פסק-דין בתיק וע 1018/06

רקע עובדתי

1.       עיקרי העובדות אינם שנויים במחלוקת. ביום 26 ביוני 2000 רכשה העוררת ממינהל מקרקעי ישראל קרקע בחלקות 9, 11 ו-12 בדוש 30037 בירושלים (להלן - המקרקעין), לצורך בניית פרויקט של דירות מגורים ובנייני מסחר. העוררת, שהיא עוסק מורשה לצרכי מע"מ, רשמה את המקרקעין בספריה כמלאי עסקי. השווי המוצהר של העסקה הוא 35,018,000 ש"ח ומע"מ 17% - 5,953,060. השווי כולל מע"מ, כל פי המוצהר, הוא 40,971,060 ש"ח.

2.       העוררת דיווחה, ביום 7.8.2000, על העסקה לרשויות מיסוי מקרקעין, באופן שהשווי על פי הדו"ח כלל את מס ערך מוסף. המס ששילמה העוררת בגין השווי שכלל מע"מ הוא 2,053,073 בש"ח, בעוד שהמס אילו השווי לא כלל מע"מ, הוא 1,750,900 ש"ח.

3.       מינהל מקרקעי ישראל דיווח אף הוא לרשויות המס על העסקה, ובחישוב שווי העסקה לא כלל מע"מ, לצורך חישוב מס-רכישה. המינהל דיווח על העסקה ביום 17.7.2000עוד  לפני הדיווח של העוררת.

4.       העוררת טוענת, כי היא שילמה מס-רכישה ביתר, בסכום של 302,173 ש"ח, ויש להשיב לה את הסכום ששילמה ביתר, ולמצער להאריך את המועד לתיקון השומה כדי לאפשר קביעת שווי העסקה בסכום שאינו כולל מע"מ.

5.       אין מחלוקת, כי מס רכישה שחל על העסקה, על פי הדין, הוא המס שעל בסיס שווי העסקה ללא מע"מ.

6.       המחלוקת שבין בעלי הדין היא, אם ניתן לאחר שחלפו ארבע שנים מיום השומה, לתקן את השומה, באופן שהחישוב ייעשה כפי שהיה צריך לעשותו מתחילה, או שמא יש לחיות עם הטעות בשל חלוף המועד שבסעיף 87 לחוק מיסוי מקרקעין (שבח, מכירה ורכישה, התשנ"ג-1963) - (להלן " החוק"), ולהותיר את השומה בעינה.

7.       העוררת גילתה את טעותה בדיווח לרשויות מיסוי מקרקעין על שווי העסקה, אך בחודש דצמבר 2005, דהיינו בחלוף יותר מחמש שנים מהשומה העצמית.

8.       פניית העוררת לרשויות מיסוי מקרקעין לתקן את הטעות נענתה בשלילה, מן הנימוק של חלוף המועד החוקי לתיקון שומה אף מחמת טעות, ואפילו זו טעות של הרשות בחישוב מס שנעשה לחובתו של הנישום. לשון אחרת, משהתיישנה השומה - אין לתקנה, ויהי-מה.

8.       נוסיף עוד, כי בשלב מסוים חישבו פקידי המשיב את המס על בסיס שווי שאינו כולל מע"מ. אולם, משבאה השומה העצמית באופן שמטיב עם רשויות המס, קיבלו את השומה העצמית, שמגדילה את המס בסכום היתר, כאמור.

טענות הצדדים

9.       העוררת טוענת, כי המשיב גבה מס שלא כדין, משכלל מס ערך מוסף בשווי העסקה, ויש להשיב לה את המס שנגבה ביתר, וכי אין זו  טעות שמחייבת תיקון שומה, שעליה חל סעיף 85 לחוק. ועוד זאת, כשמדובר בגביית מס ביתר, אף מתוך טעות של הנישום, אין מגבלת הזמן שבסעיף 85 לחוק, צריכה לחול על תיקון טעות מעין זו.

          וגם זאת, מקום שהוטל מס שלא כדין, כמו במקרה דנן, אין להחיל כללים דיוניים ומגבלות של מועדים לבקשת ההחזר של המס שנגבה ביתר. דבר זה מחויב מתוך העיקרון של מס-אמת לעומת כללים דיוניים המבוססים על טעות.

10.      העוררת מוסיפה, כי התוכן הכלכלי של העסקה הכתיב את שוויה בלא תוספת מע"מ, וכך היה על המשיב לשום את השווי. משנעשתה שומה שיסודה בטעות ותוצאתה גביית מס ביתר, הרי שהתוכן הכלכלי גובר על הצורה הפורמלית, לרבות מועדים לתיקון השומה שביסודה גביית מס ביתר, כאמור.

ואף זאת, תכלית החקיקה בעניננו, היא, מיסוי הרווח הכלכלי האמיתי. אם הרשות כללה ברווח הכלכלי מס, כמו מע"מ, שאינו חלק מהרווח הכלכלי, ואין נפקא מינה שעשתה זאת בטעות, עליה לתקן זאת, ואל לה להסתתר מאחורי הוראת חוק בעניין מועדים לתיקון שומה מחמת טעות זו או אחרת.

הטעות בשומה העצמית של העוררת הייתה בתום לב, בעוד שהמשיב כרשות ציבורית חב חובת זהירות מוגברת שלא יגבה מס שאינו מס אמת, ולרעת הנישום. אף אם המשיב אינו בודק כל עסקה ומבקר את פעולותיו, כנטען על ידו, הרי     משנתגלתה הטעות -עליו לתקנה. המשיב קיבל דיווח ממינהל מקרקעי ישראל, וממנו עולה בבירור מה הוא שווי העסקה, ואף עולה כי המס שנגבה- בטעות יסודו, משכלל השווי גם מע"מ. בעניין זה, עצמה הרשות את עיניה, והיה לה נוח מצב של גביית מס ביתר. בכל מקרה, וככל שנדרשת הארכת מועד לתיקון השומה, יש להאריך את המועד, לפי סעיף 107 לחוק.

11.      בתוספת לסיכומים, ובעקבות סיכומי המשיב וסיכומי העוררת, בקשה העוררת סעד חלופי, שהמשיב אינו מתנגד לו, לפיו אם אכן השומה היא חלוטה ולא ניתן לתקנה מחמת התיישנות, שייקבע "כי בעת מכירת הקרקע על ידי העוררת כמלאי עסקי, ובעת שומת מס הכנסה כעוסק-מורשה, ייקבע שווי הרכישה כסכום הרכישה הכולל מע"מ". בכל מקרה, לא ייתכן ששווי הרכישה לצורך שני סוגי מס, יהיה שונה.

12.      בפי העוררת טענה נוספת, לפיה המשיב גרם לה נזק ראייתי, לאחר שמנע ממנה את בדיקת תיקיו, בנימוק שאבדו ולא ניתן לשחזרם. העוררת פנתה למשיב וביקשה לקבל מסמכים מתיקי המשיב, והמשיב טען שלא ניתן לספקם מחמת שתיק השומה אבד. אילו היו בידיה המסמכים, ניתן להוכיח, בבירור, כי קיימות שתי שומות סותרות. אחת- מבוססת על דיווח מינהל מקרקעי ישראל, והיא שומת מס-אמת, ואחת- מבוססת על טעות שיסודה בשומה העצמית, שכללה בשווי העסקה מע"מ, והיא שומה שיסודה בטעות.

13.      המשיב מגייס, בגדר טיעוניו, כל טענה אפשרית כדי להראות שהשומה הייתה לחלוטה, התיישנה ולא ניתן לתקן כל טעות שבה, אף אם זו טעותו של המשיב, כאשר ברור שהשומה לא הייתה צריכה לכלול בשווי העסקה את מס ערך מוסף כתוספת לשווי האמיתי.

14.      המשיב אינו חולק על כך,  כי לא היה צירך לכלול מע"מ בשווי העסקה, וכי אם התיקון היה מתבקש בתוך  תקופה של ארבע שנים לפי סעיף 85 לחוק - ניתן היה לתקן את השומה ולהשיב כל סוכם עודף של מס שנגבה ביתר.