פסק-דין בתיק הפ 1848/97

רקע עובדתי

1.         המבקשים 2 - 8 הם יורשיו של המנוח יעקב חסונא שהיה בעלים של חלקים מן המקרקעין הידועים כחלקות 36, 37, 38, 40 ו-45 בגוש 3994, ששטחם הכולל כ-45 דונם; והמבקשים 1 הם יורשיו של המנוח מוסא חסונא, שהיה בעלים של חלקים מן המקרקעין הידועים כחלקות 45, 49, 50 ו-51 בגוש 3994, ואשר שטחם הכולל כ-55 דונם (להלן: "המבקשים" ו "המקרקעין" לפי העניין).

            ביום 30/4/94 (להלן: "מועד ההפקעה") פרסם שר האוצר הודעה בילקוט הפרסומים 4211 על כוונתו לרכוש את המקרקעין לצרכי ציבור מכוחה של פקודת הקרקעות (רכישה לצרכי ציבור), 1943, וזאת לצורך הרחבת נמל התעופה בן-גוריון. המבקשים הגישו שלוש תובענות: ה"פ 1848/97, ה"פ 10780/99 וה"פ 840/01, ובהן עתרו לפיצויים בגין ההפקעה.

            הדיון בתובענות אוחד.

            במשך השנים ניהלו המבקשים והמשיבים משא ומתן ביניהם על היקף הפיצויים המגיעים להם - בין בכסף ובין בקרקע חלופית, אך התקשו להגיע להסכמה על שווי זכויות המבקשים במקרקעין. לבסוף הגיעו הצדדים להסכמה דיונית שהוגשה לבית המשפט ביום 22/6/03 (להלן: "ההסכמה הדיונית"), אשר לפיה ימונה שמאי "פוסק מכריע" אשר ידון בשאלת שווי הזכויות במקרקעין, ופסיקתו תהיה סופית ובלתי ניתנת לערעור. הצדדים הסכימו עוד כי השמאי הפוסק יתבקש לקבוע את היחס שבין המקרקעין נשוא תובענה זו לבין מקרקעין אחרים שהופקעו באותו אזור, שהיו בבעלות חברת "מהדרין בע"מ", ושבהם נקבעו זה מכבר ערכים לקביעת שווי המקרקעין שם, ומקרקעין אלה נקבעו כנקודת המידוד (Benchmark) לעניין הנדון כאן. הצדדים הסכימו, שלאחר קבלת הכרעתו של השמאי הפוסק, יתבקש בית המשפט להכריע בשאלת שיעורי הריבית וההצמדה אשר יתוספו לפיצוי, ולאחר הכרעה זו תוגש פסיקתא לבית המשפט אשר תביא לידי ביטוי הן את הכרעות השמאי הפוסק והן את קביעת בית המשפט בעניין הריבית (ראו: סעיף 10 להסכמה הדיונית)

2.         בהתאם להסכמה הדיונית, מונה מר עודד האושנר (לעיל ולהלן: "השמאי הפוסק")כפוסק מכריע כאמור בהסכמה הדיונית, וביום 6/12/04 הגיש את חוות דעתו ובמסגרתה את החלטתו (נספח א' לבקשה נשוא בש"א 2912/05 בתיק ה"פ 1848/97, להלן: "חוות הדעת" ו"החלטת השמאי הפוסק"). בחוות הדעת קבע השמאי הפוסק את ערכם של המקרקעין נשוא תובענה זו ביחס למקרקעין שהוגדרו כנקודת המידוד. בעקבות חוות דעת זו, הגישו המבקשות 2 - 7 בקשה לבית המשפט ליתן להחלטת השמאי הפוסק תוקף של פסק דין חלקי. בדיון שנערך בבקשה זו טענו המשיבים כי השמאי חרג מן הסמכות שניתנה לו על פי ההסכמה הדיונית, כאשר לא הסתפק בקביעת היחס בין שווי הזכויות במקרקעין השונים, אלא אף נקב סכום. בית המשפט (כב' השופטת ר' לבהר-שרון) פנה בהסכמת הצדדים אל השמאי הפוסק בבקשה להבהרת החלטתו, וזה השיב כי לא נקב סכום, אלא ביקש אך להבהיר את העיקרון באמצעות דוגמה מוחשית. לאחר קבלת ההבהרה דחה בית המשפט את הבקשה בהחלטה מיום 14/7/05, ובמסגרתה קבע כי השמאי הפוסק לא חרג מסמכותו. בית המשפט אף חיווה דעתו כי אין מקום ליתן פסק דין חלקי באותו שלב, בשל העובדה שבין הצדדים נותרה מחלוקת בשאלת הריבית - זו העומדת להכרעה לפניי כעת - וכי פסק דין יינתן לאחר שהצדדים יטענו במחלוקת זו.

3.         השאלה שנותרה שנויה במחלוקת היא אפוא שאלת הפרשי ההצמדה והריבית על שווי הזכויות במקרקעין, ובסוגיה זו נקבע בסעיף 7 להסכמה הדיונית:

"לאחר ההכרעה של הפוסק יקבע דיון בפני ביהמ"ש בו יידרש בית המשפט להכריע, לאחר דיון וטיעון ע"י הצדדים, אך ורק בסוגיית הפרשי הצמדה וגובה הריבית שתשולם על סכום הפיצויים שנפסק."

            התיק נקבע לדיון לפניי ביום 27/10/05, ובמועד זה נקבע כי הצדדים יגישו סיכום טיעוניהם בכתב - הן לעניין הפרשי ההצמדה וגובה הריבית, והן לעניין ההוצאות ושכר טרחת עו"ד, כפי שאמנם עשו.

שיעור הריבית - רקע נורמטיבי

4.         כאמור, השאלה שנותרה להכרעה בהתאם להסכמה הדיונית היא מהו שיעור הפרשי ההצמדה והריבית שבו יש לחייב את המשיבים בגין פיצויי ההפקעה, כאשר ייאמר שבנדון זה למעשה מתמצית המחלוקת בשיעור הריבית. דבר החקיקה הרלוונטי לעניין זה הוא חוק לתיקון דיני הרכישה לצרכי ציבור, התשכ"ד - 1964 (להלן: "החוק").

            סעיף 8 (א) לחוק קובע כדלקמן:

"נרכשו זכויות במקרקעין מכוח חוק רכישה פלוני, ישולמו לבעל הזכויות פיצויים בסכום שווי הזכויות כשהוא צמוד למדד המחירים לצרכן, בתוספת ריבית לא צמודה בשיעור של 4% לשנה עד יום ט' בניסן תשנ"ג (31 במרס 1993), וריבית צמודה בשיעור של 1.5% לשנה מיום י' בניסן תשנ"ג (1 באפריל 1993) ואילך על שווי הזכויות בלבד, לפי זה:

(1)   הריבית תחושב ממועד הרכישה עד יום התשלום בפועל או הפקדת הסכום לזכות בעל הזכויות לפי האמור בסעיף קטן (ב);

(2)   ההצמדה תחושב על פי עליית מדד המחירים לצרכן כפי שפורסם לאחרונה לפני תשלום הפיצויים או הפקדתם לעומת המדד שפורסם לחודש שבו חל מועד הרכישה".

נוסחו של סעיף 8 (א) הנוכחי לחוק הוא תוצאה של תיקון מס' 8 לחוק (פורסם: ס"ח תשנ"ה מס' 1502 מיום 3/2/1995, עמ' 107; להלן: "תיקון 8"), שהתקבל בכנסת ביום 24/1/95. לפני תיקון 8, תוקן סעיף 8 (א) פעמיים: תחילה תוקן בשנת 1977 במסגרת תיקון מס' 2 (פורסם: ס"ח תשל"ז מס' 856 מיום 25/3/1977, עמ' 148; להלן: "תיקון 2"), שבו נקבעה הזכות לריבית ולהפרשי הצמדה בגין הפיצויים, ובתיקון מס' 3 (פורסם: ס"ח תשל"ח מס' 893 מיום 10/4/1978, עמ' 120; להלן: "תיקון 3"), המרחיב את הזכאות לפיצויים צמודים ונושאי ריבית ומחיל זכאות זו גם על הפקעות שנעשו מכוח פקודת הדרכים ומסילות הברזל (הגנה ופיתוח), 1943 ו פקודת הדרכים (רחבן והתווייתן). תיקון 3 איננו נוגע לענייננו.

5.         נוסחו של סעיף 8 (א) לחוק לאחר תיקון 2 היה כדלקמן:

"נרכשו זכויות במקרקעין מכוח חוק רכישה פלוני, למעט פקודת הדרכים ומסילות הברזל (הגנה ופיתוח), 1943, ופקודת הדרכים (רחבן והתוויתן), ישולמו לבעל הזכויות פיצויים בסכום שווי הזכויות כשהוא צמוד למדד המחירים לצרכן, בתוספת ריבית לא צמודה בשיעור של 4% לשנה על שווי הזכויות בלבד, לפי זה:

• (1)   הריבית תחושב מיום פרסום ההודעה על הרכישה ברשומות (להלן - ההודעה) עד יום התשלום בפועל או הפקדת הסכום לזכות בעל הזכויות בבנק הדואר;