פסק-דין בתיק עא 1640/05

ש' וסרקרוג - שופטת :

1. הערעור הוא על פסק דין של בית הדין לשכירות בחיפה, (כבוד השופט אברהם אליקים) מיום 18/5/05 בתיק ת"ש 23/04, לפיו נדחתה תביעת המערערים לתשלום דמי שכירות בגין דירת המגורים בשכירות מוגנת וכמו כן נדחתה התביעה להחזר עבור תיקונים שבוצעו על-ידי המערערים, ואשר על-פי מהותם, לטענת המערערים - הם בהתאם לסעיף 68 לחוק הגנת הדייר [נוסח משולב], תשל"ב-1972 (להלן: חוק הגנת הדייר ), בהתאם לתקנות הגנת הדייר (אחזקת הבית ותיקונים), תשל"א-1971 (להלן: תקנת הגנת הדייר ).

התביעה שכנגד שהוגשה על ידי המשיבים עניינה בביצוע תיקונים שונים שבוצעו במושכר.

2. לעניין אופן ניהולו של התיק, הסכימו הצדדים כי ההכרעה בתביעה העיקרית תינתן על סמך הסיכומים בכתב ללא חקירת עדים.

הרקע בנושא דמי השכירות :

3. המשיבים שכרו בשנת 1982 חנות מהמערערים בנכס המצוי בבעלותם ברחוב דרך הים 36 חיפה (להלן: החנות ). בשנת 1984 שכרו המשיבים דירה בנכס (להלן: הדירה ).

4. אין חולק כי בשנים 1987 - 1994 לא שולמו דמי שכירות בגין הדירה. המשיבים שלחו תשלום באופן שוטף, המערערים סירבו לקבל התשלום.

במכתב הנושא תאריך 25/11/2001 (נספח יג לעיקרי הטיעון של המערערים) הציעו המשיבים לרכוש את שני המושכרים. בסעיף 3 של אותו מכתב ציינו המשיבים כי החזרת תשלומי שכר הדירה, תוך סירוב לקבלתם מהווה וויתור של המערערים על דמי השכירות, וכי המשיב אינם חייבים עוד לחזור ולהציע את תשלומם, לאור דחיית התשלומים.

למרות האמור הודיע בא-כוחם של המשיבים, שהוא גם בא-כוחם הנוכחי, כי בידיו מופקדים דמי השכירות גם בגין הדירה, להם זכאים המערערים על-פי דין לתקופה של 1/7/1987 ועד ליום 31/12/2001, תוך ציון סכומים, ואף צורפו המחאות לתשלום.

המשיבים הוסיפו והודיעו למערערים על רצונם לרכוש את המושכרים.

המערערים הודיעו על הסכמתם לקבל את דמי השכירות המוצעים בגין הדירה, אך ראו בכך תשלום על חשבון חוב דמי השכירות בגין כל תקופת השכירות שלא שולמה, וכמו כן דרשו פירוט אופן ביצוע התשלום המוצע.

לאחר התכתבויות נוספות בין הצדדים, מסרו המשיבים פירוט של אופן ההתחשבנות, הפירוט נמסר במכתב המשיבים, הנושא תאריך 5/2/04 (לא ברור אם התאריך הוא 2003 או 2004). במכתב זה הודיעו המשיבים כי דמי השכירות שהוצעו, מתייחסים לתקופה של 1995 ועד 2001.

5. משהתברר למערערים כי הסכום ששולם להם הוא חשבון חלקי, ולא כלל הפרשי הצמדה, הגישו המערערים ב- 2/5/04 תביעה לתשלום דמי השכירות, וכן טענו לזכאותם לתוספת הפרשי הצמדה לכלל תקופת השכירות, לרבות בנוגע לתקופה שלאחר 1994.

הליכים משפטיים נוספים :

6. כדי לעמוד על כלל מערכת היחסים שבין בעלי הדין, התנהגות שיש בה כדי להשליך על הזכות לקבל דמי שכירות כנגד חובת המשיבים לשאת בהם, ראוי להביא את ההליכים המשפטיים בהם נקטו:

בשנת 1989 הגישו המערערים כנגד המשיבים תביעה לפינוי מן החנות. בפסק הדין שניתן ביום 14/6/95 (כבוד השופט בן-חורין), נדחתה התביעה ונקבע שם, בין היתר, כי פעולות הבנייה שיוחסו למשיבים נעשו במסגרת שיפוצים בחנות, לאור המצב הרעוע של הנכס, וכי אין לראות בפעולות אלה, על אף שנעשו ללא היתר בנייה, משום עילה לפינוי מן החנות. ערעור שהוגש על פסק דין זה, נדחה אף הוא (ע"א 526/95, פסק הדין בערעור ניתן ביום 4/7/96);

במקביל יזמו המערערים הגשת תלונות לעירייה, כדי להביא להגשת כתב אישום כנגד המשיב מס' 1, בגין בנייה ללא היתר. טענת המערערים הייתה כי המשיבים ביצעו בחנות, הגדלה של השטח הבנוי בחנות, שלא בהסכמת המערערים, ותוך פלישה לשטח המיועד להפקעה. המשיב הורשע, אך בית המשפט לא הוציא צו להריסת המבנה החורג; המערערים הוסיפו והגישו עתירה, בה ביקשו כי בית המשפט יורה על הריסה של הבנייה הבלתי חוקית. העתירה נדחתה (עת"מ 1006/03, פסק דין מיום 23/2/2005).

בפסק דין הבהיר בית המשפט (כבוד השופטת שטמר) כי על אף שמדובר לכאורה בבנייה בלתי חוקית המצויה על תוואי ההפקעה בהתאם לתכנית המתאר, הרי שאין להתעלם מן העובדה, כי כבר בעת רכישת הנכס על ידי המערערים היו חריגות בנייה, ועוד, כי אין כוונה לבצע בפועל בזמן הנראה לעין, את ההפקעה הנדרשת על-פי אותה תוכנית.

התיקונים במושכר :