פסק-דין בתיק וע 1147/04

עמוס זמיר, שופט (דימוס):

          זהו פסק דין שהגישו העוררים נגד המשיב, אשר דחה את השגתם וקבע שהמכר הינו מכר של דירה (ולא מכר של שלד - מקרקעין), וכן דחה את השומה העצמית של העוררים בסך -.66,000 דולר, והעמיד את שווי המכירה על סך של

 -.210,000$. בהחלטתו, הכיר המשיב, רק בסכום מועט של ניכויים.

          לפני שאכנס לגופו של הערר, רצוני להבהיר שרואה החשבון טוביה גרינברג  ז"ל הלך לעולמו בשלב הגשת הסיכומים, ורואה החשבון צבי פרידמן הואיל בטובו להצטרף לצוות ועדת ערר זו כמחליפו של רואה החשבון טוביה גרינברג ז"ל.

          אלה העובדות, בתמצית, הזקוקות לענייננו:

          1.    ביום 31.3.02 מכרו העוררים 1 ו-2 את חלקיהם בנכס הידוע כחלקה 11 בגוש 6105 הנמצאת ברח' שלוש השעות 30 בבני ברק, לעוררים 3 ו-4 (להלן -  "הסכם המכירה"),  וזאת  בתמורה  -  וזהו  הסכום  הנקוב  בחוזה  בכתב  ביניהם  -  של -.66,000 $. העורר מס' 1 מכר לרוכשים את חלקו בנכס שהיה 5/72, והחלק שמכר העורר מס' 2 למוכרים היה 1/72 המנכס.

        2.   כל נכס המקרקעין נרכש בזמנו ע"י כל העוררים, ובהסכם השיתוף ביניהם מחודש מאי 2001, הסכימו כל הצדדים, כי העוררים 1 ו-2 יקבלו תמורת 6/72 בחלקיהם בנכס, לאחר שייבנה הבנין על הנכס הנ"ל, דירה עורפית בקומה ד' של הבנין שייבנה בעתיד, כאשר לעורר מס' 1 תהיה בעלות של 5/6 בדירה הנ"ל ולעורר מס' 2 תהיה בעלות של 1/6 בדירה הנ"ל.

          3.   על הנכס הנ"ל, בעת עשית ההסכמים הנ"ל, עמד להיות מוקם בנין של שמונה יחידות דיור.

          4.   בעת ביצוע העיסקה בין המוכרים (העוררים 1 ו-2) לבין הקונים (העוררים 3 ו-4) היה המבנה במצב של "בנית שלד".

          5.   העוררים 1 ו-2 מכרו את חלקיהם בנכס לעוררים 3 ו-4, לאחר שאלה הראשונים נכנסו ל"קשיים כלכליים", לטענתם, ולא היה עוד באפשרותם להמשיך ולממן את הקמת הבנין עפ"י חלקיהם בנכס.

          6.    בעוד שהעוררים טוענים שהם מכרו זכות מקרקעין (ולא "דירה"), טוען המשיב כי המכר היה אכן מכר של דירה, והוא דחה את השגתם של העוררים, כאמור ברישא של פס"ד זה, ומכאן הערר שבפנינו.  

          המחלוקת, בעיקרה, בין בעלי הדין היא לגבי מהות העיסקה. האם מדובר כאן במכירה "רגילה" של מקרקעין (קרקע) או שמדובר כאן במכר של דירה. אם אכן תתקבל עמדת המשיב שמדובר כאן של "דירה", דבר המוכחש ע"י העוררים, הרי יש לקבוע את שווי "הדירה" בסכום של -.165,000$, ולא בשווי של -.210,000$ כפי העריך זאת המשיב.

         בהקשר למכירה של "הדירה", נושא שמוכחש, כאמור לעיל, ע"י העוררים, יש לבחון לגבי השווי שמעלים העוררים, את שאלת היחסים המיוחדים - עם קיימים כאלה - שבין המוכרים לקונים. נושא זה של יחסים מיוחדים בין המוכרים לקונים מתייחס גם לעצם השומה העצמית שטוענים לה העוררים.