פסק-דין בתיק הפ 1139/05

מבוא:

1.         המבקשים עותרים למתן פסק דין הצהרתי, לפיו ייקבע כדלקמן:

א.         המשיב חייב לתת הסכמתו לבקשה למתן היתר בנייה על המקרקעין הידועים כגוש 10103 חלקה 255 מאדמות פרדס חנה - כרכור בשטח כולל של 1,488 מ' (להלן: "החלקה")  וזאת מבלי להתנות זאת בדרישה לתשלומים נוספים.

ב.         המשיב אינו רשאי לחייב את המבקשים לשלם תוספת דמי חכירה אלא עבור חלקם היחסי בחלקה.

ג.          המשיב אינו רשאי לחייב את המבקשים בתשלום דמי חכירה מהוונים בשיעור של 31% מערך החלקה.

עובדות המקרה:

2.         בין המשיב לבין בני הזוג יעקב ומרים בן יהודה (להלן: "החוכרים המקוריים")  נערך ונחתם הסכם חכירה לתקופה של 49 שנים וזאת מיום 1.1.48 ועד ליום 31.3.97 (להלן: "הסכם החכירה המקורי"). זכות החכירה בהתאם להסכם הנ''ל מהוונת בעקבות תשלום דמי היוון עד לסוף תקופת החכירה.

3.         ביום 21.5.02 אישרה הוועדה המקומית לתכנון ובנייה  - שומרון תשריט חלוקת החלקה לשתי חלקות משנה - האחת בשטח של 1,000 מ"ר והשנייה בשטח של 488 מ"ר.  יצויין כי גם המשיב אישר חלוקה זו.

            כמו כן, הוועדה המקומית לתכנון ובנייה - שומרון אישרה הקמת מבנים משפחתיים על כל אחד מחלקות המשנה, כאמור לעיל.

4.         ביום 28.7.03 חתמו החוכרים המקוריים על שטר העברת זכות שכירות בחלקה, לפיו הועברו לכל אחד מהמבקשים שטח של 250 מ"ר בחלקה ולחוכרים המקוריים נותר שטח של 122/372 מתוך השטח הכולל של החלקה (להלן: "שטר העברת הזכויות בחלקה"). יצויין כי העברת הזכויות הנ"ל נרשמה בטאבו.

5.         ביום 8.2.04 חתמו החוכרים המקוריים על שטר הארכת תקופת השכירות, לפיו הוארכה תקופת החכירה של החלקה עד ליום 31.3.2046 (להלן: "שטר הארכת החכירה"). לשטר הנ"ל צורף הסכם חכירה עדכני אליו הגיעו הצדדים (להלן: "הסכם החכירה השני").

6. משהתבקש המשיב לתת הסכמתו לבניית יחידות הדיור של החלקה, כמתחייב מתקנות התכנון והבנייה, הוא התנה זאת בתשלום דמי חכירה מהוונים בשווי של 31% מערך הקרקע וזאת בסך של 139,500 ש"ח בתוספת מע"מ עליו וכן בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 6.9.04 ועד התשלום המלא בפועל. מכאן התובענה (להלן: "דמי ההסכמה").

ד י ו ן:

7.         בהתאם להסכמה אליה הגיעו הצדדים, ואשר קיבלה תוקף של החלטה, שילמו המבקשים למשיב סך של 137,500 ש"ח בגין דמי הסכמה, ומנגד, נתן המשיב הסכמתו למבקשים למתן היתר בנייה על המגרשים. כן סוכם כי הצדדים יסכמו טענותיהם בכתב ובית המשפט יפסוק ביתר העניינים שנותרו במחלוקת בין הצדדים.

8.         בסיכומי טענותיו הפנה המשיב לנסח טאבו עדכני מיום 13.5.04, המשקף את הזכויות בחלקה לאחר העברת חלק מזכויות החוכרים המקוריים שבה למבקשים. המבקשים מתנגדים לצירוף נסח הטאבו הנ"ל בטענה כי לא הוגש לתיק בית המשפט והם מפנים להלכה הפסוקה, לפיה, אין לצרף ראיות חדשות לסיכומים.

המחלוקת בין הצדדים לעניין צירוף נסח הטאבו מיותרת, שכן, לכתב התביעה המקורי אשר הגישו המבקשים מס' 1-2 צורף נסח טאבו עדכני המשקף זכויות המבקשים והחוכרים המקוריים בחלקה ועל כן אין כל מניעה מצירוף מסמך זה בשנית לסיכומי המשיב.

9.         במועד הגשת התובענה, מבקשים מס' 3-4 לא היו צד להליך והם צורפו אליו במועד מאוחר יותר. עם צירופם להליך, שילמו מבקשים מס' 3-4 מחצית דמי ההסכמה בהתאם להסכם הדיוני אליו הגיעו הצדדים, כאמור בסעיף 7 לעיל.  בנסיבות העניין, ומאחר ומבקשים מס' 1-2 שילמו את המחצית הראשונה של דמי ההסכמה, מתייתר הצורך לדון ולהכריע בבקשת המבקשים למתן סעד הצהרתי לפיו ייקבע כי המשיב אינו רשאי לחייבם בתשלום דמי הסכמה אלא עבור חלקם היחסי בחלקה.

10.        בסעיף 9 להסכם החכירה המקורי, נקבע לעניין חידוש תקופת החכירה, כדלקמן:

"לא לפני שנה אחת לפני גמר תקופת החכירה יהיה החוכר רשאי לבקש מהמחכיר בכתב רשום חידוש החכירה לתקופה נוספת של ארבעים ותשע (49 שנים שתיקרא להלן 'תקופת החכירה המחודש').   לפי תנאי חוזה החכירה שיהיו נהוגים אז לגבי חכירת מקרקעין ע"י המחכיר בסביבת המגרש ולמטרה של החכירה הזאת"  (ההדגשה אינה במקור - ר.ח.).