פסק-דין בתיק הפ 1319/05

רקע

ביום 7.3.95 רכשו המבקשים מגרש בייעוד חקלאי ששטחו 13,109 מ"ר הידוע כחלקה 34 גוש 6356 בפתח תקווה (להלן: "המקרקעין"). ביום 22.12.96 פורסמה למתן תוקף תוכנית בנין עיר פת/803, לפיה שונה ייעוד חלק מהמקרקעין לבית עלמין ודרך.

בשל התנגדותם של בעלי מגרשים עליהם חלה תכנית פת/803 הוכנה תכנית פת/803/א' שהחליפה את תכנית פת/803 ובהמשך פוצלה תכנית זו לשתי תכניות פת/803/א'1 - תכנית איחוד וחלוקה שחלה על המקרקעין ופת/803/א'2 שחלה על מגרשים סמוכים.

ביום 6.11.98 התקשרו המבקשים עם עיריית פתח תקווה בהסכם, לפיו הסכימו המבקשים להמשך ביצוע תכניות איחוד וחלוקה, שינוי תכנית מתאר מקומית ושינוי ייעוד לפי תוכנית פ"ת 803/א' לרבות רשום השטחים המיועדים לצרכי ציבור על שם העירייה ו/או לרשום ללא תמורה ע"ש חברה קדישא את השטח המיועד לבית העלמין. עיריית פתח תקווה התחייבה להמליץ לוועדות התכנון ובניה לאשר תכנית להקמת תחנת דלק על שטח של 5,307 מ"ר מהמקרקעין שיוותר בידי המבקשים לאחר העברת החלקים המיועדים לדרך ולבית עלמין (להלן: "ההסכם").

 הודעה על הפקדת תכנית פת/803/א'1 פורסמה ביום 18.11.99 ובה נכלל שטח של 5,307 מ"ר שהוקצה למבקשים עם זכויות בניה של 120% ב - 3 קומות. אלא, שעל פי דרישת הוועדה לתכנון ובניה המחוזית נאלצו המשיבות להקצות שטח נוסף לדרך ובהתאם לצמצם את השטח שהוקצה למבקשים ב - 475 מ"ר. בהתאם נערכה טבלת איזון והקצאות שבמסגרתה הוקצו למבקשים 4,832 מ"ר תעשיה מיוחד (חלקה 342) לבניה 3 קומות כאשר זכויות הבניה הוגדלו מ - 40% לקומה ל - 45% לקומה באופן שנוספו למבקשים 15% בניה. ביום 14.2.02 פורסמה תכנית פת/803/א'1 למתן תוקף.

בתובענה שלפני עותרים המבקשים להצהיר כי ההסכם אינו בר תוקף, כי יש לראות בהעברת חלק מהמגרש לעיריית פתח תקווה בהתאם להוראות ההסכם כהפקעה לכל דבר ועניין, כי הפקעה למטרת בית עלמין מחייבת תשלום פיצויי מלא, כי מטרה כזו ניתנת למימוש על ידי בעלי המקרקעין, וכי לא ניתן להפקיע מעל 40% ממקרקעין ללא פיצוי מכוח תכנית איחוד וחלוקה.  

דיון

         א.         לטענת המשיבות, הסמכות לדון בטענות המבקשים נתונה לבית המשפט לעניינים מינהליים ועל כן, בית משפט זה אינו מוסמך לדון בתובענה.

לטענת המבקשים, הסמכות לדון בטענותיהם נתונה לבית משפט זה מכוח הוראות פקודת הקרקעות (רכישה לצרכי ציבור), 1943 (להלן: "פקודת הקרקעות") והוראות פקודת הדרכים ומסילות הברזל (הגנה ופיתוח), 1943 (להלן: "פקודת הדרכים והמסילות").

 סעיף 5 לחוק בתי משפט לעניינים מינהליים, התש"ס - 2000, קובע:

"בית משפט לענינים מינהליים ידון באלה -

(1)    עתירה נגד החלטה של רשות או של גוף המנוי בתוספת הראשונה ולמעט עתירה שהסעד העיקרי המבוקש בה ענינו התקנת תקנות, לרבות ביטול תקנות, הכרזה על בטלותן או מתן צו להתקין תקנות בענין המנוי בתוספת הראשונה (להלן - עתירה מינהלית);"

בפריט 10 לתוספת הראשונה לחוק בתי משפט לעניינים מינהליים, נקבע:

"תכנון ובניה -

(א)   עניני תכנון ובניה לפי חוק התכנון והבניה, התשכ"ה-1965, למעט פרק י': עבירות ועונשין, ולמעט החלטות שענינן תכנית מיתאר ארצית או מחוזית והחלטות שר הפנים.

(ב)   ..."   

המבקשים תוקפים את פועלה של תכנית פת/803/א'1 שהוכנה על ידי משיבה 2 על פי סמכותה שלפי הוראות חוק התכנון והבניה. לפיכך, הסמכות לדון בטענות המבקשים נתונה לבית המשפט לעניינים מינהליים.

         ב.         איני מקבל את טענת המבקשים, לפיה הסמכות לדון בטענותיהם נתונה לבית משפט זה מכוח הוראות פקודת הקרקעות ו/או פקודת הדרכים והמסילות. אפילו היה בהתקשרות בהסכם שבין המבקשים לעיריית פתח תקווה משום הפקעה, כטענתם, אי אפשר לומר שהפקעה שכזו נעשתה מכוח חיקוקים אלה. וועדות התכנון והבניה הוסמכו להפקיע מקרקעין מכוח הוראות סעיפים 188 ו - 189 לחוק התכנון והבניה ולא מכוח החיקוקים האמורים. אמנם הוראות סעיף 190 לחוק התכנון והבניה מחילות חלק מהוראות הביצוע שבפקודת הקרקעות על הפקעה שלפי חוק התכנון והבניה, אולם אין בכך כדי להפוך הפקעה שלפי חוק התכנון והבניה להפקעה מכוח פקודת הקרקעות, ראה בג"ץ 4519/03 מזל מחבר ואח' נ' הוועדה המקומית לתכנון ולבניה ירושלים (פורסם בתקדין).

          ג.          בשל אופיים של ההליכים בבית המשפט לעניינים מינהליים, איני סבור שנכון יהיה להעביר את התובענה במתכונתה הנוכחית לבית משפט לעניינים מינהליים.

אשר על כן, הנני מוחק את התובענה.