פסק-דין בתיק הפ 1443/04

1.      המחלוקת בין הצדדים שבפני נסבה סביב השאלה מי זכאי לסכום של -.125,000 דולר, אשר שילמה המשיבה 2 כחלק מהתמורה עבור שטח של 110 מ"ר שרכשה מאחד בשם נתן היימן, במבנה תעשייתי ברעננה הידוע כ"בית אתגרים". האם למשיב 1 (להלן: "המשיב"), או שמא למבקשת, כפי שיובהר להלן.

2.      הנכס בו מדובר (חלקה 68 גוש 7657) נרכש עוד ב-1987 ע"י המשיב בשותפות עם אחרים. ב-1999 רכש נתן היימן את חלקם של האחרים (50%) באופן שהוא הפך לבעל הנכס יחד עם המשיב - בחלקים שווים ביניהם.

היימן והמשיב הסכימו להקים בנכס מבנה תעשייתי ולצורך כך נחתם ביניהם הסכם (ביום 26.10.99) בו הוסדר אופן מימון הבניה ואופן חלוקת הבעלות ביחידות השונות שיוקמו במבנה. לצורך הבניה נטלו השותפים הלוואה כנגד שיעבוד זכויותיהם בנכס במשכנתא, לטובת בנק לאומי לישראל בע"מ.

לאחר השלמת הבניה מכרו, הן היימן והן המשיב, חלקים במבנה, כל אחד מהחלקים שבבעלותו, כפי שחולקה ביניהם. בין השאר מכר היימן שטח של 110 מ"ר בקומה ב' של המבנה למשיבה 2, אשר רשמה על זכויותיו הקנייניות בנכס הערת אזהרה בהתאם. 

3.      לימים נקלעו השותפים, או ליתר דיוק, נתן היימן, לקשיים וחדל לפרוע את חלקו בחוב לבנק. משכך, נקט הבנק בהליכים למימוש המשכנתא אשר רבצה, כאמור, על כל הנכס (הן על חלקו של היימן והן על חלקו של המשיב).

כונס הנכסים שמונה ע"י ראש ההוצל"פ, לבקשת הבנק, הוסמך למכור הנכס כולו לצורך פרעון החוב לבנק.

בשלב זה, היינו לאחר סיום ההתמחרות שערך כונס הנכסים, ביקש המשיב לממש את זכות הפדיון שהיתה נתונה לו, ולפדות את חלקו בנכס מכונס הנכסים ולרכוש את חלקו של היימן במחיר שנקבע בהתמחרות. בהעדר יכולת כספית לכך, חיפש המשיב, ומצא משקיע שישתתף במימון וירכוש יחד עימו את מחצית הבעלות (חלקו של היימן) בנכס.

משקיע זה, היא המבקשת שבפני, הסכימה להשתתף במימון העיסקה לפיה ירכוש המשיב מהבנק את חלקו שלו (50%) בנכס במסגרת זכות הפדיון ואף את חלקו של שותפו היימן, כנאמן עבור המבקשת, במחיר שנקבע בהתמחרות (50% הנותרים). הוסכם ביניהם כי המבקשת "תיכנס לנעליו" של היימן בזכויות שהיו לו בנכס באופן שהיא תהפוך לבעלים של מחצית המבנה שיירכש במסגרת הליכי ההוצל"פ.

הסכם מפורט בין המבקשת והמשיב, המגבש את ההסכמות והזכויות של כל אחד מהם נחתם ביום 29.4.04 (ראה סעיף 3 לנספח ב' להמרצת הפתיחה).

עיסקה זו, אשר יצרה שותפות בזכויות הקנייניות במבנה בין המבקשת למשיב (בחלקים שווים ביניהם), הושלמה בטרם שילמה המשיבה 2 את מלוא התמורה לה התחייבה תמורת רכישת 110 מ"ר בקומה ב' של המבנה.

     4.    לאחר השלמת העיסקה ורישום הזכויות הקנייניות בנכס על שם המבקשת והמשיב, ובנסיבות שלא הובהרו די הצורך, הועברה יתרת התמורה זו בסך             -.125,000 דולר למשיב, באמצעות המשיב 3, אשר מימן את הסך הנ"ל ע"י הענקת הלוואה למשיבה 2. 

ליתרה זו, אשר שולמה, כאמור, לאחר השלמת העיסקה, טוענת המבקשת, ומכאן התובענה שבפני, בה היא עותרת לסעדים שמחייבים את המשיב, אם בעצמו ואם כנאמן, של המבקשת בעיסקה, להעביר לרשותה סכום זה.

     5.    את תביעתה מבססת המבקשת על הטענה כי במסגרת ההסכמים שנחתמו עימה רכשה היא את מלוא זכויותיו של היימן בנכס, לרבות זכותו האובליגטורית של היימן לקבל מהמשיבה 2 את יתרת התמורה עבור הנכס שרכשה ממנו.

כך נאמר לה, לטענתה, ע"י המשיב עצמו, במסגרת המו"מ שהתנהל ביניהם לקראת החתימה על ההסכם. כך עולה מהוראת ההסכם וכך מהנסיבות שקדמו לחתימה עליו. כל אלה מצביעים, לטענת המבקשת, על אומד דעתם של שני הצדדים לפיה יתרת התמורה שנותרה המשיבה 2 חייבת עבור הנכס שרכשה שייכת למבקשת ותועבר אליה.

המשיב דוחה את טענות המבקשת ואת ותביעתה וטוען כי כונס הנכסים מטעם הבנק הממשכן מכר את הנכס של היימן למשיב, ובאמצעותו למבקשת, על מנת לפרוע את החוב לבנק, ולא את הזכויות האובליגטוריות שהיו לו כלפי המשיבה 2. כונס הנכסים, כך לטענתו, הוציא למכירה ומכר רק את חלקי המבנה שלא נמכרו קודם למינויו ככונס נכסים ולא שטחים או חלקים בנכס שנמכרו לרוכשים או צדדים שלישיים לפני כן.

     6.    שאלה עובדתית זו, היינו מה רכשה המבקשת 2, האם אך את זכויותיו הקנייניות של היימן בנכס, או שמא את כל זכויותיו, לרבות זכויות אובליגטוריות שהיו לו כלפי רוכשי חלקים מהנכס וכלפי המשיבה 2 בכלל זה - שאלה זו עומדת במרכז דיונינו.

במהלך חקירתו הודה דרן פלצקי, מנהלה של המבקשת, כי לא נרשמה כל התחייבות או תניה בחוזה שנחתם בין הצדדים, לפיה יש להעביר הסכום שנותרה המשיבה 2 חייבת, לידי המבקשת. "זו היתה טעות פטאלית", כדבריו (עמ' 24 לפרוטוקול) וכי סכום חוב זה כלל לא הוזכר בהסכם.

הוא מסביר בעדותו כי אין בכך כדי לשלול את זכותה של המבקשת על סכום זה, שכן, לטענתו, סוכם בינו לבין המשיב, במסגרת הדברים שהוחלפו ביניהם לפני קשירת העיסקה והחתימה עליה, כי הסכום שיתקבל מהעיסקה עם המשיבה 2 יועבר לידי המבקשת. טענתו זו, סותרת את דבריו לפיהם בעת שנחתם ההסכם ידעה המבקשת כי סכום זה לא ישולם לידיה, אלא לידי כונס הנכסים.

אף אם כך סוכם או כך נאמר לו ע"י המשיב (המשיב מכחיש דברים אלה), אין בכך כדי לסייע למבקשת לאור התניה המפורשת בסעיף 35 להסכם, לפיה כל ההסכמות וההצהרות הכתובות, כפי שהן מופיעות בהסכם, ורק הן, ברות תוקף ומחייבות. כל שלא בא לידי ביטוי בהסכם הכתוב, אף אם נאמר או הוסכם בעל פה, חסר תוקף מחייב.