פסק-דין בתיק הפ 1188/07

המבקש עתר כי בית המשפט יבטל את הפגיעה במקרקעי המבקש, העולה מההודעה לפי ס' 5 ו-7 לפקודת הקרקעות (רכישה לצורכי ציבור) 1943 (להלן: " הפקודה").

הרקע העובדתי הרלוונטי הוא בקצרה כדלקמן:

ביום 6.11.03 פורסמה בי. פ. 5234 למתן תוקף תוכנית מתאר ח/490 (להלן: " התוכנית"). בהתאם לתוכנית, יועדו להפקעה 235 מ"ר משטח החלקה של המבקש, חלקה 105 בגוש 6737 בחולון (להלן: " החלקה"). יוער כי השטח הכולל של החלקה הוא 339 מ"ר, כך ששטח של 104 מ"ר מתוך השטח הכולל של החלקה (שיכונה להלן: " השטח הנותר"), לא יועד להפקעה. השטח שיועד להפקעה יכונה להלן: " השטח המופקע".

ביום 23.12.03, פרסמה המשיבה הודעה לפי סעיפים 5 ו-7 לפקודה לפיה השטח המופקע דרוש לה לצורכי ציבור. ביום 22.11.05 ניתן כנגד המבקש פסק דין בה.פ. (ת"א) 629/04 הוועדה המקומית לתכנון ובניה חולון נ. בן ארצי, לפינוי מהשטח המופקע, בהתאם לסעיף 8 לפקודה.

המבקש הגיש תובענה נגד המשיבה במסגרת ת. א. 1808/06 (להלן: " התביעה הקודמת").

בתביעה הקודמת הגיעו הצדדים לפשרה אשר קבלה תוקף של פסק דין, לפיה:

" לחיסול כל המחלוקות בין הצדדים יסכים התובע שהנכס כולו ייהרס. הנתבעות יפצו את התובע בגין הריסת המבנה כולו והפקעת חלקו המיועד להפקעה בהתאם לשווי הנכס. לצורך הפיצוי ימינה בית המשפט שמאי מטעמו, אשר יעריך את שווי הנכס...

השמאי יגיש את חוות הדעת שלו על שתי חלופותיה לבית המבקש ובית המשפט ייתן פסק דין בדרך של פשרה מכוח סמכותו על פי ס' 79א' לחוק בית המשפט, ללא טענות נוספות, ויקבע את גובה הפיצוי שעל הנתבעות לשלם לתובע בגין הנכס..."

הסכם הפשרה הנ"ל יכונה להלן: " הסכם הפשרה".

בהתאם להסכם הפשרה, מונה כשמאי מטעם בית המשפט השמאי מר פרידמן, שהגיש את חוות דעתו ביום 23.11.06.

ביום 26.12.06, נקבע בפסק הדין בתביעה הקודמת:

" אני קובעת כי הנתבעות יפצו את התובע בגין הנכס בסך של 190,000$ כערכו בשקלים ביום התשלום..."

הסכום הנ"ל שולם על ידי המשיבה למבקש - ועל כך אין מחלוקת.

טענתה העיקרית של המשיבה בתשובה להמרצת הפתיחה דנן, היא כי חרף העובדה שבהסכם הפשרה הוסכם כי המשיבה תפצה את המבקש רק בגין השטח המופקע, הרי בפועל, עולה מחוות הדעת של השמאי ומפסק הדין של בית המשפט בתביעה הקודמת, כי הפיצוי חושב בגין מלוא שווי החלקה - הן השטח המופקע והן השטח הנותר. המשיבה טענה כי משהיא שילמה למבקש את הפיצויים בגין מלוא שווי החלקה, היא רכשה את הזכויות בשטח הנותר - 104 מ"ר, שלא הופקע. לכן, היא החליטה להפקיע את השטח הנותר, מכוח ס' 190(א)(1) לחוק התכנון והבנייה, אשר נועד לטענתה בדיוק למקרים מהסוג הזה.

אינני מקבלת את טענתה של המשיבה.

טענת המשיבה מתבססת על ההנחה כי הן השמאי בחוות דעתו, והן בית המשפט בפסק דינו, חרגו מההסמכה שניתנה להם (ושאינה שנויה במחלוקת), להעריך את שווי השטח המופקע בחלקה, והעריכו את שווייה של כל החלקה - השטח המופקע והשטח הנותר.

אולם, הנחה זו היא הנחה שלא ניתן לקבלה.

כפי שעולה מנוסח הסכם הפשרה שהובא לעיל, הצדדים קבעו כי המשיבה תפצה את המבקש בגין הפקעת השטח המופקע - הא ותו לא. כפי שהובהר, גם המשיבה איננה חולקת על כך.

בית המשפט קבע בפסק הדין את השווי של השטח המופקע - הוא לא יכול היה לקבוע משהו אחר, שכן הצדדים לא הסמיכו אותו לכך.