פסק-דין בתיק הפ 108/04

פתח דבר

1.         עניינה של התובענה שבפניי בהלוואה שניתנה על ידי בנק לרוכש דירה לצורך מימון חלק ממחיר הדירה באמצעותה כנגד משכון זכויותיו החוזיות בדירה והתחייבותו לרישום משכנתא על הדירה כאשר הבעלות בדירה תירשם על שמו. בנוסף, ניתנה התחייבותה בכתב של המוכרת לרישום משכנתא על זכויותיה בדירה לטובת הבנק להבטחת פרעון ההלוואה, בהתקיים התנאים כמפורט בכתב ההתחייבות שעליו חתמה.

            משלא נפרעה ההלוואה והדירה לא נרשמה על שם הקונה, נשאלת השאלה, איזו תרופה יש לבנק, אם בכלל, החפץ ברישום המשכנתא לזכותו.

רקע עובדתי

2.         המשיבה מס' 1, אלישבע צירינג (להלן: " המשיבה 1") ובתה עדי צירינג שהיא המשיבה 2 (להלן: " המשיבה 2" או " הבת") הינם בעלים מחצית כל אחת בדירה הידועה כגוש 6907 חלקה 60/7 ברחוב בוגרשוב 18 בתל-אביב (להלן: " הדירה").

            משיבה 2 היא ילידת 20/11/87 והיתה קטינה בתקופה הרלוונטית לתביעה.

            במהלך שנת 1997 נוצרה היכרות ונתהוו יחסי קירבה בין המשיב 3, מאייר מנדלסון (להלן: " המשיב 3") לבין משיבה 1, והוא עבר להתגורר עמה בדירה. כך עד שנת 2000 שאז נסע אל מחוץ למדינה לצרכי ניתוח כאשר במהלך שהותו בחו"ל נוצר בין השניים משבר על רקע הדירה, כפי שעוד יפורט. ואולם כפי שהוברר מעדותה של משיבה    1, גם לאחר שובו של משיב 3 ארצה, המשיכו להתגורר ביחד "פחות או יותר" כלשונה, עד שלהי שנת 2005 (ראו: עדות המשיבה 1 בעמ' 15 שורה 23 עד עמ' 16 שורה 7; עמ' 23 שורות 3-23).

            מדברי משיבים 1 ו-3 מצטיירת תמונה שלפיה משיב 3 אמר למשיבה 1 כי הדירה נושאת חן בעיניו וכי הוא חפץ לנצל אפשרות שהיתה לו לקבל משכנתא - בהיותו תושב חוזר ומשלא ניצל אפשרות זו בעבר - ומשכך העלה את האפשרות שייערך בינו לבין משיבה 1 הסכם למכר הדירה, כאשר גם לאחר המכר תמשיך משיבה 1 להתגורר בדירה כבת זוגו של משיב 3 ועם זאת תהנה מהתמורה הכספית שתקבל עבור הדירה (עדות משיבה 1 בעמ' 17 שורות 1-13; סעיף 2 לתצהיר משיב 3).

            על רקע האמור, ביום 1/11/98 התקשרו משיבה 1 ומשיב 3 בהסכם מכר שנכתב בכתב יד ובלא סיוע עורך דין שלפיו הדירה נמכרת למשיב 3 תמורת 220,000$ (להלן: " ההסכם שבכתב יד", סומן ת/1). בשולי מסמך זה אמנם נכתב כי משיבה 1 תפנה את הדירה מיד עם קבלת מלוא תמורתה ואולם בעדותו הסביר משיב 3 כי כך נכתב רק משום שבאותה עת עדיין לא היה בטוח ביחסים שלו עם משיבה 1, אשר היא מצידה האמינה שהשניים יינשאו, ומשכך הותיר בידיו "פתח מילוט", כלשונו (עמ' 28 שורות 2-6) גם משיבה 1 העידה כי בכל מקרה הכוונה היתה שהדירה תהא בבעלות משיב 3 וכי אם היחסים בין בני הזוג ישתבשו אזי היא תעזוב את הדירה (עמ' 17 שורות 10-13).

            וזאת יש לאמר - משיבה 1 התקשרה בהסכם למכירת הדירה כבעלים של הדירה כולה, הגם שמחצית הדירה היתה רשומה על שם בתה, המשיבה 2, שהיתה באותה עת קטינה. לדברי משיבה 1, סברה כי אין מניעה לכך בהיותה אפוטרופוסית על הבת (עמ' 20 שורה 15 עד עמ' 21 שורה 10).

2.         לטענת משיב 3, כאשר ביקש ליטול הלוואה מהמבקש, משכן בנק הפועלים למשכנתאות בע"מ (להלן: " הבנק") כנגד התחייבות לרישום משכנתא על זכויותיו בדירה, נאמר לו על ידי הבנק כי לא יוכל לקבלה שעה שהדירה רשומה מחציתה על שם הבת שהיא קטינה וכי מכירת חלקה של הבת כרוכה באישור בית משפט.

            משיב 3 נקלע באותה תקופה לחובות לדבריו, בין היתר על רקע הוצאות מרובות שהיו לו במערכת בחירות שניהל כאשר התמודד ברשימה עצמאית למועצת עיריית תל-אביב, שאילו נבחר היה זוכה במענק בחירות בסכום נכבד; אלא שהרשימה שבה התמודד לא קיבלה די קולות וממילא גם לא את מענק הבחירות (עמ' 28 שורה 24 עד עמ' 29 שורה 5; עמ' 32 שורות 5-9 וכן ראו: סעיף 4 לתצהיר משיב 3).

            בסמיכות זמנים לבחירות כאמור, מצבו הבריאותי של משיב 3 התדרדר והוא נדרש לדבריו לגיוס כסף גם לצורך ניתוח לב שביקש לעבור בחו"ל, שאמנם עבר כעבור שנה (ראו: סעיף 8 לתצהיר משיב 3 וכן עמ' 32 שורות 11-21).

            משכך, הוא טוען, לא היה לו די זמן לפרוצדורה הכרוכה באישור בית משפט את מכירת חלקה של הבת הקטינה בדירה (עמ' 30 לפרוטוקול שורה 24 עד עמ' 31 שורה 4).

            במצב דברים זה, לגרסתו, כאשר היה זקוק עד מאד לכספי ההלוואה שציפה לקבל כנגד ההתחייבות לשעבד את זכויותיו החוזיות בדירה ולרשום משכנתא בעתיד לזכות הבנק, נוצר קשר בינו לבין אחד בשם יגאל שלום, שלדבריו תמורת תשלום יוכל "להסדיר" למשיב 3 את הרישום בלשכת רישום המקרקעין באופן שהדירה "תירשם" על שם משיבה 1 בלבד, דבר שיאפשר הצגת נסח מקרקעין "מתאים" בפני הבנק בצירוף הסכם מכר הדירה וקבלת ההלוואה כאמור (ראו: עדות המשיב 3 שנגבתה במשטרה, ת/5, וכן סעיפים 9-12 לתצהירו של משיב 3).

            ואמנם עלה בידי משיב 3 להשיג נסח מקרקעין שזויף שבו משיבה 1 רשומה כבעלים יחיד בדירה, דבר שהכשיר את קבלת ההלוואה מהבנק. לימים הורשע משיב 3, על פי הודאתו, בזיוף המסמך, שימוש בו וקבלת דבר במרמה בנסיבות אלה (ראו: הכרעת הדין, נ/2).

3.         עם זאת המשיב 3 לא גילה את אזני משיבה 1 לטענתו וכך אף לגרסתה, בדבר התנהלותו כאמור וכוונתו ליטול בדרכי רמייה את ההלוואה מהבנק כנגד משכון זכויותיו החוזיות בדירה והתחייבות לרישום משכנתא.

            תחת זאת החתים את המשיבה 1 על הסכם מכר מפורט ומודפס למכירת הדירה, בעקבות ההסכם שבכתב יד, כאשר גם בהסכם המודפס צוינה המשיבה 1 כבעלים בדירה בלא אזכור הבת (להלן: " הסכם המכר", צורף כנספח ג' לתובענה).

            אף שהסכם המכר נושא גם הוא תאריך 1/11/98, כהסכם שבכתב יד, נתברר מעדותו של משיב 3 כי זה נחתם כשבועיים לאחר מכן (עמ' 27 שורות 5-15). כן חתמה משיבה 1 ביום 3/12/98 לבקשתו של משיב 3 וכדרישת הבנק, על כתב התחייבות לרישום משכנתא על הדירה כמוכרת הדירה והבעלים הרשום בה, ובהתקיים התנאים כמפורט בכתב ההתחייבות, (להלן: " כתב ההתחייבות", נספח ו' לתובענה).

            ביום 6/12/98 גם נרשם לטובת הבנק ברשם המשכונות, משכון על זכויותיו החוזיות של משיב 3 בדירה, כתנאי למתן הלוואה למשיב 3 ולהבטחת פרעונה (ראו: נספח ז' לתובענה; להלן: " המשכון").

            בו ביום, 6/12/98 נרשמה בלשכת רישום המקרקעין הערת אזהרה לטובת הבנק בגין המשכון כאמור ובהסתמך בין היתר על כתב ההתחייבות.