פסק-דין בתיק הפ 197/00

1.                   המבקשים הגישו נגד המשיב בקשה לפי סעיף 9 לפקודת הקרקעות (רכישה לצרכי ציבור), 1943 (להלן "פקודת הקרקעות").

2.                   המבקשים הנם הבעלים הרשומים של חלקה 1 בגוש 19044 בשטח של 18,283 מ"ר ושל חלקה 27 בגוש 19044 בשטח של 2,265 מ"ר (להלן "החלקות"). החלקות נמצאות במג'דל כרום, וגובלות בצד המערבי של כביש כרמיאל-משגב, כביש מס' 784 (להלן "הכביש").

3.                   מאז שנת 1952 שימשה חלקה מס' 1 את המבקשים לצורכי ניהול עסק של מחצבה להפקת חומרי גלם - שיש, אבן בנייה ומוזאיקה.

4.                   בתאריך 19.3.76 פרסם - מינהל מקרקעי ישראל - בילקוט הפרסומים מס' 2206, הודעת הפקעה של החלקות לפי סעיפים 5 ו-7 לפקודת הקרקעות. הודעת הקנייה לפי סעיף 19 לפקודה התפרסמה בילקוט הפרסומים מס' 2956 מיום 1.9.83, ובמועד זה תפס המשיב את החזקה בחלקות.

5.                   המשיב השתמש בחלקות לצורכי מחצבה, וכעבור פרק זמן מסר את החלקות לחברה פרטית שעסקה בכריית וחציבת אבן.

6.                   המבקשים הגישו נגד המשיב בקשה זו לפיצוי בגין נזקיהם עקב ההפקעה, כאשר לטענתם יש לחשב פיצוי זה בהתאם לשווי חומר הגלם המופק ו/או הניתן להפקה מן החלקות.

7.                   המשיב הודה בזכותם של המבקשים לפיצוי בגין ההפקעה, אך טען כי יש לחשב את  הפיצוי בהתאם לשווי השוק של החלקות במועד ההפקעה, כאמור בסעיף 12(ב) לפקודת הקרקעות.

8.                   בישיבת יום 6.9.00 הסכימו הצדדים כי המדובר במחלוקת משפטית בעיקרה באשר לאופן חישוב הפיצוי, דהיינו בשאלה האם בקביעת שווי הקרקע יש לקחת בחשבון את השימוש בה, גם אם אינו חוקי. ב"כ הצדדים הגישו סיכומים בכתב בשאלה שבמחלוקת, וביום 11.2.01 ניתנה על ידי החלטה לפיה:

"יש לשום את שווי החלקות בהתאם לשווי השוק שלהם כמחצבה (דהיינו עפ"י השימוש והפוטנציאל הגלום בהן), כאמור בסעיף 12 לפקודת הקרקעות, כאשר השמאי יקח בחשבון, בעת קביעת השווי את העובדה כי השימוש נעשה ללא היתר כחוק וכאשר מבחינה עובדתית יקבע בשלב ראשון איזה חלק מן החלקות שימש בפועל לצרכי מחצבה ואיזה מהוה "קרקע חקלאית" בלבד - ששוויה יוערך בהתאם)".

9.                   בקשת רשות ערעור שהגיש המשיב לבית המשפט העליון (בר"ע 2620/01) נדחתה.

10.               השמאי אהוד המאירי מונה כמומחה מטעם בית המשפט, על מנת שישום את שווי החלקות בהתאם לקבוע בהחלטתי הנ"ל. בחוות דעת מיום 5.11.03 ניתח המומחה באופן יסודי וממצה את מצב החלקות, כמות המחצבים והתמלוגים והעריך את שווי החלקות בסכום של 172,435 ל"י ליום פרסום הודעת ההפקעה - 19.3.76.

11.               בהמשך, נתבקש תיקון הבקשה באופן שיכלול גם פיצוי לפי סעיף 13 לפקודת הקרקעות ופיצוי בגין הפעילות העסקית. בהחלטה מיום 13.3.05 נדחתה בקשת התיקון,אך בבקשת רשות ערעור (רע"א 2792/05) נתקבלה הבקשה בחלקה ונקבע כי המבקשים יהיו רשאים לתקן את בקשתם ולהוסיף לה את אפשרות הפיצוי לפי סעיף 13 לפקודה בלבד.

12.               בהתאם, התבקש המומחה ליתן חוות דעת משלימה באשר לשומת החלקות לפי סעיף 13 לפקודת הקרקעות והערכה לגבי הפעילות העסקית של חלקה 1 ושווי בנייה למגורים בקרקע חקלאית לפי תכנית המתאר. ניתנה על ידי המומחה ביום 25.1.05 בהתאם חוות דעת נוספת לפיה שווי חלקה 1 כמחצבה פעילה נכון ליום 19.3.76 הינו 790,000 ל"י ושווי חלקה 27 הינו 12,211 ל"י למועד הנ"ל.

13.               בישיבת יום 8.6.06 הודיעו ב"כ הצדדים כי סכום הפיצוי לו זכאים המבקשים, שאינו שנוי במחלוקת, הינו 82,100 ל"י, נכון ליום 19.3.76 בצירוף הפרשי הצמדה וריבית לפי החוק לתיקון דיני הרכישה לצרכי ציבור, תשכ"ד-1964. בהתאם להסכמה ניתן על ידי פסק דין חלקי על הסכום הנ"ל. בהמשך הסכימו ב"כ הצדדים להגיש סיכומים בכתב ביתרת המחלוקת. 

14.               ב"כ המבקשים טען בסיכומיו כי המבקשים בוחרים את מסלול הפיצויים הקבוע בסעיף 12 לחוק - קרן בצירוף הפרשי הצמדה וריבית, כאשר חישוב הפיצויים יערך לפי ההערכה של הפעילות העסקית בחלקה 1, כפי שנעשה על ידי המומחה ובתיקונים, כפי שפורטו בהרחבה בסיכומים, תוך הסתמכות על מומחים שונים מטעם המבקשים. כמו כן ביקש לתקן את הסכום שנקבע על ידי המומחה באשר לחלקה 27 , שלא לקח את פוטנציאל הבנייה על החלקה.

15.               ב"כ המשיב טען בסיכומיו כי המבקשים כלל לא הגישו בקשה מתוקנת, כפי שנקבע ברע"א 2792/05 ולפיכך, הפיצוי היחיד לו זכאים המבקשים הינו לפי סעיף 12 לפקודת הקרקעות, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית. כמו כן טען כי יש לדחות את טענת המבקשים לפיה יש לחשב את הפיצויים לפי הערכה של הפעילות העיסקית בחלקה 1 ולפי פוטנציאל הבנייה בחלקה 27 - כאשר סעדים אלה לא נמנו עם הסעדים שנתבקשו בבקשת המבקשים. ב"כ המשיב ביקש לאמץ את חוות דעת המומחה, בכפוף לתיקונים באשר לגובה ההפחתה משעור הפיצויים בגין העובדה שמדובר בשימוש בלתי חוקי ואופן סיווג החלקה.

16.               ב"כ המבקשים הגיש סיכומי תשובה וטען כי הגיש בקשה מתוקנת, כאשר הדבר אושר בהחלטת בית משפט זה וכאשר אף למומחה ניתנו הנחיות ברוח זו.

דיון:

17.               בבקשתם המקורית הסתמכו המבקשים, בקביעת נזקם, על חוות דעתו של השמאי פרמינגר מיום 14.5.98(חוות דעת זו הסתמכה על חוות דעת הגיאולוג י' גדות באשר לכמות חומר הגלם שניתן להפיק מהחלקות). בחוות דעתו מעריך השמאי פרמינגר את שווי החלקות "על פי הכנסות הנכס", כאשר הוא מכפיל ב-4 את התמלוגים המשולמים על ידי מינהל מקרקעי ישראל (105,218 ל"י) ומוסיף "ערך שארית" של הקרקע, לאחר השלמת החציבה. על פי הערכתו מסתכמים הפיצויים בסכום של 485,532 ל"י למועד הקובע.