פסק-דין בתיק א 37033/04

א)   מהות התביעה ועיקר טענות בעלי הדין

1.         התובעים, הנמנים על בני משפחה אחת, רכשו יחדיו קרקע בעיר חולון, במטרה לבנות עליה בית מגורים (להלן - " הבית"). לצורך כך, התקשרו התובעים ביום 7.7.03 עם הנתבעים בחוזה  לבניית הבית (להלן - " החוזה"). ע"פ החוזה הוגדרו הנתבעים כקבלן שהתחייב לבצע את כל "עבודות השלד + גמר עד מפתח".

2.         לגרסת התובעים, הנתבעים הצהירו בפניהם, במעמד החתימה על ההסכם, כי הם בעלי הידע, היכולת, הכישורים והניסיון לביצוע העבודות הנדרשות; הנתבע 1 הינו מהנדס בנין, והנתבעת 2 הינה אדריכלית בהכשרתה.

3.         התובעים טוענים כי לבקשת הנתבעים, הועמד סכום החוזה על סך של 70,000$ + מע"מ, וזאת חרף העובדה כי העלות האמיתית של עבודות הבנייה ע"פ המיפרט והתוכניות אשר צורפו לחוזה, עמדה על סך של 198,000$ כולל מע"מ. לגירסת התובעים, סכום זה לא נזכר בחוזה, בשל ניסיון יזום של הנתבעים לחסוך בעמלת מתווך העסקה - "חברת קשרי בינוי", אשר  הנתבעים היו מחויבים כלפיה.

4.         התובעים מוסיפים וטוענים, כי עד ליום נטישת אתר העבודה כמפורט להלן, הם שילמו לנתבעים סך של 180,000 $ באופן שסך של 100,000 $ שולם באמצעות המחאות, וכנגדם הוציאו הנתבעים חשבוניות, בעוד שיתרת הסכום (80,000$) הועברה לנתבעים במזומן - חלקה בשקלים וחלקה בדולרים. התובעים טוענים כי תשלומי המזומן בוצעו בשל דרישות הנתבעים ואלו נמנעו מלהוציא בגינם קבלות ו/או חשבוניות, הגם שהתבקשו לכך.

            התובעים טוענים כי על אף האמור בחוזה, הם שילמו ישירות לספקים השונים, בעבור עבודות תריסים, מטבחים ודלת סך של 15,000$ סכום שהועבר לספקים באמצעות הנתבעים. מתוכם, כך התובעים, הוחזר להם על ידי הנתבעים סכום של 3,000$ בלבד.

5.         התובעים מוסיפים וטוענים כי ביום 27.2.04 נטשו הנתבעים את אתר הבניה והפסיקו כליל את ביצוע העבודה, וזאת לאור דרישתם מן התובעים לקבלת כספים נוספים שלא כדין.

6.         במצב דברים זה, הזמינו התובעים מומחה מטעמם במטרה לבדוק את מצב הבית, ולהעריך את נזקיהם. ביום 25.2.04 נערכה בדיקה בבית על ידי המהנדס בוריס סדצקי (להלן - " סדצקי") , ומחוות הדעת שערך, עולה כי התובעים שילמו לנתבעים סכומים ביתר בסך של 77,624 $, וכי עבודת הבנייה שבוצעה על ידי הנתבעים עד ליום נטישת אתר העבודה, רצופה בפגמים רבים ובכללם ליקויים בבניית המדרגות, קירות עקומים, עבודות חשמל, ליקויי ריצוף וחיפוי וכיו"ב. התובעים טוענים כי פנו אל הנתבעים וביקשו מהם תיקון הליקויים לאלתר, אך ללא הואיל ועל כן, לא נותרה בידיהם ברירה אלא להודיע על ביטולו של ההסכם, בשל הפרתו היסודית על ידי הנתבעים, וזאת במכתבם אל הנתבעים מיום 4.3.04.

7.         התובעים מייחסים לנתבעים הפרה של החוזה ועתרו לחייב את הנתבעים בהשבת תשלומי היתר ששילמו, הפסד דמי שכירות בסך 3,600 $ ופיצוי בגין עוגמת נפש בסך 5,000 $. התובעים העמידו את תביעתם ע"ס 390,000 ש"ח.

טענות הנתבעים:

1.         הנתבעים מכחישים את עיקר טענות התובעים וכופרים בזכותם לגבות מהם סכומים כלשהם. לטענתם, בחודש יוני 2003 פנו אליהם התובעים לקבלת הצעה להקמה ופיקוח לבניית הבית, ע"פ תכניות הביצוע שהוכנו על ידי מתכנן מטעם התובעים. לאחר ניהול משא ומתן בין הצדדים, בגידרו ביקשו התובעים להוזיל את עלויות הבנייה ולאור בקשתם כי הנתבעים יספקו להם שירותי עבודה בלבד (ללא חומרים) וכי חומרי הבניה יירכשו על ידי התובעים, נחתם בין הצדדים חוזה לשכר עבודה בסך 70,000$ + מע"מ. הנתבעים טוענים איפוא כי החוזה היה בראשיתו לשירותי בניה, אולם הצדדים שינו אותו לחוזה לתשלום שכר עבודה בלבד.

2.         לטענת הנתבעים, למחרת חתימת החוזה, פנתה התובעת 1 לנתבע 1 והודיעה כי חרף המוסכם ביניהם, מעדיפים התובעים כי הנתבעים ירכשו ויזמינו עבורם את חומרי הבניה. לאור פנייה זו הוסכם כי התובעים ישלמו לנתבעים את ההוצאות עבור חומרי הבניה במחירי עלות בתוספת 25% רווח. הנתבעים טוענים כי בפועל חלק מן החומרים וחלק מקבלני המשנה, הוזמן ע"י הנתבעים וחלקו האחר ע"י התובעים. ככללו של דבר, לגירסת הנתבעים, הסכום הכולל שהוציאו בגין חומרים הסתכם לסך של 40,000 $ ללא תוספות, בתוספת רווח בסך 10,000 $.

3.      עוד טוענים הנתבעים, כי במהלך עבודות הבניה, דרשו התובעים תוספות ושינויים תוך סטייה מן התוכניות המקוריות, ולגירסת הנתבעים סוכם כי לקראת סיום הבניה תוברר עלות התוספות. אולם, משהגיעה הבניה לשלביה הסופיים, ומשביקש הנתבע 1 מן התובעים לסכם את סוגיית התוספות ועלויותיהן, ניסו התובעים להתחמק מחובתם לשלם את חובם; או אז העביר הנתבע 1 מכתב לתובעים ובו פירט את עלות התוספות - הן אלו אשר בוצעו והן אלו אשר טרם בוצעו, בסכום כולל של 15,000$ +מע"מ. לאור דרישה זו, החליטו התובעים לסלק את הנתבעים מאתר הבניה, וביום 27.2.04, הודיעו התובעים לנתבעים על הפסקת עבודתם באתר, ונעלו את דלת הכניסה הראשית לבית.

4.         לגירסת הנתבע, הוא ביצע עד לתאריך הפסקת עבודתו שיעור של כ-92% מכלל מיכסת עבודות הבניה.

5.         לגירסת הנתבעים, מאותו יום ואילך החלו חילופי דברים בכתב בין הצדדים, במסגרתם ביקשו הנתבעים להסדיר המחלוקות בדרכי נועם, ואף דרשו להיכנס לבית על מנת להשלים ביצוע העבודות ולתקן הליקויים הנטענים, אך התובעים דחו פניותיהם מכל וכל.

6.         הנתבעים טוענים כי התנהגותם של התובעים עולה כדי התנהגות שלא בתום לב באשר פעלו לסילוקם מאתר הבניה, שלא כדין ותוך הפרת ההסכם. אשר לסכומים ששולמו להם טוענים הנתבעים, כי סה"כ הסכום שקיבלו מן התובעים עומד על סך של 84,745$ + מע"מ, המהווים כ- 63% מהתשלום המגיע להם. זאת ועוד, באתר הבניה נותרו כלי עבודה, ציוד ופיגומים של הנתבעים בשווי של 23,500 ש"ח + מע"מ, אשר לא הוחזר לנתבעים עד היום.

7.         על יסוד גירסתם זו, צירפו הנתבעים לכתב הגנתם גם תביעה שכנגד במסגרתה עתרו לחיוב התובעים בסך של 267,905 ש"ח.

ב)  כתב ההגנה לתביעה שכנגד

1.         התובעים טוענים כי השינויים היחידים התבקשו על ידם קודם לביצוע עבודות הבנייה ומכאן שלא הגיעה לנתבעים כל תוספת תשלום בגינם.

2.         התובעים דבקו בטענתם כי הנתבעים גבו מהם תשלומי יתר, וכי  נטשו את האתר ולקחו עמם את כל כלי עבודתם, למעט פיגום אחד. לטענת התובעים במצב דברים זה, לא נותרה בידם ברירה אלא להזמין מומחה מטעמם אשר "יעריך את העבודות ואת שוויים, וזאת על מנת להתמודד עם טענה כוזבת בדיעבד של ברוש כי הוא מפסיד כספים בבנין ולפיכך מגיע לו כספים ביתר מעבר לאילו שנמסרו לידו" (עמ' 3 לכתב הגנה שכנגד, ס' 15).