פסק-דין בתיק ברע 1329/06

בהחלטתי מיום 08.07.2007, ניתנה על ידי רשות ערעור על פסק דינו של כב' השופט שאול מנהיים מיום 30.01.2006, בת.ק 1089/05 של ביהמ"ש לתביעות קטנות בראשון לציון.

מתן הרשות לערער הותנה בכך שהמבקשים יפקידו סך של 10,000 ש"ח בקופת ביהמ"ש. לאחר שהסכום הופקד, הנני דנה בערעור לגופו.

תמצית העובדות

1.         שושנה ברקאי (להלן- "המשיבה") הינה תושבת ישראל שבבעלותה דירה מס' 71 ברחוב  Rectore Place 300, ברובע מנהטן שבניו-יורק (להלן- "הדירה"). גרנית שרון-כהן ואלחנדרו כהן (להלן- "המבקשים"), הם זוג סטודנטים תושבי ישראל, שחיו ולמדו מספר שנים בניו-יורק.

ביום 26.08.02 התקשרו המבקשים בחוזה עם חברת הניהול "פיין אקויטי", שנקראת כיום VISION GROUP  (להלן- "חברת הניהול"), לשכירת דירה מס' 91 ברחוב Rector Place  280, - דירה שאינה בבעלות המשיבה (להלן- "הדירה הקודמת"). חוזה השכירות נכרת לשנתיים, עד ליום 26.08.04, וגובה דמי השכירות נקבע ל- 2,000$ לחודש.

2.         כשלושה חודשים לאחר עריכת החוזה, הודיעה חברת הניהול למבקשים כי הדירה הקודמת עתידה להימכר, והציעה להם לעבור לדירה אחרת - הדירה שבבעלות המשיבה, וזאת לאחר שניתנה להם ביום 17.10.02  ע"י חברת הניהול, התחייבות כי תנאי החוזה הקודם ודמי השכירות עומדים בעינם.

החל מחודש נובמבר 2002, ועד ליום 31.10.03, המבקשים שילמו דמי שכירות בסך 2,000$, על פי תנאי חוזה השכירות. בהסכמת הצדדים הוחלט, כי החל מחודש נובמבר 2003, דהיינו שנה לאחר מכן, דמי השכירות יעמדו ע"ס- 2,200$ לחודש. הסכמה זו תועדה בכתב ע"י המשיבה, תוך שהיא מציינת כי לא תהיינה לה דרישות כספיות נוספות עבור יתרת תקופת השכירות.

3.         בחודש ינואר 2004, כשבעה חודשים לפני תום תקופת השכירות, הודיעו המבקשים לחברת הניהול על כוונתם לפנות את הדירה תוך חודש ימים, ואף הודיעו על כך ביום 06.02.04, בכתב. למכתב צירפו שיק ע"ס 200$, זאת בנוסף לסך של 2,000$ שהפקידו בעת כריתת החוזה, כדי לכסות את דמי השכירות לחודש פברואר. במכתב הודו המבקשים לחברת הניהול על שירותיה, וציינו כי ימליצו עליהם למכריהם.

4.         המשיבה, שהתגוררה כל אותה עת בישראל, שלחה למבקשים ביום 14.03.04,  מכתב, וזאת לאחר שהם פינו הדירה והחזירו אותה כנדרש לחברת הניהול. במכתב הציגה המשיבה למבקשים דרישות תשלום שונות עבור תקופת השכירות. במכתב ציינה את העובדה כי הואילה לחתום עבור המבקשים על מסמכים המאשרים כי הם התגוררו סמוך לאיזור בו אירע אסון התאומים, בעת האסון ולכן היו זכאים למענק כספי בסך 6,000$, שניתן ע"י עיריית ניו-יורק. לטענתה, בשל כך, הוסכם בין הצדדים שגובה דמי השכירות יעלה לסך של 2,200$ כבר מחודש נובמבר 2002, ולא רק מחודש נובמבר 2003. לדבריה, היא הסכימה, כמחווה של רצון טוב, לאפשר למבקשים לשלם כל חודש סך של 2,000$ בלבד, כשההפרש ישולם בתום שנה. לכן טענה כי המבקשים חייבים לה הפרשים עבור שנה, בסך של 2,400$.

5.         עוד טענה המשיבה במכתבה, כי המבקשים הפרו את חוזה השכירות בכך שפינו את הדירה לפני תום תקופת השכירות, ולכן עליהם לשלם דמי שכירות עד תום התקופה -  דהיינו עד ספטמבר 2004, בסך כולל של 13,200$, וכן סכום נוסף של 100$ עבור ניקוי הדירה, כמתחייב מחוזה השכירות.

6.         משלא נענו המבקשים לדרישותיה, הגישה נגדם המשיבה תביעה לביהמ"ש קמא. בתביעתה דרשה תשלום בסך 2,400$ עבור יתרת דמי השכירות עבור חודשים נובמבר 2002 ועד נובמבר 2003. כמו כן, דרשה סך של  1,150$, עבור תיקונים שנאלצה לטענתה, לבצע בדירה לאחר עזיבתם.

לבסוף, טענה כי המבקשים הפרו את חוזה השכירות כשעזבו לפני שתמה התקופה הקבועה בחוזה, ולכן עליהם לשלם לה דמי שכירות בסך 3,300$ עבור חודשים פברואר - אפריל, שרק אז הושכרה הדירה מחדש.

הדיון בבימ"ש קמא

7.         המבקשים לא התייצבו לדיון הראשון שנקבע בפני ביהמ"ש קמא ביום 28.06.05, ולפיכך ניתן נגדם פסק דין בהעדר התייצבות, אשר חייב אותם לשלם למשיבה את מלוא הסכום הנתבע  בסך של 17,800 ש"ח.

לאחר שנתקבלה בקשתם לביטול פסק הדין שניתן במעמד צד אחד, התקיים דיון נוסף בפני כב' השופט מנהיים ביום 30.01.06. ביהמ"ש קמא, לאחר ששמע את טענות הצדדים, קיבל את התביעה במלואה, וקבע כדלקמן:

"החוזה נערך באמצעות חב' ניהול, אולם אין לטעות: החוזה הוא חוזה בין משכירה לשוכרים וחב' הניהול כשמה כן היא, חב' ניהול בלבד ולא צד לחוזה כמשכיר.

...הנתבעים...הודו כי הפרו את חוזה השכירות. לטענתם חב' הניהול פעלה כמי שמסכימה להפסקת קשרי השכירות טרם זמנם, אולם טענה זו לא הוכחה לטעמי כאשר אני מעיין בכתב ההגנה ובנספחיו....דומה שאילו העזיבה היתה מוסכמת היה נכתב במפורש כי מדובר בהסכמה.

            ...

...אין חולק שעל השכירות דנן חלים תנאיו הכלליים של חוזה השכירות... לפי תנאים אלה, עזיבת המושכר טרם סיום תקופת השכירות מחייבת בתשלום דמי השכירות למלוא יתרת תקופת השכירות. התובעת טוענת כי הדירה הושכרה בסופו של דבר לאחרים באמצע חודש אפריל 2004 ועל כן...היא מסתפקת בדמי שכירות של חודש וחצי, היינו 3,300$... דין חלק זה של התביעה להתקבל במלואו.

עוד טוענת התובעת כי הדירה הושארה במצב רע ודרשו בה תיקונים שמחירם 1,150$...חוששני שאין בפי הנתבעים טענת הגנה של ממש בענין זה, ועל כן יש לחייבם גם בתשלום סך של 1,150$.

שני סעיפים אלה מסתכמים בכ-4,450$, סכום העולה על סכום התביעה. על כן גם איני רואה צורך להידרש לרכיב נוסף של התביעה, המסתכם ב- 2,400$."