פסק-דין בתיק הפ 1537/06

1.         ביום 17 למרץ 2004 ניתן פסק דין בבית משפט זה, בתיק ה.פ. 1276/01 בו נקבע, כי על המשיב 1 (להלן: " המינהל") להעביר למבקשת מגרש לתעשיה חלף מגרש שהובטח לה בזמנו על פי הסכם משנת 1980. וזו לשון הקביעה האופרטיבית בפסק הדין:

" סוף דבר - התובענה מתקבלת ואני מחייבת את המשיבים להקצות לחברה (המבקשת כאן ש.ש.), בתוך שישה חודשים מהיום, מגרש אחר שווה ערך למגרש התעשיה שאותו היה עליה להעביר לבעלותה על פי ההסכם (משנת 1980 ש.ש.). שוויו של המגרש נשוא ההסכם (משנת 1980 ש.ש.) וכן שוויו של המגרש החלופי ייקבעו על ידי השמאי הממשלתי, בהתאמה למה שנאמר במכתבה של עורכת דין יגרמן (יועצת משפטית של ב"כ המשיב 1  ש.ש.) מיום 9.1.00" . (להלן: " פסק הדין" נספח ב' לבקשה).

2.         לאחר מתן פסק הדין התקיימו מגעים בין הצדדים אשר הבשילו לכדי הסכם לפיו יקויים פסק הדין על דרך של "תשלום כספי", כך לשון ההואיל החמישי בהסכם, נספח ה' לבקשה (להלן: " ההסכם").

3.         בסעיף 2 להסכם נקבע, כי במקום העברת קרקע לידי המבקשת (כאמור בפסק הדין ש.ש.) ישלם המינהל למבקשת סכום כספי של 1,780,000 ש"ח כולל  מע"מ, וזאת בתוך שבועיים מיום חתימתו של ההסכם. לסכום האמור יתווספו הפרשי הצמדה למדד המחירים לצרכן ממועד השומה (4.8.04 ש.ש.) ועד ביצוע התשלום בפועל (סעיף 4 להסכם).

הסכום הכספי נקבע על בסיס עדכון של שומה שנערכה למגרש המקורי, מיום 20.10.02, ליום 4.8.04  (ר' סעיף 4 להסכם בו מצויין, כי הסכום הוא נכון ליום 4.8.04).

4.         בסעיף 5 להסכם ניתנה למבקשת הרשות להשיג על " גובה הסכום שנקבע בשומה" בתוך פרק זמן של 30 ימים (מיום חתימת ההסכם ש.ש.) תוך קביעת מנגנון להגשת ההשגה וערעור על ההחלטה בה.

5.         בסעיף 6 להסכם נקבע, כי אם יהיו הפרשים בין הסכום שננקב בהסכם, על פי השומה מיום 4.8.04, לבין השומה שתקבע בהשגה (ובערעור אם יהיה ש.ש.) ישולמו אלה תוך 30 יום מיום ההכרעה הסופית בהשגה.

6.         ביום 24.7.05 העביר המינהל למבקשת את הסכום שננקב בהסכם ללא מע"מ. המע"מ ישולם כנגד חשבונית מס (ר' סעיף 3 להסכם).

7.         המבקשת השיגה על השומה . השגתה של המבקשת לא נגעה " לגובה הסכום שנקבע בשומה" אלא למועד בו נערכה השומה. לטענת המבקשת שומת המגרש היתה צריכה להיעשות ליום 9.1.00, הוא המועד אליו התייחס בית המשפט בפסק הדין, ולא ליום 4.8.04.

8.         משלא נתקבלה דעתה פנתה המבקשת בבקשה להבהרת פסק הדין - בתיק פסק הדין. בבקשה שלא הונחה בפני, עתרה, מן הסתם, המבקשת להבהיר, כי המועד הקובע לעריכת השומה, על פי פסק הדין, הוא 9.1.00. בקשת ההבהרה הונחה בפני  הנשיא, כב' השופט א. גורן אשר דחה אותה מטעמים פרוצדורלים (ס' 12 לחוק ההוצאה לפועל, תשכ"ז - 1967) ועניניים  (המחלוקת אינה נובעת מפסק הדין ומאופן פרשנותו אלא מההסכם בו התקשרו הצדדים לאחר שניתן פסק  הדין).

9.         בבקשה שבכותרת עותרת המבקשת למתן צו הצהרתי לפיו המועד הקובע לעריכת השומה הקבועה בהסכם בין הצדדים הוא המועד הנקוב בפסק הדין - 9 בינואר 2000 ולחלופין למתן צו הצהרתי לפיו המועד הקובע לעריכת השומה הוא היום בו שילם המינהל בפועל את הכספים למבקשת - 24 יולי 2005.

בכתב תשובתו עותר המינהל לדחיית הבקשה על הסף מחמת מעשה בית דין (החלטתו של הנשיא כב' השופט א. גורן, סעיף 45 לכתב התשובה)  ולדחייתה לגופה מכמה וכמה טעמים המפורטים בו.

10.       אין כל בסיס לתובענה ודינה להידחות על שתי עתירותיה.

א.                 ההסכם שנחתם בין המבקשת והמשיב 1 עומד בפני עצמו ואין ללמוד מפסק הדין מאומה לשאלה שבמחלוקת  - המועד הקובע לשומת המגרש על פי ההסכם. פסק הדין הורה על הקצאת מגרש חלופי. הצדדים, גם על פי בקשת המבקשת (ר' פניית ב"כ המבקשת למינהל לקיים את פסק הדין באמצעות תשלום, פניה מיום 16.3.05, נספח א' לכתב התשובה ומוצג 1 שהתקבל בישיבת יום 26.3.07), ומכוח עיקרון "חופש החוזים" הנתון בידם, בחרו להמיר את פסק הדין בהסדר אחר - תשלום כספי. בהסכם נקבו הצדדים את התשלום הכספי, שנקבע על בסיס שומה קודמת של המגרש המקורי מעודכנת ליום 4.8.04, קבעו את המועד לתשלומו, והסכימו על מנגנון הצמדה לתשלום. ההסדר נשוא ההסכם, מבחינה זו, ברור וחד משמעי ואיננו טעון פרשנות. עוד הסכימו הצדדים, בסעיף 5 להסכם, כי למבקשת הרשות להשיג על "גובה הסכום שנקבע בשומה". בלשון זו ממש. למבקשת לא ניתנה הרשות להשיג על המועד בו נישום המגרש. את זאת ניתן ללמוד, כאמור, לא רק מנוסח הרישא של ס' 5 להסכם, אלא גם מההליכים שקדמו לחתימת ההסכם. אין מחלוקת שהמבקשת קיבלה לידיה את השומה מיום 4.8.04 בסמוך למועד קבלתה ואף קיבלה את פרוט השומה. (ר' נספחים ג' 1-2 לכתב התשובה הודעת פקסמיליה מהמינהל לב"כ המבקשת וכן מוצגים 1,2,3 שהתקבלו בישיבת יום 26.3.07). אין מחלוקת, כי מאז שנמסרה השומה למבקשת ולאורך כל התקופה ליום חתימת ההסכם, לא העלתה המבקשת טענה כנגד מועד עריכת השומה ו/או כנגד השומה עצמה. טרם חתימת ההסכם, ביום 20.4.05, העביר המינהל מכתב לב"כ המבקשת בו ציין, כי שווי המגרש נקבע לפי חוות דעת השמאי הממשלתי מיום 4.8.04 כדי ס"ך של 1,780,000 ש"ח וכי השגה תתאפשר לפי נוהלי המינהל. הבעלים של המבקשת, מר חיים שוב אישר בחתימת ידו את האמור במכתב (להבדיל מקבלתו). במכתב (נספח ד' לכתב התשובה) מציין המינהל:

"1.       הריני להודיעך, כי הנהלת המינהל בישיבתה מיום 6.4.05 אישרה בקשתך לשלם לחברת קרן חקלאות כסף חלף קרקע שהמינהל חוייב להקצות לחברה על פי פסק הדין בתביעה שבנידון.

2. ...

3.         שווי הקרקע נקבע עפ"י חוות דעת השמאי הממשלתי מיום 4.8.04 שהועברה אליך בסך 1,780,000 ש"ח. השגה תתאפשר בהתאם לנהלי המינהל, הפרשי שווי, ככל שיהיו, ישולמו בנפרד.

4.         אבקש אישור מרשתך בחוזה כי האמור לעיל ידוע  לה ומוסכם עליה" (ההדגשה שלי ש.ש.).

מר חיים שוב, הבעלים היחידי בחברה, בכתב ידו, מאשר בהאי לישנא: " בני עו"ד דוד שוב משרת במילואים, אני הבעלים היחידי בחברה המשפחתית קרן חקלאות והדרים מאשר האמור" (ההדגשה במקור). ואכן ביום 19.2.05 - לאחר קבלת אישור הנהלת המינהל - נחתם ההסכם (ההסכם אינו נושא תאריך. ר' ס' 19 לכתב התשובה).