פסק-דין בתיק הפ 1158/06

רקע

משיבה 3 (להלן: "החייבת") שיעבדה מקרקעין ברחוב החיטה 9 במפרץ חיפה, הידוע כחלקות 74-78 וחלק מחלקה 79 בגוש 11574 (להלן: "הנכס") לטובת משיב 2 (להלן: "הבנק") להבטחת פירעון חוב.

משלא פרעה החייבת את חובה פתח הבנק בהליכי הוצאה לפועל למימוש הנכס. ביום 23.1.05 מונה עו"ד גיא ברק ככונס נכסים וביום 4.7.05 מונה משיב 1 (להלן: "כונס הנכסים") לשמש ככונס נכסים במקום עו"ד גיא ברק.

ביום 11.7.05 הגישה מבקשת 1 (להלן: "המבקשת") תובענה  לבית משפט השלום בתל אביב (ה"פ 200835/05) (להלן: "התובענה הראשונה") בה עתרה להצהיר כי רכשה זכויות שכירות בנכס מכוח הסכם שכירות שנכרת בינה לבין החייבת ביום 12.12.02 (להלן: "הסכם השכירות").

עוד קודם לכן ובסמוך לינואר 2005 ערכה המבקשת הסכם שכירות וזיכרון דברים לפיהם השכירה את הנכס בשכירות משנה לאוברסיז קומרס בע"מ ולקבוצת מעוף (להלן: "שוכרות המשנה"), יצוין, כי בהחלטת ראש ההוצאה לפועל מיום 28.8.05 חויבו שוכרות המשנה להעביר את דמי השכירות לכונס הנכסים.

ביום 3.1.06 הגיעו המבקשים והבנק להסכם פשרה שקיבל תוקף של פסק דין, לפיו תרכוש המבקשת את הנכס במחיר שיקבע על ידי שמאי מוסכם (להלן: "הסכם הפשרה").

ביום 22.3.06 ערך השמאי המוסכם, גדעון גולדשטיין (להלן: "השמאי") אומדן שווי מקרקעין, לפיו שווי זכויות הבעלות בנכס בכפוף להסכם השכירות עומד על סך של 1,080,000$. עוד הוסיף השמאי כי במידה והנכס יימכר בהליך של מימוש מהיר תתכן הפחתה של 20% מהסכום האמור (להלן: "חוות הדעת").

כונס הנכסים לא השלים עם הערכת השמאי באשר לשווי הנכס כפי שנקבע  בחוות הדעת ובסמוך פנה אל השמאי וביקש ממנו לשום את הנכס מחדש תוך התעלמות מהשפעת הסכם השכירות.

ביום 12.4.06 הודיעה המבקשת לכונס הנכסים כי היא מסכימה לרכוש את הנכס בהתאם לשווי הנכס הקבוע בחוות הדעת, צירפה הסכם לרכישת הנכס חתום על ידה, המחאה ע"ס 397,440 ש"ח המהווה 10% משווי הנכס במימוש מהיר והמחאה נוספת על חשבון מס ערך מוסף החל על הסכום האמור.

כונס הנכסים דחה את הודעת המבקשת וביום 29.8.06 פנה לראש ההוצאה לפועל בבקשה לקבלת הוראות למכירת הנכס.

בתובענה שלפני עותרים המבקשים להצהיר כי בכפוף למילוי התחייבויותיה על פי הסכם הפשרה זכאית המבקשת להירשם בלשכת רישום המקרקעין כבעלת הנכס וכי על כונס הנכסים להעביר למבקשת את זכות הבעלות והחזקה בנכס כולל פירותיו שנצברו מיום 4.4.06.

טענות המבקשת

על פי הסכם הפשרה זכאית הייתה המבקשת לרכוש את הנכס במחיר שנקבע על ידי השמאי בחוות הדעת, ומשנערכה שומה והמבקשת הודיעה על רצונה לרכוש את הנכס במחיר השומה, השתכללה זכותה לרכוש את הנכס, ואין לכונס זכות להרהר אחרי שומת השמאי.

טענות המשיבים

בטרם מונה השמאי הסכימו הצדדים לביטול הסכם השכירות, וממילא היה מנוע השמאי מלהתחשב בהסכם השכירות בעת קביעת שווי הנכס.

משחוות הדעת נערכה על בסיס הנחת יסוד שגויה אשר גרמה להפחתה ניכרת של שווי הנכס,  רשאי בית המשפט להתערב בקביעת השמאי ולבטלה.

זכותה של המבקשת לרכוש את הנכס הייתה מותלית במתן אישור ראש ההוצאה לפועל. אישור כזה לא ניתן וממילא אין המבקשת זכאית לסעד המבוקש.

בהסכם הפשרה נקבע כי על המבקשת להודיע על כוונתה לרכוש את הנכס תוך 10 ימים מיום שקיבלה את חוות הדעת. המבקשת קיבלה את חוות הדעת ביום 30.3.06, אולם רק ביום 12.4.06 לאחר חלוף המועד בו הייתה זכאית להודיע על כוונתה לרכוש את הנכס, הודיעה המבקשת כי בכוונתה לרכוש את הנכס. משחלף המועד שנקבע, פגה זכותה של המבקשת.

המבקשת הייתה אמורה לשלם סך של 10% מהשווי שנקבע לנכס על ידי השמאי, אולם סכום השיק שנשלח ביום 12.4.06 לכונס הנכסים נמוך ב - 20% מהסכום שנקבע על ידי השמאי.

דיון

לאחר עיון בטיעוני הצדדים נחה דעתי כי המבקשים אינם זכאים לסעדים המבוקשים בתובענתם.