מונחת בפניי בקשה לביטול פסקדין שניתן בהיעדר הצדדים ביום 15/03/03, המוחק את התביעה, ללא צו להוצאות. כמוכן, מבקשת המבקשת לאשר הסכם פשרה שנחתם בין הצדדים ביום 29/07/03 וליתן לו תוקף של פסקדין.
בתיק זה החל שלב הבאת הראיות, ולאחר שמיעת העד הראשון הציע ביתהמשפט לצדדים מתווה להסכם פשרה, אותו קיבלו. הצדדים ביקשו שהות של מספר שבועות עלמנת להגיש לביתהמשפט הסכם פשרה מנוסח כדבעי על בסיס המתווה שהושג בדיון יום 22/01/03. התיק נקבע לתזכורת פנימית ליום 17/02/03 עלמנת שביתהמשפט יברר אם הוגש הסכם פשרה כאמור, ומשזה לא הוגש, ניתן, היום 05/03/03, פסקדין המורה על מחיקת התביעה, תוך הנחה שהצדדים הגיעו להסכם פשרה על בסיס הודעתם בישיבת יום 22/01/03.
המשאומתן לכריתת הסכם הפשרה ארך זמן מעבר לזה אותו העריכו הצדדים וביתהמשפט, אולם בסופו של דבר, נחתם הסכם כאמור ביום 29/07/03, הוא נספח 2 לבקשה לביטול פסקהדין המונחת בפניי (להלן:
,,הסכם הפשרה"). בהתאם לאמור בבקשה, ובהתאם לתצהירו של עוה"ד דידי רוטשילד, אשר צורף כתמיכה לה, בתשובה לתגובת המשיבים לבקשה (להלן:
,,התצהיר"), הוא לא הגיש את הסכם הפשרה לאישור ביתהמשפט בהיסחהדעת, וכך גם תויק פסקהדין המוחק את התביעה מבלי ששת לבו לכך. יחד עם זאת, הבהיר הפרקליט כי טעות זו נעשתה בתוםלב, נוכח היחסים החבריים שבין באיכח הצדדים ונוכח העובדה שעד סמוך להגשת הבקשה לביטול פסקהדין קיימו המשיבים את הסכם הפשרה.
המשיבים התנגדו לבקשה, בטענות פרוצדוראליות שונות - בין היתר, משום שהוגשה לאחר תום שלושים הימים הקבועים בתקנה 201 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד1984 (להלן:
,,התקנות"). כמוכן נטען, שלמבקשת לא היה כל עניין באישור הסכם הפשרה, והצדדים לא התכוונו לבקש ליתן לו תוקף של פסקדין (סעיף 14 לתגובה). לטענתם, ההליך שנכון היה לנקוט בו בעקבות הפרת הסכם הפשרה איננו בקשה לביטול פסקהדין. אין בפי המשיבים טענות לגופו של עניין מדוע לא יאשר ביתהמשפט את הסכם הפשרה.
בהחלטתי מיום 25/05/07 הוריתי למשיבים להודיע לביתהמשפט עד ליום 18/06/07 אם הם מבקשים לחקור את המצהיר על תצהירו, שאם לא כן, תינתן החלטה על בסיס הבקשה, התגובה והתשובה.
לאחר ההחלטה האמורה לעיל הגישו המשיבים בקשה למחיקת התצהיר, מן הטעם שלא הוגש בצמוד וביום הגשת הבקשה. המשיבים לא ביקשו לחקור את המצהיר על תצהירו.
אין בידי לקבל את טענות המשיבים:
1) על המבקש ביטולו של פסקדין שניתן בהיעדר לעמוד בשני תנאים מצטברים: האחד, להראות טעם מדוע לא התייצב בדיון, והשני, שלגופו של עניין יש בפיו טענת הגנה או עילת תביעה טובה - לפי העניין. החובה על מי שאיחר את המועד להגשת בקשה כאמור ליתן ,,טעם מיוחד" לאיחור, כמצוות תקנה 528 סיפה לתקנות.
המבקשת מודה כי איחרה את המועד להגשת בקשה לביטול פסקהדין, אולם בפיה נימוק מספק, שיש בו כדי להוות טעם מיוחד. האמור בתצהירו של עוה"ד רוטשילד לא נסתר, על כי הצדדים ניהלו בתוםלב משאומתן וחתמו על הסכם פשרה, ואף החלו לקיימו, ועלכן לא ייחסו חשיבות כלשהי לפסקהדין המוחק את כתב התביעה.
2) אין ממש בטענות המשיבים על כך שהצדדים לא התכוונו להגיש את הסכם הפשרה לביתהמשפט עלמנת שייתן לו תוקף של פסקדין. לא זו בלבד שטענתם לא נתמכה בתצהיר מטעמם, והיא עומדת בסתירה לתצהירו של עוה"ד רוטשילד, אלא שמעיון בהסכם הפשרה עולה במפורש כי כוונתם הייתה ליתן להסכם זה תוקף של פסקדין. בסעיף א' להסכם הפשרה נאמר:
,,הצדדים מתכבדים להודיע לביהמ"ש הנכבד כי הגיעו להסכם פשרה, וזאת מבלי להודות בטענה מטענות הצדדים ולצרכי פשרה בלבד..."
ובסעיף 4 להסכם הפשרה נאמר כי:
,,הצדדים יפנו לביהמ"ש הנכבד על מנת שיאשר את הסכם הפשרה ויתן לו תוקף של פסק דין, ללא צו להוצאות, וככל שניתן, תוך השבת מחצית האגרה השנייה לתובעת."
על ההסכם חתומים המבקשת והמשיבים.
יתרעלכן, בשולי הסכם הפשרה פונים הצדדים לביתהמשפט עלמנת שיאשר את הסכם הפשרה וייתן לו תוקף של פסקדין, ללא צו להוצאות. כמוכן הם מבקשים להורות על השבת המחצית השנייה של האגרה. על בקשה זו חתומים פרקליטי שני הצדדים.
עלכן, אין ממש באמור בסעיף 14 לתגובת המשיבים כי לא היה צורך במתן תוקף של פסקדין להסכם הפשרה, וטוב היה לטענה שלא נטענה משנטענה.
3) לפיכך, המבקשת עמדה בשני התנאים המצדיקים ביטולו של פסקדין. היא הראתה טעם מדוע הוגשה הבקשה באיחור - טעם המהווה ,,טעם מיוחד", בנסיבות העניין. לגופו של עניין, ראוי לבטל את פסקהדין, הואיל והצדדים הגיעו להסכם פשרה וביקשו ליתן לו תוקף של פסקדין, כפי שהצהירו בישיבת ביתהמשפט ביום 22/01/03.
4) אשר לטענת המשיבים כי התצהיר התומך בבקשה לביטול פסקהדין הוגש באיחור, שכן הוא צורף רק לתגובה - גם טענה זו נטענת בחוסרתוםלב, תוך ניצול לרעה של ההליך המשפטי, ומשכך, יש לדחותה. הבקשה לביטול פסקהדין הוגשה על יסוד מסמכים המצויים בתיק ביתהמשפט ועל הסכם הפשרה, עליו אין חולק. לפיכך, התצהיר שאמור היה להיות מצורף אליה איננו אלא תצהיר פורמאלי, וכפי שנאמר בסעיף 21 מפי פרקליט המבקשת: ,,הח"מ מצהיר, בחתימתו מטה, כי כל הטענות העובדתיות בבקשה זו לעיל הן אמת, וככל שידרש הדבר, יוגש על ידי הח"מ תצהיר המאמת זאת". רק לאחר שנטענת טענתם הפורמאלית של המשיבים כי לא הוגש תצהיר בתמיכה לבקשה הוגש תצהירו של עוה"ד רוטשילד לתמוך בה. הפרוצדורה אינה בבחינת ,,מיטתסדום", ובנסיבות העניין, די להסתפק בהצהרה המופיעה בסעיף 21 לבקשה ביחד עם התצהיר שהוגש וצורף לתגובה לתשובה עלמנת שאלו יחד יהוו תצהיר התומך בבקשה.