פסק-דין בתיק הפ 4438/05

בנק מזרחי-טפחות בע"מ מבקש להורות על רישום משכנתא לטובתו על זכויות המשיבים 1 ו-2 במשק שלהם במושב נהלל. הללו חתמו על "כתב התחייבות מוכר" לטובתו בעת שנתן הלוואה למשיבים 3, 4 ו-5, לשם רכישת הזכויות במשק.

עיקרי העובדות וההליך הקודם

1.                 המשיבים 1 ו-2, הגב' פיין ועזבונו של המנוח מר יוחנן פיין (להלן - פיין), הם הבעלים הרשומים של זכויות החכירה לדורות בחלקה 31 בגוש 17187 (להלן - החלקה), המהווה חלק ממשק 72 בנהלל שבעמק יזרעאל. המשיבים 3 ו-4 הם ביתם וחתנם של פיין (להלן - כרמי). המשיב 5 הוא בנם של כרמי.

2.                 ביום 2.4.1998 - עוד בעת שמר פיין היה בין החיים - נחתם בין פיין לכרמי הסכם, לפיו יעבירו פיין לכרמי את זכויות החכירה במשק. כרמי מצדם התחייבו לשאת בהוצאות מחייתם וסיעודם של פיין עד אחרית ימיהם (להלן - הסכם המתנה).

3.                 לגרסת בנק מזרחי-טפחות בע"מ, הוא המבקש (להלן - הבנק), נחתם ביום 1.10.1998 בין פיין לכרמי הסכם אחר, למכירת הזכויות במשק, בתמורה של 480,000$ (להלן - הסכם המכירה). לאחר חתימת הסכם המכירה, פנו כרמי לבנק בבקשה לקבל הלוואה לשם סיוע בתשלומי רכישת המשק. כחלוף חודשיים מיום חתימת הסכם המכירה, ביום 6.1.1999, חתמו כרמי והמשיב 5 על הסכם הלוואה עם הבנק, על סך של 654,000 ש"ח. שני מסמכים נוספים נחתמו באותו יום: האחד הוא הסכם משכון, בין כרמי לבנק, על פיו משכנו כרמי את זכויותיהם בבית שבחלקה (רישום המשכון עצמו נעשה עוד ביום 4.1.1999), והתחייבו לרשום את זכויותיהם בו, עם רישום המשכנתא האמורה בלשכת רישום המקרקעין, בתוך שישה חודשים. השני הוא כתב התחייבות, שנחתם על-ידי פיין כלפי הבנק. לפי כתב ההתחייבות, בתמצית, התחייבו פיין להעביר את הזכויות בבית לכרמי, וכי אם לא יועברו הזכויות בבית לכרמי, יירשמו הם עצמם את המשכנתא לטובת הבנק.

על סמך פעולות אלה, הוציא הבנק ביום 7.1.1999 המחאה לטובת המשיבה 1, הגב' זהבה פיין, על סך של 654,000 ש"ח.

4.                 כרמי והמשיב 5 לא עמדו בתשלומי המשכנתא כמוסכם, והבנק הגיש את שטר המשכון לשם ביצועו בלשכת ההוצאה לפועל. ביום 25.1.2004 נמסרה הודעת פינוי לגב' פיין, אשר במרוצת הזמן התאלמנה. בעקבות זאת הודיעה הגב' פיין לכרמי על ביטולו של הסכם המתנה עקב הפרתם אותו, משום שבמעשה משכון הבית לטובת הבנק, גרמו לאבדן קורת גגה. כרמי הודיעו על הסכמתם לביטול הסכם המתנה ביום 17.2.2004.

5.                 נוכח אירועים אלה פנו פיין בתובענה לבית המשפט המחוזי בנצרת (ה"פ 1057/04; להלן: "ההליך הקודם"), וביקשו, בתמצית, את הסעדים הבאים: הצהרה על בטלות הסכם המשכון שנחתם בין הבנק לכרמי, ושלילת תוקפו כלפי פיין; ביטול הערות האזהרה שנרשמו על זכויות החכירה של פיין, לטובת כרמי ולטובת הבנק; וכן הצהרה כי לבנק אין סמכות לפעול למימוש המשכון על הנכס.

טענתם היתה - גם זאת בתמצית - כי המשכון מטעם כרמי הוא משכון על זכויות חוזיות, אשר התאיינו עם ביטול חוזה המתנה, ועל כן המשכון חסר תוכן. לבד מכך, לדבריהם, גם הזכויות החוזיות כפופות לזכויות המגורים של פיין. עוד טענו פיין כי משכון בית המגורים הריהו חסר נפקות, באשר אין ניתן לפצל את הנחלה, על-פי הנחיות מינהל מקרקעי ישראל. טענה נוספת שנשמעה מפי פיין היא כי המשכון נעשה בניגוד לחוק ההתיישבות החקלאית (סייגים לשימוש בקרקע חקלאית ובמים), התשכ"ז -  1967 (להלן - חוק ההתיישבות),  וכן בניגוד לתוכנו של חוזה החכירה, מאחר ולא ניתן לו אישור המינהל ולא אישורו של שר החקלאות; ועל כן איננו תקף.

6.                 בתגובה טען הבנק כי בפניו הוצג חוזה המכר, שהוא החוזה האמיתי שבין הצדדים, ועל כן זכויותיהם של כרמי אינן ניתנות לביטול ולאיון. כמו כן טען הבנק כי פיין מושתקים מלטעון שלא ניתן לפצל את הנחלה, או כי המשכון אינו תקף, באשר הם עצמם חתמו על הסכמים אלה.

7.                 בפסק דינו קיבל בית המשפט המחוזי בנצרת (כב' השופט בנימין ארבל) את גרסתו העובדתית של הבנק, וקבע, עובדתית ומשפטית, את הקביעות שלהלן:

א.        בנוסף לחוזה המתנה חתמו פיין וכרמי גם על חוזה מכר, והוא זה שהוצג לבנק לשם קבלת ההלוואה: "מן הראיות המונחות לנגד עיני יוצא, כי המבקשים התקשרו עם כרמי בשתי מערכות חוזיות נפרדות להעברת הזכויות במשק החקלאי מן המבקשים לכרמי. המערכת האחת הינה עסקת המתנה לה טוענת המבקשת, הנשענת על הסכם המתנה מיום 2.4.98. צירה של המערכת השניה הינו חוזה המכר, אשר נערך ששה חודשים לאחר מכן, ביום 1.10.98.  אמנם הבנק לא השכיל להציג כראיה את חוזה המכר עצמו - באשר לא הובא כל אדם, אשר היה עד לעריכתו של המסמך ואף חתימות המבקשים עליו לא אושרו על ידי איש - אולם, חרף הכחשתה, המהוסה משהו, של המבקשת, הרי שאר הראיות שהונחו לפתחי, מלמדות, כי אכן בין הצדדים נערך הסכם מכר. הסכם המכר שימש כיסוד לפנייתם של כרמי אל הבנק לצורך קבלת מימון בנקאי, אשר אמור היה להיות מובטח במשכנתא שתרשם לזכותו, על זכויותיהם של כרמי" (עמוד 6 לפסק הדין; ההדגשות הוספו).

ב.        בני הזוג פיין חתמו על כתב ההתחייבות כלפי הבנק, ואין לקבל את טענתם כי לא הבינו על מה הם חותמים: "אין ספק כי המבקשת ובעלה המנוח חתמו על ההתחייבות... איני מקבל את הטענה כי המבקשת לא הבינה כלל במה מדובר או כי המדובר רק במסמך הנוגע למתנה, שעה שמסמכים אלה, על פניהם, מלמדים כי עוסקים הם בהעברת סכומי כסף והתחייבות המוכרים. ההלכה לעניין זה על פי פסיקתו של בית המשפט העליון, הינה כי 'אדם החותם על מסמך בלי לדעת את תוכנו, לא ישמע בטענה שלא קרא את המסמך ולא ידע על מה חתם ובמה התחייב. חזקה עליו שחתם לאות הסכמתו, יהא תוכן המסמך אשר יהא' (ר' ע"א 467/64, שוויץ נ' סנדור, פד"י יט (2) 113,  בעמ' 117...)" (עמוד 9 לפסק הדין).

ג.         אין לקבל את טענות פיין כי חוזה המתנה בוטל.

ד.         גם אם חוזה המכר היה אך למראית עין, אין פיין יכולים להסתמך על כך, שעה שהבנק נתן, בהסתמך עליו, אשראי כספי בשיעור לא מבוטל.

ה.        לאור כל הנ"ל, כתב ההתחייבות שחתמו פיין כלפי הבנק שריר וקיים ותקף.

8.                 חרף קביעות אלה, נעתר בית המשפט לתביעה באופן חלקי, ופסק כי הבנק אינו יכול לפעול למימוש הנכס על סמך כתב ההתחייבות. על-פי פסקי הדין של בית המשפט העליון בעניין שטיינמץ ובעניין דייפני(רע"א 8792/00 שטיינמץ נ' משכן - בנק הפועלים למשכנתאות בע"מ, פ"ד נו(5) 593 (2002); רע"א 9182/00 עזבון דייפני רומיה נ' בנק טפחות לישראל בע"מ,תק-על 2004 (4) 1160), כתב ההתחייבות עצמו איננו שטר משכון, ואין קיימת משכנתא על הנכס שלגביו הוא ניתן; עם זאת, מקים כתב ההתחייבות לבנק זכות תביעה עצמאית וישירה כלפי החתום על כתב ההתחייבות. לאור פסקי הדין הנ"ל, קבע בית המשפט כי דרכי הפעולה העומדות בפני הבנק הן שתיים: האחת - על-פי סעיף 18 לחוק המשכון - מימוש המשכון באמצעות מכירת הזכויות החוזיות של כרמי; השניה - על-פי סעיפים 17(4) ו-20 לחוק המשכון - מימוש הזכויות החוזיות כלפי פיין. זאת על-ידי כך שהבנק "ייכנס בנעליהם" של כרמי, וייתבע מפיין לעמוד בהתחייבויותיהם לפי הסכם המכר, הלא הן מסירת החזקה ורישום הבעלות. לשם מיצוי זכויות אלה, על הבנק להגיש תביעה לבית המשפט המוסמך.

שאר הסעדים ההצהרתיים שהתבקשו על-ידי פיין נדחו על-ידי בית המשפט; הטענות בדבר פיצול החלקה והעדר אישור המינהל לא נדונו, מאחר והדיון בהן התייתר.

9.                 הבנק נהג על-פי הנחייתו של בית המשפט בהליך הקודם, ובהסתמך על ממצאיו וקביעותיו של פסק הדין הנ"ל הגיש תובענה זו. בקשתו היא להורות, בהתאם לכתב ההתחייבות, על רישום משכנתא בדרגה ראשונה על זכויותיהם של פיין במשק לטובתו, על-פי תנאי הסכם המשכון והסכם ההלוואה, או לחלופין על זכויות המשיבים 3 ו-4 במידה שהם יירשמו כבעלי זכויות החכירה במשק, וכי משכנתא זו תהא קודמת לעיקולים ולשעבודים שהוטלו על המשק לאחר שנרשם המשכון.