פסק-דין בתיק הפ 274/05

במסגרת תובענה על דרך של המרצת פתיחה זו, מתבקש בית המשפט ליתן פסק דין המצהיר על בטלות הסכם מכר מקרקעין, אשר נחתם בין המבקש והמשיב ביום 28.07.97.

רקע

כאמור, ביום 28.07.97 חתמו הצדדים על הסכם מכר לפיו, התחייב המבקש לרשום על שמו, ולאחר מכן, להעביר ולרשום על שם המשיב, את הבעלות בשטח הידוע כגוש 18577 חלקה 64 (להלן: "הקרקע"), וכן התחייב לשלם את כל המיסים וההיטלים החלים על הקרקע עד ליום חתימת ההסכם. המבקש, וחמשת אחיו, היו זכאים להירשם כבעלים של הקרקע, כשהיא נקיה מכל חוב או זכות אחרת על צד ג', וזאת על פי עסקת חליפין, אשר עשו עם מנהל מקרקעי ישראל. בתמורה, התחייב המשיב לשלם למבקש סך של 40,000 ש"ח.

המשיב מילא את חלקו, ושילם את מלוא התמורה, כמתחייב על פי הסכם המכר, אולם המבקש לא מילא את חלקו, ולא רשם את זכות הבעלות בקרקע על שמו, וממילא אף לא העביר זכות זו למשיב, עד עצם היום הזה, חרף ארכות שביקש וקיבל מהמשיב.

אין חולק על כך, כי אי העברת הזכויות בקרקע למשיב, נבעה מנימוקים הכרוכים במבקש בלבד, אשר לא היה מסוגל למלא את חיוביו, מנימוקים אשר לא זו האכסניה לפרטם.

ביום 21.03.01, הגיש המשיב תביעה לבית משפט זה (ת"א 1096/01), במסגרתה נתבקש סעד של אכיפה ופסיקת פיצויים, ולחילופין הצהרה על בטלות ההסכם, תוך חיוב המבקש בהשבת התמורה שקיבל, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית וכן בפיצויים בגין הפרת חוזה.

במסגרת ההליכים בתביעה זו, הוסכם על הצדדים כי בית המשפט ימנה בורר, אשר יכריע במחלוקת שביניהם. ואכן, מונה מר מוופק חורי, אשר היה מצוי בפרטי העסקה, כבורר מוסכם על  הצדדים.

ביום 21.12.02 ניתן פסק הבורר. ביום 21.01.03 אושר פסק הבורר על ידי בית המשפט, וקיבל תוקף של פסק דין.

על פי פסק הבורר, חוייב המבקש דידן לשלם למשיב סך של 126,662 ש"ח וזאת בתוך שלושה חודשים מיום נתינתו. עוד קבע פסק הבורר, כי אם לא יעמוד המבקש בתשלום שנקבע לו, תועמד הקרקע למכירה פומבית. פסק הבורר לא קבע בצורה מפורשת כי במסגרת הסדר זה יבוטל הסכם המכר שנחתם על ידי הצדדים.

ביום 3.07.03, הגיש המבקש דידן בקשה לביטול פסק הבורר. הבקשה התקבלה, וביום 7.10.03 קבע בית המשפט כי פסק הבורר יבוטל. זאת בכפוף להסדר תשלומים, לפיו סכום הכסף אותו מחוייב המבקש להשיב יעמוד על סך של 105,000 ש"ח, והוא ישולם על פי מועדים אשר קבע בית המשפט.

המבקש לא עמד בחיוביו, ולא שילם את מלוא הסכום אשר נפסק על ידי בית המשפט, לא במועדים שנקבעו לכך, ואף לא עד עצם היום הזה.

יצויין, כי לשם גביית החוב הפסוק, פתח המשיב כנגד המבקש תיק הוצל"פ שמספרו 9-03-01446-10, במסגרתו פורע המבקש את סכום החוב בתשלומים עיתיים.

טענות הצדדים

בסיכומיו הארוכים, שלא לצורך לטעמי, חוזר המבקש, פעם אחר פעם, על תאור העובדות וטיעוניו. לאחר שבררתי את הבר מן המוץ, הסתבר כי שתיים הן טענות המבקש:

טענה ראשונה אשר בפי המבקש היא, כי הסכם המכר בוטל בפסק הבורר אף אם הדבר לא נאמר בצורה מפורשת. את כוונת הבורר כי ההסכם יבוטל, ניתן, לטענת המבקש, להסיק מנוסח הפסק, ומן העובדה כי הפסק מחייב את המבקש "להשיב" למשיב סכום כסף. על הכוונה לראות את ההסכם כמבוטל מלמדת אף הסנקציה אותה קובע הבורר באם לא ישולם הסכום, קרי - מכירה פומבית של הקרקע, באופן שהמשיב יוכל להיפרע מן הפדיון שיתקבל מן המכירה.

טענה שניה שבפי המבקש, ואשר הושמעה לראשונה בכתב סיכומיו, היא כי מדובר בחוזה על תנאי. לטענתו, כתנאי להעברת הזכויות מן המבקש למשיב, נדרש היה כי זכויות אלה יעברו אליו מאת מנהל מקרקעי ישראל, וכזאת, כך לטענתו, לא קרה. על כן, משלא התקיים התנאי המתלה הרי שעל פי סעיף 29 לחוק החוזים (חלק כללי) התשל"ג-1973 (להלן: "חוק החוזים"), מתבטל החוזה.

מנגד, טוען המשיב, כי המבקש לא עמד בחיובים אשר הושתו עליו, הן במסגרת פסק הבורר והן במסגרת פסק הדין שניתן ביום 7.10.03, אשר מבטל את פסק הבורר, ולא שילם מעולם את מלוא הסכום שהושת עליו. על כן, ומשלא הושבה התמורה, אשר שולמה למבקש במסגרת עסקת המכר, הרי שהמצב נותר כשהיה ערב פתיחת ההליכים המשפטיים וההסכם שריר וקיים.

עוד טוען המשיב, כי אין ממש בטענת המבקש, לפיה לא הבשילה עסקת העברת הזכויות ממנהל מקרקעי ישראל אל המבקש ואחיו. על כך למד המשיב ממסמך אשר הוציא מנהל מקרקעי ישראל, אשר כותרתו "תשובה לצו עיקול" ואשר במסגרתו מצהיר המנהל כי למבקש מוקנות זכויות מטעמו בחלקה נשוא עיסקת המכר (ראה נספח ח' לסיכומי המשיב).

דיון