פסק-דין בתיק ברע 558/04

בקשת רשות ערעור על החלטה המוחקת את הבקשה לביצוע פסק דין ועל סגירת התיק, כאשר היוזמה להליך זה נעשתה על ידי ראש ההוצאה לפועל.

רקע עובדתי וההליכים בלשכת ההוצאה לפועל

1.         ביום 14.9.00 הגיש המבקש בקשה לביצוע פסק בוררות של הבורר, כב' השופט (בדימוס) אהרון פרוינד, מיום 5.8.98, אשר אושר בבית המשפט המוסמך ביום 5.7.00.

2.         פסק הבוררות, שנפרש על פני כשמונה עשר עמודים, ניתן בקשר לסכסוך שנתגלע בין הצדדים לבקשה זו באשר לזכויות בבניין באזור התעשיה תלפיות ירושלים, קבע חיובים של המשיבות כלפי המבקש ולהיפך, כאשר חלקם חיובים עצמאיים וחלקם מותנים במילוי חיובים של צד זה או אחר.

3.         הבקשה לביצוע הועמדה על סך של 2,500,000 ש"ח שעיקרה נבע משניים: כחצי מיליון ש"ח עבור הפרה של המשיבות לבנות ויטרינות על פי תוכנית בניה, ושני מיליון ש"ח כפיצוי עבור הפרת חיוב של המשיבות בגין מכוניות שחנו בחניון של הבניין לאחר השעה 19:00, והכל על פי פרמטרים שנקבעו בפסק הבורר.

4.         בסמוך לאחר הגשת הבקשה לביצוע הפסק הגישו המשיבות בקשה בטענת "פרעתי" על פי סעיף 19 לחוק ההוצאה לפועל, התשכ"ח-1968. בבקשה נטען, כי פסק הבורר הטיל על המשיבות חמישה חיובים שכולם קוימו. אשר לפינוי החניון נטען, כי המשיבות ביצעו את שהוטל עליהן עד שהחיוב עבר לצדדים שלישיים שבאו במקומה. בנושא זה הוגשה בקשה למתן פסק דין הצהרתי לבית המשפט המחוזי בירושלים אשר הפחית במידה מה את חיובי המשיבות (ה"פ 1284/02).

אשר להתקנת הויטרינות נאמר, כי ההתקנה בוצעה כנדרש והמשיבות צירפו אישור מאדריכל, אשר, לטענתן, אישר את דבר ההתקנה כנדרש.

בנוסף טענו המשיבות טענת קיזוז ולפיה זכאיות הן לקזז למול המבקש סכומים שנקבעו בפסק הבוררות, שכן המבקש לא מילא אחר ההחלטה להתקין פתחי מילוט עשן (מנדפים) במועד שנקבע.

5.         במסגרת טענת "פרעתי" הגישו הצדדים, על פי הוראת ראש ההוצאה לפועל, תצהירי עדות ראשית ותצהירי תשובה וכן תצהירי תגובה לתצהירי התשובה, והבקשה נקבעה לדיון ביום 19.9.02. במועד זה נחקרו המצהירים מטעם המשיבות, ומבחינה דיונית נותר לשמוע עדותם של המצהירים מטעם המבקש.

בשלב זה העלתה ראש ההוצאה לפועל השאלה, האם לאור חילוקי הדעות שבין הצדדים, מוסמכת היא לדון ולהכריע בהן, או שמא ראוי כי יתקיים הליך נפרד בבית המשפט.

6.         לאחר שב"כ הצדדים הגישו טיעוניהם לשאלה זו, קבעה ראש ההוצאה לפועל כי כאשר אין הכרעה באשר להפרת החיובים שנקבעו בפסק הבורר, וכאשר פסק הבורר קובע חיובים מבלי שנקבעו גם הוראות בדבר אופן ביצוע אותם חיובים, אין לפנות ללשכת ההוצאה לפועל ועל צד המעוניין בכך לפנות לבית המשפט בתביעה על פי הפסק. בדברים אלו הסתמכה על שנפסק בע"א (י-ם) 383/93 גרינפילד נ' גור , תק-מח 94   (1) 165 (להלן: "עניין גרינפילד"). בנוסף לכך ותוך כדי השוואה לעניין ביצועו של הסכם פשרה שניתן לו תוקף של פסק דין והחובק בתוכו תנאים מורכבים, ובכללם חיובים מותנים ושלובים, כאמור בע"א (י-ם) 4359/97 עמותת שוחרי המכללה לחינוך ירושלים נ' האגודה למען בית המדרש למורים מזרחי , תק-מח 98(1) 1215.

על יסוד דברים אלו קבעה ראש ההוצאה לפועל כדלקמן:

"בנסיבות בהן פסק הבורר לא קבע הוראות בדבר אופן ביצוע החיוב של פינוי החניון בשעה נקובה ולא נקבעו בו חיובים אבסולוטיים של צד אחד כלפי משנהו, וכאשר טענות נצבא לעניין חיובו של קול כרוכות ושלובות בטענות קול כלפי נצבא לעניין התקנת הויטרינות, וכאשר אלה כרוכות בשאלות הנדסיות, ונוכח אופיין של הטענות אשר מועלות על ידי הצדדים, אין מנוס אלא להפנות את הצדדים לבית המשפט לתביעה על פי עילת הפסק".

לפיכך החליטה ראש ההוצאה לפועל על מחיקת הבקשה לביצוע פסק הדין ועל סגירת התיק.

החלטה זו היא עילת הבקשה למתן רשות ערעור מטעם המבקש.

תמצית טענות הצדדים

7.         עיקר טענתו של המבקש היא, כי החלטת ראש ההוצאה לפועל בשלב זה של ההליך גורמת לו עיוות דין קיצוני וחמור ומנוגדת לכלל בדבר סופיות הדיון. זאת לאור העובדה כי לאחר למעלה מארבע שנים משהבקשה לביצוע הוגשה ולאחר שמיעת העדים מטעם המשיבות, ההפניה להגשת תביעה על פי עילת הפסק תביא להתמשכות ההליכים, בשעה שהמחלוקות העובדתיות ניתנות להכרעה על ידי ראש ההוצאה לפועל. כמו-כן איבחן את פסקי הדין על יסודם נתנה ראש ההוצאה לפועל את החלטתה.

8.         במסגרת תשובתן לבקשה, טענו המשיבות, טענה מקדמית ולפיה הבקשה למתן רשות ערעור הוגשה באיחור של כשלושה וחצי חודשים, בעוד שעל פי החוק יש להגיש את הבקשה בפרק זמן של 15 ימים בלבד.

לגופה של הטענה העיקרית של המבקש נטען, כי נוכח הטענות ההדדיות שיש לצדדים בדבר מילוי חובותיהם על פי פסק הבורר, אין המדובר בהליך פשוט שניתן באופן וודאי וברור לקבוע ולקצוב את סכום החיוב בין הצדדים. עוד נטען, כי המבקש עצמו טען בעת הגשת הבקשה לביצוע בדבר הצורך בניהול משפט על מנת לברר עמדת מי מהצדדים צודקת, ובכל זאת ביקש לפנות בדרך של הגשת הבקשה לביצוע במקום לבית המשפט, ולפיכך, כך הטענה, יש להותיר החלטת ראש ההוצאה לפועל על כנה.

בדיון שהתקיים, לבקשתו של ב"כ המבקש, שבו הצדדים על עיקרי טענותיהם שנטענו בכתב.