השופט היתה כי מאחר ולא היתה כל מחלוקת באשר לסכומים בהם חוייבה המשיבה בגין פרעון כל אחד משני מכתבי האשראי, זכאית היא לקבל מהמערער את מלוא הסכום השיקלי בו חוייבה בגין המכתב הראשון בניכוי הסכומים שקיבלה עבור מכירת הטובין  ול-50% מסכום החיוב בגין פרעון מכתב האשראי השני.

הערעור

4.         טענתו המרכזית והעיקרית של המערער הינה כי אין הוא בא לכפור באחריותו לבדיקת המסמכים, אולם לאחר שהמציא מסמכים אלה למשיבה וזו נתנה הוראה, לאחר פרק זמן ניכר לחייב את חשבונה בסכום מכתבי האשראי, רשאי היה הבנק המערער לראות בכך אישור לתקינות הבדיקה שביצע ויש בכך השתק כלפי המשיבה. כמו כן מדובר, לטענתו, באי התאמה מזערית בלבד.

לענין הנזק נטען כי אם היה בית-המשפט בודק את נושא הפגמים להם טענה המשיבה, היה מתגלה כי לא נגרם לה כל נזק שהוא, אלא שבית-המשפט נמנע מלדון בעיסקה.

5.         מנגד טוענת המשיבה כי בדיקת הבנק היתה בלתי תקינה לחלוטין, שכן מדובר בפגמים בולטים שהצביעו על אי התאמות ברורות ומהותיות. מדובר בעיסקה עצמאית ונפרדת מעיסקת היסוד. לכן היה צורך לדון אך ורק בענין כתבי האשראי הדוקומנטרי. מאחר והבנק התרשל בעליל משלא בדק כהלכה את ענין אי ההתאמות הנדונות, היה עליו לשאת בתוצאות רשלנותו. למעשה ניצבו בפני הבנק שתי אפשרויות משגילה את אי ההתאמות: לסרב לשלם או לפנות למשיבה ולבקש הסכמתה לפרעון האשראי חרף אי ההתאמה. ואילו המערער לא טרח ליידע את המשיבה לגבי אי ההתאמות בלא שהיתה לו כל הצדקה לנהוג כך. טענת המערער כאילו נתנה המשיבה הסכמתה לפרעון אינה מעוגנת בחומר הראיות והעדויות. 

דיון

6.         לאחר בחינת פסק-הדין נשוא הערעור וטיעוני הצדדים, המסקנה היא כי למעשה המחלוקת בין בעלי הדין מצומצמת ביותר. אין חולק על העקרונות ואמות המידה לפיהם צריך וחייב הבנק לפעול בבואו לפרוע כתבי אשראי דוקומנטרי. 

הכללים הנוהגים בסוגיה זו פורטו על ידינו בפסק-דין שניתן על ידינו בע"א 1059/91 בנק לאומי לישראל בע"מ נ' הלימקס, פ"מ נד(3) 353, לאמור:

" עקרון ההתאמה המוחלטת קובע, כי מוטב, המבקש לקבל לידיו מהבנק תשלום בגין ביצוע חלקו בעסקת המכר, חייב להציג בפני הבנק את המסמכים הנדרשים על-פי מכתב האשראי הדוקומנטרי, כשהם מתאימים באופן מוחלט לפירוט הנדרש במכתב האשראי.