פסק-דין בתיק הפ 230/04

פתח דבר

1.         עסקינן בעתירתה של המבקשת, שלפרד חברה לפיתוח ובנין בע"מ (להלן: " שלפרד"), להורות לרשם המקרקעין על מחיקת הערת האזהרה הרשומה בלשכת רישום המקרקעין לטובתם של המשיבים 3, 4 ו-5, מר נסים בלו ובני הזוג יהודית ואמנון צור (להלן: " המשיב 3", " המשיבה 4" ו- " המשיב 5" בהתאמה, ויחדיו- " הרוכשים"), על מקרקעין בהרצליה הידועים כחלקה 174 בגוש 6525 (להלן: " הקרקע"); וכן על מחיקת כל הערת אזהרה בדבר צו עיקול וצו אחר שנרשמו בלשכת רישום המקרקעין לטובת נושים שונים של הרוכשים, על זכויות הרוכשים בקרקע על בסיסה של ההערה הרשומה לזכותם.

העובדות הצריכות לעניין וטענות הצדדים

2.         שלפרד היא הבעלים הרשום בקרקע נשוא התובענה דנן. יצוין כי עד ליום 25/12/96, שאז ביצעה שלפרד פרצלציה רצונית במקרקעין שבבעלותה (ראו נסח הרישום, נספח א לתצהירו של צבי פריד, מנהלה של שלפרד, להלן: " פריד"), הקרקע טרם הוכרה בתב"ע כחלקה נפרדת אלא היוותה חלק מחלקה 22 בגוש 6525 שגם היא בבעלותה של שלפרד (להלן: " חלקת האם").

ביום 16/2/89 חתמה שלפרד עם הרוכשים על חוזה למכירת הקרקע - תמורת 72,000ש"ח (להלן: " חוזה המכירה", נספח ב לתצהירו של פריד).

בשנת 1990, מכוחו של חוזה המכירה, נרשמה בלשכת רישום המקרקעין הערת אזהרה לטובת הרוכשים על הזכויות שרכשו בקרקע (להלן: " הערת האזהרה"; ראו נסח הרישום, נספח א לתצהירו של פריד); והצדדים אף דיווחו על עסקת המכר נשוא חוזה המכירה לרשויות המס (ראו טופס ההצהרה על עסקת המכר, נספח 1 לתצהירה של המשיבה 4).  

3.         בשלב מסוים לאחר חתימתו של חוזה המכירה עלו היחסים בין הצדדים על שרטון, וביום 20/2/92 פנו הרוכשים לבית המשפט המחוזי בתל אביב וביקשו כי יורה על אכיפת החוזה (ה"פ 260/92, להלן: " תובענת הרוכשים"; נספח ה לתצהירו של פריד). הרוכשים טענו, במסגרת התובענה מטעמם, כי במהלך ביקור בעיריית הרצליה נתברר להם, לדאבונם, כי שלפרד הודיעה זה מכבר לעירייה על ביטול חוזה המכירה, ללא ידיעתם, ואף ביקשה את ביטולו של היתר הבנייה בקרקע שניתן לרוכשים (ראו סעיף 11 לתצהירו של נסים בלו בתובענת הרוכשים, המצורף כנספח ה לתצהירו של פריד בתובענה דכאן).

שלפרד טענה מצידה, במסגרת התובענה ההיא, כי הרוכשים הפרו את חוזה המכירה ולכן היא ביטלה אותו כדין. לשיטתה, חוזה המכירה היה קשור עם חוזה נוסף עליו חתמה שלפרד עם בלו את צור חברה לבנין בע"מ, חברה קבלנית שבבעלות המשיב 3 והמשיב 5 (להלן: " בלו את צור"), הוא חוזה קומבינציה שלפיו בלו את צור התחייבה לבנות יחידות דיור בחלקת האם שבבעלותה של שלפרד (להלן: " הסכם הקומבינציה"). תמצית טענתה של שלפרד היתה, אם כן, כי הרוכשים הפרו את חוזה הקומבינציה, ומשכך הפרו אף את חוזה המכירה (ראו תצהירו של פריד בתובענת הרוכשים, המצורף כנספח ו לתצהירו של פריד בתובענה דכאן).

4.         ביום 1/3/92, בסמוך לאחר הגשת תובענת הרוכשים, הודיע ב"כ שלפרד בכתב לב"כ הרוכשים דאז, עו"ד אלי סגל שהינו גם המשיב 2 בתובענה כאן (להלן: " עו"ד סגל"), על ביטולם של חוזה הקומבינציה וחוזה המכירה (ראו נספח ג לתצהירו של פריד). עם זאת, יש לציין כי שלפרד טוענת שהודיעה לרוכשים על ביטול חוזה הרכישה כבר במהלך שנת 1991 (ראו סעיף 14 לתצהירו של פריד), אלא שלא הוצגה לכך אסמכתא. 

כמו כן, ביום 3/6/92 שלפרד הגישה תובענה משלה נגד הרוכשים לבית המשפט המחוזי בתל אביב, ובה עתרה לצו שיצהיר על בטלות חוזה המכירה וכן על בטלות הערת האזהרה שנרשמה מתוקפו (ה"פ 833/92, להלן: " תובענת שלפרד"; ראו נספח ז לתצהירו של פריד). בתובענה זו חזרה שלפרד על טענתה כי עקב הפרת חוזה הקומבינציה על ידי חברת בלו את צור הפרו הרוכשים אף את חוזה המכירה ועל כן הוא בוטל על ידה.

            ואולם, טרם שהוכרעו התובענות השונות מטעם הצדדים על ידי הערכאות הדיוניות, הרוכשים קיבלו הלכה למעשה את דבר ביטולו של חוזה המכירה. ואפרט.

5.         ביום 23/5/93 הגישו הרוכשים תביעה נגד שלפרד בסדר דין מקוצר בבית משפט השלום בתל אביב, ודרשו כי שלפרד תשיב להם את התמורה ששילמו לה עבור הקרקע - בסך 195,124ש"ח - משחוזה המכירה בוטל על ידה (ת.א. 36020/93; להלן: " תביעת ההשבה", ראו נספח יד לתצהירו של פריד). דא עקא, גם לאחר שנים רבות של התדינות משפטית בתביעת ההשבה, הסכסוך בין הצדדים בעניין השבת תמורת חוזה המכירה לא הוכרע. ביום 2/2/99 הציע בית המשפט (כב' השופט ב' אוקון) לצדדים כי יערכו ניסיון להגיע לפשרה בסכסוך בכוחות עצמם, ובמידה שלא יעלה בידם לעשות כן אזי בית המשפט יכריע בסכסוך בדרך זו - בהתאם לסמכותו הקבועה בסעיף 79א(א) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984 (ראו ההחלטה, נספח טז לתצהירו של פריד). אף על פי כן, הצדדים לא פנו לבית המשפט בעניין משך שנים רבות, ורק ביום 8/2/04, לאחר שהוגשה התובענה דנן על ידי שלפרד, פנה ב"כ הרוכשים לבית המשפט הדן בתביעת ההשבה וביקש כי יכריע בתיק באופן שהוצע על ידו בהחלטה מיום 2/2/99 כאמור. אלא שבמועד פנייה זו, תיק בית המשפט שבמסגרתו הוגשה תביעת ההשבה נסגר ובוער זה מכבר (ראו אישור בית המשפט בעניין הביעור, נספח 4 לתצהיר המשיבה 4).   

            בנוסף, ביום 30/6/93 פנה עו"ד סגל בכתב אל לשכת מס שבח בנתניה, וביקש בשם הרוכשים את השבתם של כספי המס ששילמו בגין העסקה נשוא חוזה המכירה (ראו נספח י לתצהירו של פריד); וביום 2/10/94 אמנם נתקבל אישור מאת רשות מס שבח שלפיו בוצע ביטול מכירה לפי סעיף 102 לחוק מס שבח מקרקעין, התשכ"ג - 1963 (ראו נספח יג לתצהירו של פריד).       

עו"ד סגל אף פנה בכתב ביום 4/7/93 אל לשכת רישום המקרקעין בנתניה וביקש את ביטול ומחיקת הערת האזהרה (ראו נספח יא לתצהירו של פריד), אולם מחיקה כאמור לא בוצעה.

6.         בהמשך, במסגרת תובענת שלפרד, הגיעו הרוכשים מחד גיסא ושלפרד מאידך גיסא להסכמה בדבר ביטול חוזה הרכישה, אשר קיבלה תוקף של פסק דין ביום 16/8/93 על ידי כב' השופטת ד' פלפל, כהאי לישנא:

"א. ההסכם שנחתם בין המבקשת (שלפרד- ע.ב.) למשיבים 1-3 (הרוכשים- ע.ב.) ביום 16/2/89 (נספח ג' לתובענה) והמצ"ב בזאת כנספח א' (חוזה המכירה- ע.ב.) מבוטל.

ב. תמחק הערת האזהרה שנרשמה לטובת המשיבים מס' 1-3 בספריו של המשיב מס' 5 (רשם המקרקעין בנתניה- ע.ב.) בתאריך 28/10/90 לפי שטר 39884/90/1 להבטחת ההסכם (נספח ג' לתובענה) נספח א' לבקשה זו (הערת האזהרה כהגדרתה לעיל- ע.ב.)." (ההדגשות שלי- ע.ב.) (להלן: " פסק הדין בהסכמה", ראו נספח ח לתצהירו של פריד).

            משכך, התייתר הדיון בתובענת הרוכשים, שבה עתרו לאכיפת חוזה המכירה, והם ביקשו את מחיקתה.

7.         במהלך התנהלותן של תובענת הרוכשים ותובענתה של שלפרד בערכאות המשפטיות, נרשם ביום 4/4/93 בלשכת רישום המקרקעין צו עיקול לטובת המשיב  1, מר שלמה מלמד (להלן: " מלמד"), על זכויותיו של המשיב 5 בקרקע, מכוח תיק מספר 1-93-19729-01 בלשכת ההוצאה לפועל בתל אביב (ראו נסח הרישום, נספח א לתצהירו של פריד).