פסק-דין בתיק הפ 1038/04

1.      במסגרת שיקומם כנכי צה"ל קשים, הוקצה למבקשים שטח קרקע לשם הקמת תחנת דלק ושירותים נלווים. מקומו של שטח זה נקבע בזמנו על ידי עיריית תל אביב באזור תכנית ל' בצפון תל-אביב דהיום (גוש 6620, 6621 חלקות 8 ו-11).

הועדה המקומית (באישור המשיב) התירה הקמת תחנת דלק במקום (על פי תוכנית תא/1700/ד) ב-1982. עוד קודם לכן (ביום 16.4.81) נחתם הסכם פיתוח בין המשיב - בעל הקרקע - לבין המבקשים לפיו התחייבו המבקשים להקים את תחנת הדלק (על שטח של כ-1,000 מ"ר) ולנהלה (ראה נספח ה' לתובענה).

במסגרת ההתחייבויות ההדדיות בהסכם הפיתוח, אישר המשיב למבקשים כי הקצאת הזכויות במגרש, אותו כינו הצדדים כמגרש א', אינו ממצה את התחייבותו כלפיהם באופן סופי (ראה הסכם החכירה של מגרש א' מיום 7.3.84 - נספח ז' לתובענה ומכתבו של קפלן מיום 23.6.81 (נספח ו') וכי קיימת הסכמה עקרונית של המשיב להקצות להם שטח נוסף בעתיד, בכפוף לתנאים שפורטו במכתבו של קפלן, לשם השלמת שטח תחנת הדלק.

תחנת הדלק הוקמה והופעלה על ידי המבקשים במהלך השנים על השטח שהוקצה בפועל בלבד. עם התרחבות העסקים והקמת תחנות דלק נוספות באזור, ביקשו המבקשים מהמשיב הקצאה נוספת של קרקע, לשם הקמת מתקני שירות נלווים בשטח התחנה, על מנת לאפשר להם לעמוד בתחרות ולהתפרנס בכבוד מול תחנות הדלק הנוספות שהוקמו, כפי שהיה בשנים עברו.

במקביל פנו המבקשים לעיריית תל אביב בבקשה לאשר להם שימוש חורג וארעי בשטח צמוד לתחנה, לשם התקנת מתקני שירות נוספים כאמור לעיל.

הועדה המקומית לתכנון ובניה של עיריית ת"א מצאה פתרון תכנוני לשימוש החורג והארעי שהתבקש (עד שתושלם תוכנית האיחוד והחלוקה מחדש המתבצעת באזור). חרף זאת, סירב המשיב להקצות למבקשים חלקת קרקע נוספת בצמוד לתחנה, לשם מימוש תוכניותיהם.

2.      בנסיבות אלה, עתרו המבקשים לבית משפט זה (ה.פ. 10278/99) לסעד כנגד המשיב, אשר יחייב את המשיב לקיים את התחייבויותיו כלפיהם משנים עברו ולהקצות לשימוש קרקע נוספת בצמוד לשטח תחנת הדלק.

בית המשפט ניתח בהרחבה את הסוגיות שהעמידו בפניו הצדדים וקבע (ביום 24.12.01, מפי כב' השופט אזר ז"ל), בין השאר, כי הוכחה קיומה של הבטחה מצד המשיב, אותה אפיין כהבטחה שלטונית רבת שנים אשר יש צורך לקיימה לאחר שבשלו התנאים לכך. עוד קבע בית המשפט כי התחייבות המשיב להקצות למבקשים את שטח הקרקע עליו מדובר, לא הותנתה בתנאי מתלה כלשהו. ואולם, כך קבע בית המשפט, לשם אכיפת ביצוע התחייבות זו על ידי המשיב, יש צורך בהסכמת שאר בעלי הזכויות במקרקעין - בעלי זכויות רבים במושע.

משלא הוכחה הסכמת כל הבעלים הידועים, נמנע כב' השופט אזר ז"ל מלהורות על קבלת התובענה ואכיפה בפועל של ההתחייבויות בקובעו:

"לפיכך החלטתי אמנם לדחות את התובענה, היות וטרם הוכחה הסכמת הבעלים, אולם שמורה זכות המבקשים לחזור למשיב בעתיד, כאשר יהיו בידם הסכמים של הבעלים או נציגיהם ובמקרה זה יהיה עליו לכבד את התחייבותו השלטונית" (עמ' 2 לפסק הדין).

קביעות אלה ואחרות (שצוטטו בהרחבה על ידי ב"כ המבקשים בסיכומיהם) לא סייעו למבקשים להשיג את מבוקשם.

3.      יצויין כי המבקשים ערערו על קביעת כב' השופט אזר, לפיה דרושה הסכמת כל בעלי הקרקע להקצאה הנוספת של קרקע למבקשים. ערעורם נדחה, תוך מתן אפשרות למבקשים לנקוט בהליך נוסף כנגד המשיב וכנגד שאר בעלי הזכויות בקרקע, לשם קבלת הסכמתם להקצאה.

      הנחיה זו של בית המשפט העליון הביאה את המבקשים שוב לפתחו של בית משפט זה כשהם "מצויידים" בהסכמת שאר בעלי הזכויות. בעתירה שבפני חוזרים ועותרים המבקשים לסעד שיחייב את המשיב להקצות להם את הקרקע המבוקשת.

המשיב מתנגד לסעדים המבוקשים על ידי המבקשים ולקבלת התובענה, תוך שהוא מעלה טענות מטענות שונות המצדיקות את עמדתו.

4.      כבר בשלב זה יצויין כי נסיונותיו של המשיב "לערער" או "לפרש", בצורה כזו או אחרת, את פסק דינו של השופט אזר ז"ל לא יצלחו, שכן מדובר בקביעות ברורות וחד משמעיות שהפכו לחלוטות במסגרת פסק דין. אמנם המבקשים ערערו על חלק מפסק הדין והערעור נדחה - אלא שדחיית הערעור לא הביאה לשינוי הקביעות או ביטול משמעותן המשפטית.

5.      אין חולק כי הקרקע הנוספת אותה מבקשים המבקשים, בשטח של כ-2 דונם, הינה חלק מקרקע, אשר בעליה הרבים (קרוב ל-400 במספר) מחזיקים בה במושע. משכך, נדרשת, כמובן, הסכמתם של כל בעלי הקרקע להקצאה שהיא הקצאה יחודית של קרקע בשטח ובמקום מסויים (צמוד לתחנת הדלק).

קיומה של הסכמה זו (אשר ההזקקות לה אושרה הן על ידי בית משפט זה בפסק דינו של השופט אזר) והן על ידי בית המשפט העליון (אשר דחה את ערעור המבקשים בענין זה) עומדת בבסיס המחלוקת שהתעוררה בין הצדדים בהתדיינות שבפני.

6.      המבקשים השיגו הסכמתם של מרבית בעלי הזכויות שיוצגו על ידי עוה"ד שוב ושורר. בנתנם את ההסכמה, סייגו והגבילו אותה לתקופה של 5 שנים (מיום מתן הסכמתם) ו/או עד אישור תוכנית תב"ע לגבי השטח - לפי המוקדם. הם הבהירו כי לאחר חלוף תקופה זו, יהיו רשאים הם להודיע על ביטול ההסכמה. אם כך יקרה יהיו חייבים המבקשים לפנות את השטח שהוקצה לשימושם, כפי שצויין בהסכם (ראה סע' 6 לנ/1).

על הסתייגות זו של בעלי הזכויות בקרקע מבסס המשיב את התנגדותו לתובענה בטענו כי הוא - המשיב - "מחוייב לקחת תנאי זה בחשבון מבחינת ההסכמה המדוייקת והתחומה שניתנה ע"י מרבית בעלי הזכויות..." (עמ' 3 לסיכומי המשיב).