בפשרה - לפי סעיף 4 (ג) לחוק הפלת"ד
בהסכמת בעלי הדין ניתן בזה פס"ד בהתאם לסעיף 4 (ג) לחוק הפלת"ד, על דרך הפשרה, לענין שיעור נזקי התובע, על סמך כל החומר בתיק וסיכומי הצדדים, על מצורפיהם.
אין מחלוקת בארוע, בחבות ובחלות החוק.
התובע יליד 1948, נהג מונית, ת.ד. שהיא ת.ע. מיום 18.8.03, הוכרה במל"ל - שם נקבעה הנכות, מחייבת עפ"י דין.
הנכות - 10% "נכות כללית תחלואתית בגין מכלול בעיותיו" מתוכן 5% בגין הארוע "כהחמרה" לפי סעיף 37 (8) א'.
ממקום התאונה הובא לחדר מיון אובחן WHIPLASH , בהכרה, הועבר למח' נוירוכירורגיה להשגחה, נבדק טופל ושוחרר ב- 21.8.03 עם המלצות לבדיקת מיפוי, ביקורת מרפאה, חופש מחלה לשבועיים, נוגדי כאבים וצווארון.
התובע עותר לפצותו בגין ראשי נזק: הפסד שכר לעבר, הוצאות לנסיעות ורפואיות, עזרת צד ג', הפסד שכר לעתיד, כו"ס.
הנתבעת משיבה ומאזכרת את היות הארוע ת.ע אשר זיכתה ותזכה את התובע בתשלומים מהמל"ל. (פס"ד אלחדד, חוק ביטוח בריאות ממלכתי ותקנות המל"ל לענין החזר הוצאות נסיעה וכו').
לפשרה כח רב, אך היא אינה נעדרת מגבלות.
הפשרה אינה מנותקת מן הדין אלא יוצקת חסד בו.
הפשרה אינה מתעלמת ממושכלות בסיסיות בדין, כגון המוציא מחברו עליו הראיה, עדות יחיד, מידת ההוכחה ונטל הראיה.
כפי שבמקום בו אין חבות לא יפסק סכום נזק, אף אם הוא קיים, כך לא ייפסק סכום נזק נעדר בסיס ראייתי של ממש במקום שקיימת בו חבות.
"מצווה לאמר לבעלי דינים בתחילה: בדין אתם רוצים או בפשרה? אם רצו בפשרה עושין ביניהם פשרה. וכל בית דין שעושין פשרה תמיד - הרי זה משובח ועליו נאמר: משפט שלום שיפטו בשעריכם (זכריה, ח', טז').
איזהו משפט שיש עימו שלום? הווי אומר: זה בצוע. וכן בדוד הוא אומר: ויהיה דוד עושה משפט וצדקה לכל עמו (שמואל, ב, טו') איזהו משפט שיש עימו צדקה? הווי אומר: זה ביצוע והיא הפשרה" (רמב"ם, סנהדרין, כב, ד).
מביא ואומר כב' השופט טירקל (ע"א 97\1639 ניתן 17.1.99): "את המילים צדק צדק תרדוף" (דברים ט"ז כ') דרשו חז"ל - "אחד לדין ואחד לפשרה" (סנהדרין ל"ב ע"ב). כביכול, שני "מיני צדק" הם, צדק הדין וצדק הפשרה.
כביכול, שניהם עומדים זה בצד זה, אינם דוחקים זה את זה: ואולי אף מותר להם שיבואו, ברב או במעט, זה בגבולו של זה.... גם שיקול דעתו של בית המשפט הפוסק על דרך הפשרה מבוסס הן על הדין והן על השיקולים הנוספים שהזכרתי ("בעיקר, שיקולים אנושיים ומוסריים העולים מתוך הנסיבות המיוחדות של העניין ושל המתדיינים" - תוספת שלי מתוך דבריו - א.ק.).
אולם כאן, לא ניתנה הבכורה לאלה או לאלה.
ראה בית המשפט לטוב לפניו, ישקול כך - או, בעיקר שיקולים שבדין: ראה טוב לפניו, ישקול כך - או, בעיקר - שיקולים נוספים, בתהליך ההכרעה רשאי הוא לאחוז באלה כמו באלה, במידה היפה בעיניו.
מאמרו הקלאסי של המשורר הלאומי ח"נ ביאליק "הלכה ואגדה" פותח בקטע בלתי נשכח: