פסק-דין בתיק הפ 494/98

1.         התובענה והרקע שקדם לה:

בפני בקשה בדרך של המרצת פתיחה להצהיר כי המבקש הוא בעל מלוא הזכויות להירשם כבעלים של המקרקעין הידועים כחלקה 17 בגוש 11505 וחלקה 122 בגוש 11509 (להלן: "המקרקעין") ולמנות את ב"כ המבקש ככונס נכסים לצורך רישום העברת המקרקעין על שם המבקש.

בין הצדדים נחתם הסכם מכר בנוגע לשתי החלקות הנ"ל בשנת 1965 לפיו המבקש הוא הקונה של המקרקעין והמנוח, המשיב המקורי בתובענה זו, הוא המוכר של המקרקעין. בעת חתימת ההסכם היו המקרקעין רשומים על שם אביו המנוח של המוכר והמוכר היה זכאי להירשם כבעלים של המקרקעין, זאת על פי ההסכם. המוכר התחייב בהסכם כי ישא בכל המיסים, הארנונות וההיטלים ויתר תשלומי החובה החלים על המקרקעין וזאת עד ליום העברתם של המקרקעין על שם הקונה במשרד ספרי האחוזה. על פי ההסכם היו אמורים להימסר יפויי כוח בלתי חוזרים מאת המנוח ואחיו, האני, לטובת המבקש וכן יפויי כוח בלתי חוזרים מאת היורשים האחרים של אבי המנוח לטובת המבקש. כן הייתה אמורה להתבצע העברת בעלות במקרקעין בתוך שנה לאחר חתימת החוזה. יפויי הכוח לא נמסרו, העברת הבעלות לא בוצעה בתוך שנה מחתימת החוזה וכן לא דווח אודות ההסכם לרשויות מס שבח ומס רכוש.

ב- 14.6.84 נרשם המנוח, המשיב המקורי, כבעלים של מחצית חלקה 17 וב- 28.6.95 נרשם כבעלים של המחצית השנייה של חלקה 17 וכבעלים של חלקה 122. ב- 29.6.95 נרשמו הערות אזהרה לטובת המבקש להבטחת ההסכם.

תיק זה נפתח בשנת 1998 כאשר במקור הוגשה הבקשה בהמרצת פתיחה זו כנגד המשיב מותעב עלי חסין אל נטור ז"ל. התיק הופנה לגישור, אך המשיב הלך לעולמו בטרם הושלם גיבושו של הסכם פשרה וביום 1.10.03 ביקשו בניו של המנוח להוסיפם כמשיבים במקום המנוח. רוב היורשים הודיעו על הסתלקות מהעזבון ושלושה מבניו של המנוח (המשיבים 3, 4 ו-5) טענו כי אביהם המנוח העביר להם את המקרקעין שבמחלוקת, ללא תמורה.

יש לציין כי טרם נפתח תיק זה הייתה התדיינות קודמת בין הצדדים בנושא הקרקעות שבמחלוקת. בה"פ 181/96 פנה המנוח, המשיב המקורי כאן, בבקשה לביטול הערות האזהרה. כב' הנשיא (כתוארו אז), השופט סלוצקי, קבע כי ההסכם שנכרת בין הצדדים לא היה הסכם למראית עין וכי יש תוקף להסכם המכר בין הצדדים ועל כן אין לבטל את הערות האזהרה. על פסק דינו של כב' השופט סלוצקי הוגש ערעור לביהמ"ש העליון במסגרת ע"א 7890/96. בביהמ"ש העליון הסכימו הצדדים כי הערעור ידחה על יסוד הנימוק שהמערער (המנוח) לא הוכיח את תביעתו ולא על יסוד הנימוק שההסכם עדיין בתוקפו ובעניין זה לא תהיה כל הכרעה שיפוטית.

לאחר מכן, הוגשה המרצת פתיחה זו וביום 31.8.00 קבעה כב' השופטת נ. שרון כי קביעתו של כב' השופט סלוצקי לעניין חוזה המכר מהווה הכרעה מפורשת בפלוגתא השוללת את טענת המשיב בדבר אי תוקפו של ההסכם והיות החוזה חוזה למראית עין. בר"ע 7323/00 אשר הוגשה על החלטתה של כב' השופטת שרון בדבר השתק הפלוגתא נדחתה על ידי ביהמ"ש העליון ונקבע כי המבקש (המשיב המקורי כאן) יוכל להעלות טענות הגנה אחרות בהליך המתקיים בפני ביהמ"ש המחוזי ולאחר מתן פס"ד, במידה שירצה בכך, יוכל להעלות טענות כנגד החלטה זו במסגרת הליך ערעור.

המחלוקת בין הצדדים הינה בשאלה האם יש להעניק למבקש את הסעד המבוקש על ידו - פסק דין הצהרתי לפיו הינו זכאי להירשם כבעלים של המקרקעין ומינוי בא כוחו של המבקש ככונס נכסים לצורך העברת המקרקעין על שמו של המבקש.

2.         טענות הצדדים :

המבקש טוען כי הוא בעל מלוא הזכויות להירשם כבעלי המקרקעין שבנדון וזאת לאחר שלטובתו כבר רשומות הערות אזהרה על המקרקעין וביהמ"ש נכבד זה כבר קבע שהערות האזהרה לא תמחקנה (ה"פ 181/96) ואף ביהמ"ש העליון השאירן על כנן.

המשיבים מבקשים לדחות את התובענה וטוענים כי פסק הדין בה"פ 181/96 אינו מהווה השתק פלוגתא בתיק זה בעניין תוקפו של הסכם המכר. כן טוענים המשיבים כי יש לדחות את התובענה מחמת התיישנותה ולחילופין מפאת שיהוי חריג, קיצוני ובלתי סביר. בנוסף, המשיבים טוענים כי חובת ההוכחה חלה על המבקש; כי הימנעותו של המבקש מלהציג את ההסכם המקורי עומדת לו לרועץ; וכי נפלו פגמים נוספים כגון זכותו של המנוח נכון ליום חתימת החוזה, העדר יפויי כוח בלתי חוזרים מאת המנוח והאני לטובת המבקש והעדר יפויי כוח בלתי חוזרים מאת היורשים האחרים של אבי המנוח לטובת המבקש, "הפרת" התחייבותו של המנוח להעברת הבעלות במקרקעין על שם המבקש תוך שנה מיום חתימת ההסכם והעדר פעולות מצדו של המבקש בעניין זה, נפקות אי דיווח ההסכם לרשויות מס שבח ומס רכוש. כן טוענים המשיבים כי בוצעו במקרקעין עסקאות נוגדות, מאחר והמשיב המקורי העביר להם את המקרקעין ללא תמורה ב- 10/88 ללא כל ידיעה מצדם על כל טענה לזכות כלשהי של המבקש בגין המקרקעין. כמו כן, מעלים המשיבים טענות כנגד ידיעתו של המבקש על העברת המקרקעין אליהם טרם רישום הערת האזהרה לטובתו של המבקש, כנגד טענתו של המבקש כי החזיק במקרקעין החל מיום חתימת ההסכם וכנגד הגשת התובענה לאחר שנים כה רבות.

3.         האם פסק הדין מיום 23.10.96 בתיק ה.פ. 181/96 מהווה השתק פלוגתא לעניין תוקפו של ההסכם:

כאמור, המשיבים טוענים כי פסק הדין של כב' השופט סלוצקי אינו מהווה השתק פלוגתא בעניין תוקפו של ההסכם. כמו כן, טוענים המשיבים, כי לא ניתן להציג את פסק דינו של כב' השופט סלוצקי כראיה בתיק זה.

כידוע, כוחו הראייתי של פסק דין אינו מצומצם למשפט המסוים שבמסגרתו הוא ניתן וכאשר מתמלאים התנאים שקבע לכך הדין, עשויה להיות לו השלכה גם לגבי משפטים אחרים. הכלל הוא כי " ממצאים עובדתיים שנקבעו במשפט אחד אינם קבילים בתור שכאלה במשפט אחר", אלא על פי הוראת חוק מיוחדת או מכוח הכלל בדבר "השתק פלוגתא"".

ראה:

ע"פ 277/81 שולם הלוי ו-2 אח' נ' מדינת ישראל, פ"ד לח(2), 369, עמ' 384-385;

י. קדמי, על הראיות , חלק שלישי (מהדורה משולבת ומעודכנת, תשס"ד - 2003), עמ' 1377 (להלן: " י. קדמי").

השתק פלוגתא מתקיים כאשר במשפט הראשון הועמדה במחלוקת שאלה עובדתית מסוימת שהייתה חיונית לתוצאה הסופית והיא הוכרעה שם, בפירוש או מכללא, כי אז יהיו אותם בעלי הדין וחליפיהם מושתקים מלהתדיין לגביו מחדש במשפט השני, חרף אי הזהות בין העילות של שתי התביעות.

ראה:

רע"א 3416/02 לידו כנרת בע"מ נ' מקורות חברת מים בע"מ, תק-על      2002(3), 1802, עמ' 1805;

ע"א 19/83 חברת שלמה כרמל בע"מ נ' בריח חברה לייצור בע"מ, פ"ד     לט(4), 522, עמ' 526-527;