אריה חברה לביטוח בע"מ
(להלן:"התובעת") טוענת כי מר רחמים אברהם
(להלן:"הנתבע") רכש פוליסת ביטוח לרכב מסוג "סיטרואן קסרה" לתאריכים 20/11/01 - 30/11/02. סכום החוב בגין פרמיות הביטוח לפני ביטול הפוליסה הינה בסך של 6561 ש"ח.
לטענת התובעת הנתבע שילם טרם הפקת הפוליסה - בחודש פברואר 2002 - סכום בסך 4,500 ש"ח ולאחר התשלום נותר חייב את יתרת קרן החוב ובסך של 2,088 ש"ח
הפוליסה הנדונה בוטלה באמצעות התובעת עקב אי תשלום בתאריך 27/8/02 והנתבע זוכה בסך של 1,753 ש"ח כך שנכון ליום הגשת התביעה חב הנתבע לתובעת את סכום התביעה בסך של 455 ש"ח.
מנגד טוען הנתבע, כי הביטוח המקיף למונית שבבעלותו עמד להסתיים ביום 30.11.2001. מספר ימים לפני כן התקשר טלפונית לסוכנות הביטוח "גל רחמים" בבעלותו של סוכן הביטוח דוד לוגסי. לטענתו, בשיחה הטלפונית הנדונה מסר את הפרטים שנדרש לשם הפקת פוליסת ביטוח למונית ובנוסף, עמד על כך שהפרמייה ברוטו לא תעלה על 4,500 ש"ח.
טוען הנתבע, כי בחלק העליון של הצעת הביטוח צוין בכתב יד כי
"סוכם פרמיית ברוטו 4,500 ש"ח מינימום" זאת מאחר ועמד על כך שהפרמייה תהא בסך 4,500 ש"ח בלבד. באשר לפירוש המילה ברוטו, טוען הנתבע, כי הכוונה היתה כולל כל התשלומים הנלווים. מאוחר יותר העביר לסוכנות הביטוח 7 שיקים - שיק ראשון לתאריך 18.12.01 על סך 900 ש"ח ועוד שישה שיקים דחויים ליום 30.12.2001 וכלה ביום 30.5.2002 כ"א על סך 600 ש"ח ובסה"כ 4,500 ש"ח כל שאת חובו בעבור הפוליסה פרע.
יתרה מכך, מבדיקה שערך בתיקו אשר מצוי בסוכנות הביטוח "גל חתמים" עולה כי על גבי הפוליסה קיימת הערה בכתב יד של פקידת הסוכנות, ככל הנראה גברת אתי קרקוסוני וזאת לשונה :
"צריך לצאת זיכוי של 4,500 ש"ח". בנוסף, על גבי הודעת ביטול הפוליסה מיום 27.8.2002 המצויה בתיק הנדון יש רישום נוסף בכתב יד ובו מודיעה פקידת סוכנות הביטוח לפקידת חברת הביטוח כדלקמן : "
אבי, למרות המוסכם בינינו הפוליסה בוטלה. נא להחזיר לתוקף ולדאוג להתאמת הפרמייה כפי שהתבקש בתחילה. אנו רואים אתכם אחראים לכל נזק שייגרם".
התביעה נוהלה ב"סדר דין מהיר", על כן יהיה פסק דין זה מנומק בתמצית בלבד כהוראת תקנה 214טז(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד- 1984.
דיון
מששמעתי את עדויות הצדדים וקראתי את סיכומיהם הנני בדעה כי דין התביעה להידחות וכפי שיפורט להלן-
ידוע הוא כי הטוען טענה החשובה לעמדתו במשפט נושא בנטל השכנוע להוכחתה, כך תובע המבקש סעד, נושא בנטל השכנוע שנתקיימו כל העובדות המהוות את עילת התובענה, קרי, עובדות אשר את התקיימותן מתנה הדין המהותי על מנת לזכות בסעד המבוקש, (ראה ע"א 642/61
טפר נ' מרלה פ"ד 1000, 1005 - 1004 וכן עא 641/66
שפיר נ' קליבנסקי פ"ד כ"א (2) 358, 364).
אכן בתיק זה, כבכל הליך תביעה שיגרתי, התובע הוא בבחינת "המוציא מחברו עליו הראיה" ולפיכך נטל ההוכחה להוכיח את טענותיו, עליו הוא מוטל, רמת הנטל היא כמובן זו המקובלת במשפט אזרחי דהיינו מאזן ההסתברות או הוכחת הגרסה "המסתברת יותר".
טוענת התובעת כי חב לה הנתבע את יתרת דמי הביטוח עד ליום ביטול הפוליסה. בנספחים שהוצגו בפני הן על ידי התובעת והן על ידי הנתבעת קימות שתי גירסאות אשר הצריכו ביאור, אך מכיוון ששסוכני הביטוח אשר פעלו כשלוחי התובעת בעת כריתת הסכם הביטוח לא הובאו לעדות לא היה בידי את הכלים לבחון את טענת התובעת לעומקה.
יצוין - חוק חוזה הביטוח, התשמ"א- 1981 , סעיף 36 - קובע כדלקמן -
"תחולת חוק השליחות - על שליחות כאמור בסעיפים 33עד 35 יחולו
הוראות חוק השליחות, התשכ"ה-1965 , בשינויים המחוייבים"
משכך, שומה היה על התובעת להעיד את שלוחיה
- דוד לוגסי ואתי קרקסוני, ומשלא עשתה כן אין לה להלין אלא על עצמה. לענין זה ראה גם ספרו של
יעקב קדמי, דיני ראיות, חלק שלישי, תשנ"ט בעמ' 1391 שם נכתב כדלקמן:
"יש והדרך שבה מנהל בעל דין את עניינו בבית-המשפט הינה בעלת משמעות ראייתית, כאילו היתה זו ראיה נסיבתית. כך ניתן להעניק משמעות ראייתית: לאי הבאת ראיה, לאי השמעת עד...התנהגות כזו, בהעדר הסבר אמין וסביר, פועלת לחובתו של הנוקט בה; באשר על פניה, מתחייבת ממנה המסקנה, שאילו הובאה הראיה, או הושמע העד...היה בכך כדי לתמוך בגרסת היריב.
הימנעות מהבאת ראיה - במשמעות הרחבה של המושג כמוסבר לעיל - מקימה למעשה לחובתו של הנמנע חזקה שבעובדה, הנעוצה בהגיון ובניסיון החיים, לפיה: דין ההימנעות כדין הודאה בכך שאילו הובאה אותה ראיה, היתה פועלת לחובת הנמנע. בדרך זו, ניתן למעשה משקל ראייתי לראיה שלא הובאה."
מאחר והנתבע משך לתובעת שישה שיקים דחויים בסך כולל של 4,500 ש"ח, יש מקום להאמין לגירסת הנתבע ולפיה סכום זה אמור לכסות את כל פרמיית הפוליסה נשוא התביעה כי אם לא כן, היה מושך שיקים נוספים לכיסוי כל סכום הפוליסה שנדרש היה.