פסק-דין בתיק הפ 5017/05

ההליך

המרצת הפתיחה המקורית הוגשה ביום 10.02.05, לאחריה הוגשה המרצת פתיחה מתוקנת ביום 12.07.05, ולאחריה הוגשה המרצת פתיחה מתוקנת נוספת, ביום 05.02.06.

לאחר גמר ראיות המבקשת, הודיעה ב"כ המבקשת בהסכמת הצדדים ביום 08.01.07, כי היא חוזרת בה מטענת הזיוף של חתימת המבקשת על הסכם המכר נשוא הדיון, כך שהתובענה העומדת לדיון הינה המרצת הפתיחה האחרונה שהוגשה בתיקון המתחייב מהודעת ב"כ המבקשת הנ"ל.

בהמרצת הפתיחה המתוקנת ובהודעה הנ"ל ביקשה המבקשת לקבוע, ביחס לדירתה ברח' צבר 9/5 בערד (להלן: "הדירה"), כי ההתחייבות לרישום משכנתא עליה הוחתמה המבקשת בטלה ומבוטלת, שכן היא הוחתמה על חוזה המכר ועל ההתחייבות הנ"ל תוך תרמית והטעייה.

בהמרצת הפתיחה המתוקנת הנ"ל ביקשה המבקשת לקבוע גם כי היא לא מכרה את דירתה למשיבים 1 ו- 3, שכן חתימות המוכרת על חוזה המכר היו מזוייפות ואינן חתימות שלה, אך כאמור, המבקשת חזרה בה מטענת הזיוף.

בהמרצת הפתיחה המתוקנת האחרונה, טענה המבקשת:

א.                  המבקשת הינה קשישה בת למעלה מ- 70 שנה שהייתה בעלת הדירה הנ"ל.

המשיב 3 היה בעבר בן זוגה של המבקשת, ועל בסיס האמון שנתנה בו, פנו אליה המשיב 3 והמשיבה 1 שלימים נעשתה לבת זוגו של משיב 1, לאחר שמשיב 3 נפרד מהמבקשת, על בסיס האמון שנתנה המבקשת במשיב 3, וביקשו במרמה שתסייע להם בחתימה על מספר מסמכים, לקחו אותה למשרדו של עו"ד דניאל תמיר בערד והחתימו אותה על מסמכים המאשרים שהיא קיבלה כספים ממשיבה 1 על חשבון הדירה שמכרה לה, על חוזה מכר ועל התחייבות לרישום משכנתא לטובת הבנק - משיב 2. המבקשת, שלא ידעה קרוא וכתוב, חתמה על המסמכים בלי שיוסבר לה תוכנם. המבקשת לא קיבלה מעולם כל תמורה עבור מכירת הבית.

על בסיס חוזה המכר הנ"ל וההתחייבות של המבקשת לרישום משכנתא, קיבלו המשיבים 1 ו- 3 הלוואה מהבנק, וכבטוחה להחזר ההלוואה, גררו משכנתא שהייתה קיימת על דירה אחרת שהייתה בבעלות משיבה 1 לדירה של המבקשת.

על בסיס הסכם המכר הנ"ל נרשמה הערת אזהרה לטובת משיבה 1 ועליה נרשמה הערת אזהרה נוספת לטובת הבנק.

לאחר שהמשיבים 1 ו- 3 לא עמדו בתשלומי החזר ההלוואה הנ"ל, פתח הבנק בהליכים למימוש המשכון שנרשם לזכותו, ובהליכים לפינוי הדירה, בה המשיכה  המבקשת להתגורר, ולמכירת הדירה.

הבנק המשיך באותם הליכים גם כשנודע לו מפי המבקשת כי היא נפלה קורבן למעשה תרמית וכי לא הייתה מודעת למכירת הדירה, כאשר הליכי הפינוי והמימוש נעשו בלי שהמבקשת תצורף כצד לאותם הליכים, ובלי שניתנה לה אפשרות להשמיע טענותיה בפני ראש ההוצל"פ.

במצב זה פינו המוציאים לפועל מטעם הבנק את המבקשת ביום 3.2.05.

בתאריך 10.02.05, עם הגשת המרצת הפתיחה הנוכחית, הגישה המבקשת גם בקשה למתן צו זמני, ובתאריך 10.02.05 ניתנה על ידי כב' השופטת ח. סלוטקי החלטה לעיכוב הליכי פינוי החפצים של המבקשת מהדירה, לאחר שהמבקשת עצמה פונתה קודם לכן מהדירה.

ב.                  חוזה המכר וההתחייבות לרישום משכנתא אינם מחייבים את המבקשת ואינם מעניקים למשיב 1 כל זכויות בדירה, לאחר שחוזה המכר וההתחייבות של המבקשת לרישום משכנתא נחתמו על ידי המבקשת תוך תרמית והטעייה, ומסיבה זאת אין גם לרישום הערת האזהרה לטובת המשיבים 1 ו- 2 ולרישום המשכון לטובת הבנק כל תוקף.

פינויה של המבקשת מהדירה נעשה שלא כדין, הואיל וזכותה בדירה גוברת על זכות הבנק.

המבקשת אמנם חתמה על שתי קבלות על פיהן היא מאשרת שקיבלה סכומי כסף מהמשיבה 1 בתמורה למכירת הדירה, אך גם חתימה זו נעשתה תוך הטעייה, כאשר המבקשת הוטעתה לחשוב כי חתימותיה נעשו רק לשם סיוע למשיבים 1 ו- 3.

ג.                   לחלופין, המשכון שנרשם לזכות הבנק התייחס רק לזכויות האובליגטוריות של הקונה על פי חוזה המכר, והוא כפוף לכל טענות הגנה שיש למוכר כלפי הקונה, כאשר יכולת המימוש של המשכון עברה לידיו של הבנק, בכפוף לכל המגבלות שהקונה נתון בהן מכוח הקשר החוזי בינו לבין המוכר. לאור זאת זכות החכירה הרשומה על שם המבקשת בדירה גוברת על זכות הבנק (ע.א. 357/00 משה יהושוע נ. בוכהולט ואח', פ'ד נז' (4) 529; רע'א 8792/00 שטיינמץ נ. בנק "משכן", פד' נו'(5) 593; דויטש, קנין, כרך ב' עמ' 100, 75-72).

ד.                  הבנק ידע  שכספי ההלוואה, עליה חתומים משיבים 1 ו- 3 מול הבנק, נלקחו בקשר לחוזה המכר הנ"ל, ולא טרח להבטיח כי כספי ההלוואה ינותבו לתשלום במישרין לידיה של המוכרת (המבקשת) לתשלום התמורה על פי חוזה המכר. הבנק לקח על עצמו סיכון, בכך שנתן את ההלוואה בהסתמך על מישכון זכויות אובליגטוריות של משיבה 1, החשופות מעצם טיבן לביטול על ידי המוכרת, עקב הפרה יסודית של ההסכם על ידי הקונה (משיבה 1), לא הבטיח את זכויותיו בבטוחה קניינית מלאה או בבטוחה אפקטיבית אחרת, ונתן את כספי ההלוואה לידי הלווים במקום להעבירם ישירות למוכרת - המבקשת. במצב זה ידו של הבנק על התחתונה מהדין ומהצדק והיושר (ע.א 357/00 הנ"ל).

ה.                 משלא נרשמה משכנתא על הדירה, לא הייתה לבנק זכות לנקוט בהליכים של מימוש השעבוד ו/או פינוי המבקשת מהדירה. המשיב 2 לא רשם משכנתא על הדירה, ועל כן אין לבנק זכות לנקוט בהליכים של מימוש השעבוד ו/או פינוי המבקשת מהדירה. לפי לשון כתב ההתחייבות עליו הוחתמה המבקשת תוך הונאה מצד משיבים 1 ו- 3, אין לבנק כל זכות לנקוט בהליכי מימוש ופינוי המבקשת מדירתה. (נספח ג').