פסק-דין בתיק וע 1274/05

          זהו ערר שהגישה העוררת על החלטת המשיבה מיום 5.6.05, לפיה הוטל על העוררת קנס בסך של -.30,000 ש"ח וכן עונש של התלייה לשנה, כעונש מותנה, והתנאי הוא שההתלייה תיכנס לתוקפה אם תוך שישה חודשים מיום ההחלטה לא תבצע העוררת את רישום הדירות בשמם של הדיירים-המשתכנים.

         כענין אגב, ראוי להסב תשומת לב המשיבה כי בכל ארבעת הסעיפים של ההחלטה הנ"ל, אין דבר וחצי דבר שבו אומרת וקובעת המשיבה שהיא מקבלת את המלצת הועדה המייעצת ומטילה על העוררת את העונשים שהמליצה עליהם הועדה המייעצת. כל מה שנאמר במסמך ההחלטה מיום 5.6.05 הוא שהועדה המייעצת המליצה להטיל את העונשים הנ"ל, אבל -  כאמור  -  אין בו דבר המראה כי הרשמת-המשיבה קבלה המלצה זו, שהרי מי שמוסמך להטיל עונש על קבלן רשום הוא רשם הקבלנים ולא הועדה המייעצת.  עם זאת, לא נראה בפגם זה כדבר היורד לשורשו של ענין וכאילו שאין החלטה שאפשר לערער עליה, שהרי העוררת בעצמה ראתה במסמך ההחלטה מיום 5.6.05 משום החלטה של המשיבה, וגם המשיבה - החתומה של המסמך הנ"ל -  ראתה בו את החלטתה, וזאת אנו למדים מכותרת "הנדון" של המסמך שבו נאמר "החלטת רשם לאחר התייעצות בוועדה המייעצת".  בכל אופן, ראוי הדבר שהמשיבה בעתיד תרשום בהחלטה את החלטתה היא בצורה מפורשת.

ולגופו של הערר:  -  העוררת היא חברה קבלנית, הרשומה בפנקס הקבלנים והיא הקימה לפני מספר שנים יחידות דיור רבות בשכונה הנקראת "נווה אליעזר" בחדרה. עד הגשת הערר לא נרשמו יחידות הדיור ע"ש הדיירים המשתכנים, ואחד הדיירים, אברהם רוזנברג, התלונן בפני המשיבה, כי למרות שהוא חתם על חוזה עם העוררת ביום 31.12.1993,  דהיינו לפני כ-12 שנה, הרי יחידת הדיור שרכש מהעוררת לא נרשמה על שמו ואין כל רישום חוקי שהוא הינו בעל הזכויות ביחידת הדיור שרכש. הבניה הסתיימה במחצית הראשונה של שנת 1994, ויחידת הדיור נמסרה לחזקת המתלונן, מר רוזנברג, כמו שנמסרו יתר יחידות הדיור למאות המשתכנים באזור, אולם - כאמור - הזכויות ביחידות הדיור לא נרשמו ע"ש המשתכנים.

אומנם התלונה שהביאה בסופו של דבר להחלטה הנ"ל של המשיבה היא תלונתו של משתכן אחד, אולם מתברר כי בפרויקט הגדול שבנתה העוררת כנזכר לעיל,  לא נרשמו הזכויות על שמם של מרבית המשתכנים, ואולי אפילו לגבי כל המשתכנים.

          טוענת העוררת כי אין בה כל אשמה בהשהיה הגדולה של אי רישום הזכויות ע"ש המשתכנים, וזאת מאחר שמינהל מקרקעי ישראל אינו מסכים לחתום על התוכניות, והמינהל הוא הבעלים של המקרקעין במקום, וכל עוד והמינהל אינו מוכן לחתום על המסמכים הדרושים, אין כל אפשרות לרשום שם את הבתים כבתים משותפים, וממילא אין המינהל מוכן לחתום עם  המשתכנים על  חוזי חכירה.

         וכאן ראוי לציין שתלונתו הראשונה של המתלונן, מר רוזנברג, אצל רשם הקבלנים הובאה בחודש ינואר 2001, ולאחר שהוברר כי משרד השיכון לא הכין עד אז את הפרצלציה באתר, אי אפשר היה לרשום בתים משותפים במקום, והדיון בתלונה אז הסתיים ללא הטלת כל סנקציה על העוררת.

          בינתיים הוכנו כל התסריטים ונעשתה תוכנית הפרצלציה, ולמרות זאת לא נרשמו במקום הבתים כבתים משותפים ולא נחתמו חוזי חכירה עם מינהל מקרקעי ישראל, כשלטענת העוררת האשם הוא במינהל המסרב לחתום, כבעלים של המקרקעין במקום, על המסכמים הדרושים לשם רישום הבתים כאמור. בנסיבות האמורות טוענת העוררת שאין היא מפירה כל תנאי מתנאי החוזה עם הדיירים, ושכאמור היא לא אשמה בכך שהזכויות לא נרשמו ע"ש המשתכנים, והיא

מסתמכת גם על סעיף 6.

בחוזה שנערך בינה לבין המשתכנים. לטענת העוררת ידע המתלונן וידעו המשתכנים כי אין אפשרות לרשום את הזכויות על שמם במועד קרוב, וכך נאמר בסעיף 6(ב) לחוזה הרכישה:

"ב.       כי החברה הודיעה לרוכש שאין כעת אפשרות חוקית לרשום הנכס בשמו בספרי המקרקעין, ואין באפשרותה של החברה לקבוע תאריך מראש לביצוע הרישומים הנ"ל. כתוצאה מכך הרוכש מסכים שהרישומים יתבצעו לכשתהיה אפשרות חוקית ומעשית לכך, וזאת תוך זמן סביר לאחר רישום תוכנית החלוקה של הקרקע או שטחי הקרקע, שבהם כלולה החלקה נשוא  הסכם  זה".

          לאור האמור בסעיף 6(ב) כנ"ל אין בעוררת, כך היא טוענת, כל אשמה שמצדיקה הטלת

סנקציות עליה, שהרי וכאמור זאת טענת העוררת  -   ידע והסכים המשתכן, הוא וחבריו לאפשרות שהזכויות לא יירשמו על שמם,  מבלי שיינתן להם מועד עתידי לביצוע רישום זה.

          הבה נבדוק ונבחון טענה זו:  סעיף 8 לחוק רישום קבלנים לעבודות הנדסה בנאיות, תשכ"ט-1969 (להלן  -  "החוק") דן בפסלות וביטול רישום בפנקס הקבלנים. סעיף 8(א)(3) לחוק  מפנה אותנו להתנהגות לא מקובלת של קבלן רשום כפי שנאמר בתקנות רישום קבלנים לעבודות הנדסה בנאיות (ערעור מהימנות והתנהגות בניגוד למקובל), תשמ"ט-1988 (להלן  -  "התקנות"). תקנה 2

(2) לתקנות קובעת ש"נוהג מקובל" הוא כאשר "קבלן אינו מפר חוזי מכר".  כאמור, טוענת

העוררת שהיא לא הפרה את החוזה המכר שחתמה עם המתלונן.