פסק-דין בתיק הפ 265/06

עובדות שאינן במחלוקת

למבקשת זכויות במגרש בקרית אריה עליו ניצב מפעל תעשייתי שלה. בתחילת שנות ה-90' של המאה הקודמת גילתה עניין ברכישת זכויות בפטור ממכרז במגרש גובל בחלק מחלקה 109 גוש 6640 (להלן: "הנכס") שבבעלות מינהל מקרקעי ישראל (להלן: "המינהל").

לאחר החלטה לפטור את העיסקה ממכרז, ולאחר שנערכה שומת הנכס, נשלח למבקשת ב-8.6.00 מפרט כספי (נספח ג לבקשה) וב-4.7.00 הודיעה המבקשת למינהל על הסכמתה לעיסקה וביקשה להשיג על השומה (נספח ו לתשובה).

ב-19.11.00 אישרה הנהלת המינהל את העיסקה, וב-3.12.00 הודע על כך למבקשת, תוך דרישה לשלם את התמורה בסך 3,827,080 ש"ח בתוך 60 יום ממועד אישור העיסקה 19.11.00 ולחתום על הסכם פיתוח שלפי נוהלי המינהל היה אמור לקצוב למבקשת 3 שנים מ-19.11.00 להשלמת הבניה בנכס.

הואיל והמבקשת בחרה להגיש השגה על שומת הנכס, נתאפשר לה, על פי נהלי המינהל, לשלם 75% מהתמורה, ולהפקיד בידי המינהל ערבות בנקאית על 25% הנותרים.

ב-22.12.00 שילמה המבקשת 75% מהתמורה, 3,056,020 ש"ח, והפקידה ערבות בנקאית בגין היתרה.

מאחר והתשלום בוצע 3 ימים לאחר חלוף המועד שנקבע לכך (18.12.00) נדרשה המבקשת לשלם ריבית פיגורים, ולאחר דרישת הסברים על דרך החישוב, הופחתה הדרישה וב-20.8.03 שילמה המבקשת את ריבית הפיגורים, וביקשה לשלוח לה בהקדם את חוזה החכירה (נספח יד לתשובה). מאחר ובינתיים  נותרו רק כ-4 חודשים עד לסיום תקופת 3 השנים לביצוע הבניה, התעורר צורך להאריך את התקופה.

ב-27.12.04 שלח בא כח המבקשת למינהל הודעה על ביטול העיסקה, כשהנימוק שניתן בה לביטול היה שלמרות שריבית הפיגורים שולמה ב-20.8.03 לא נחתם הסכם פיתוח למרות פניות החברה (נספח יב לבקשה).

המינהל דחה את הודעת הביטול, וב-18.1.05 אישר הארכת תקופת הפיתוח ב-3 שנים, היינו עד 19.11.06.

ב-18.2.05 נשלח למבקשת לחתימה טופס חוזה פיתוח, אולם המבקשת לא חתמה על החוזה, גם לא העלתה הערות לגבי תוכנו, וב-12.12.06 הגישה את התובענה שלפני בה ביקשה להצהיר כי המגעים בינה ובין המינהל לא הבשילו לכדי חוזה סופי ומחייב בין הצדדים עקב מעשי ו/או מחדלי המינהל, וכי על המינהל להשיב לה את מלוא הסכומים ששולמו על ידה בסך שלא יפחת מ-4,078,690 ש"ח בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק.

ד י ו ן

א.      הנכרת בין הצדדים חוזה

מהמסמכים שלפני עולה כי כל פרטי העיסקה הוסכמו. זהות הממכר הוגדרה, המחיר נקבע ואף שולם במלואו, והעיסקה ותנאיה הוסכמו הן על ידי המבקשת והן על ידי המינהל. אשר לגמירות הדעת להתקשר ביחסים חוזיים, מבחינתה של המבקשת זו עולה בבירור מהודעת המבקשת מ-8.6.00 (נספח ג לבקשה) שבסעיף א בה נאמר: "אני מאשר כי אני מסכים לביצוע העיסקה במחירים שצויינו במפרט זה", ואם בכך לא די, אין לך ראיה טובה יותר לגמירות דעתו של קונה מתשלום מלוא התמורה.

אשר לגמירות דעתו של המינהל, זו עולה מהחלטתו מ-19.11.00 לאשר את העיסקה, נספח ו לבקשה.

המבקשת מסתמכת על האמור בסיפא של נספח ז לבקשה: "כי אם תוך 60 יום מהמועד הקבוע... לא תחתום על ההסכם בנוסח ובתנאים שאושר על ידי המינהל... נראה את בקשתה להקצאת הקרקע לכך כבטלה מעיקרה", כראיה להעדר גמירות דעת מצד המינהל. טענה זו אינה מקובלת עלי. את הקטע האמור בנספח ז יש לפרש על פי תכליתו. במסמך מובעת  גמירות דעת מלאה מצד המינהל להתקשר עם המבקשת בחוזה. כל עוד מקיימת המבקשת את מחוייבותיותיה על פי תנאי העיסקה, המינהל אינו רשאי להתנער מהתקשרות, ואילו ביקש לסגת מהעיסקה, ניתן היה לכפותו לקיימה.

הזכות לראות את העיסקה כבטלה הוגבלה בפירוש למקרה בו המבקשת לא תקיים את מחוייבותיה. הקטע האמור מנספח ז לא נועד להותיר בידי המבקשת או בידי המינהל פתח מילוט, כי אם לאפשר למינהל להתנער מהעיסקה במקרה בו המבקשת אינה חותמת על חוזה או אינה נוהגת לפי כללי המינהל.

לפיכך אין בסירובה של המבקשת לחתום על החוזה כדי לבסס את טענתה בדבר אי גמירות דעת מצד המינהל להתקשר בחוזה עם המבקשת.

מסקנתי היא ששלב המשא ומתן הסתיים, והיתה לשני הצדדים גמירות דעת להתקשר בעיסקה.

ב.      הפרת החוזה על ידי המינהל

המבקשת טוענת כי אפילו תאמר שנקשר חוזה בין הצדדים, זה הופר על ידי המינהל כאשר רק ב-18.2.05 נשלח למבקשת טופס חוזה פיתוח.