פסק-דין בתיק א 35874/04

התובע ואימו המנוחה עלו ארצה ב-1990.  בשנת 1994 רכשה האם דירה באשדוד, בה התגוררה עם התובע עד יום מותה.

הדירה נרכשה באמצעות הלוואות שנטלו מהנתבעת 1 ובמסגרת הלוואות אלו, בוטחה האם בביטוח חיים ע"י הנתבעת 2.

בשנת 1999 נפטרה האם ממחלת הסרטן, ולטענת התובע למרות שהנתבעת 1 ידעה על מותה, המשיכה למשוך תשלומים ע"ח ההלוואה בחשבון הבנק של התובע.

התובע נאלץ לפנות לייעוץ משפטי באמצעות עו"ד אשר ניהל עבורו התכתבות מול הנתבעים, כשבסופה הוחזרו לתובע תשלומי ההלוואה ששולמו לאחר פטירת האם, ויתרת ההלוואה סולקה ע"י הנתבעת 1 במסגרת תשלום תקבולי ביטוח החיים שלהם.

התובע טוען, כי נגרמו לו הוצאות ונזקים שונים בגין ההליכים שנאלץ לנקוט ועוגמת הנפש שנגרמה לו והעמיד לתביעתו סך של 17,800 ש"ח מאחר והגישה בבימ"ש לתביעות קטנות.

מכוח סמכותו החליט ביהמ"ש לתביעות קטנות להעביר את התובענה לבימ"ש השלום וכך הגיע לשולחני.

הנתבעת 1 טענה, כי האם חתמה על חוזה ההלוואה בסך של 267,000 ש"ח והיא בחרה להצטרף לתוכנית ביטוח חיים אצל הנתבעת 2.  לאחר פטירת המנוחה הודיע הבנק ליורשים, כי חברת הביטוח הנחתה אותו, להודיע להם, כי עליהם להמציא מסמכים שונים וכמו כן, להודיע להם, כי אם יפסיקו לשלם את ההלוואה, יהיה הדבר באחריותם, כיוון שאם התביעה הביטוחית לא תוכר ע"י חברת הביטוח, ידרוש הבנק את סילוק החוב לרבות ריבית פיגורים.

לטענת הבנק יורשי המנוח לא ענו לפניות ולדרישות חברת הביטוח ורק בחודש ספטמבר 2001 הומצאו המסמכים הרפואיים שנתבקשו ואלו הועברו מיד לנתבעת 2 ומיד בסמוך לאחר כמן בחודש אוקטובר 2001 שולמו תגמולי הביטוח.

הבנק טען, כי כל עוד לא אישרה הנתבעת 2 את התביעה הביטוחית ממשיך לגבות הבנק את החזרי ההלוואה כמוסכם ועל פי זכותו.

בסופו של יום, הגיעו התובע והבנק להסכמה, כי הבנק ישלם לתובע לסילוק סופי ומוחלט של תביעותיו כלפיו סך של 1,500 ש"ח ואני נותן להסכמה זו תוקף של פס"ד.

נותר אפוא לדון בתביעת התובע כלפי הנתבעת 2.

הנתבעת 2, חברת הביטוח, טענה, כי פנתה לתובע אין ספור פעמים ובכלל זה ביום 22.02.00, באמצעות הנתבע 1 לקבלת מסמכים רפואיים של המנוחה לצורך בירור חבותה ורק ביום 27.09.00 נענתה חברת הביטוח לראשונה ע"י עו"ד נשר שייצג אז את התובע.

ביום 18.10.00 פנתה חברת הביטוח לתובע בבקשה לקבל את התיק הרפואי של המנוחה, רק ביום 25.09.01 הועבר לידיה החומר הנדרש ובהתאם הועבר השיפוי.

לטענת חברת הביטוח, התובע פעל בניגוד לסעיף 3 ב' לחוק חוזה ביטוח ובעניין הנזק טענותיו אינם מתיישבות עם טענות עוה"ד ששכר כנגד שכ"ט לא מבוטל.

התובע מנוע לגרסת חברת הביטוח מקבלת כל פיצוי נוסף לאחר שקיבל את מלוא הפיצוי על פי הפוליסה ובנוסף לכול, טוענת חברת הביטוח, כי התובע השתהה השתהות בלתי סבירה בתביעתו זו.

"בסופו של יום", לאחר שנשמעו טענות ב"כ הצדדים, הסמיכו אותי ב"כ התובע והנתבעת 2 לפסוק בפשרה בתחום הסכומים שבין 2,000 ל- 10,000 ש"ח.

פסק דין בפשרה מבוסס על כללי הצדק הטבעי (הנשקלים במאזני משפט). הפשרה מביאה בחשבון שיקולים מוסריים טהורים כמו עקרונות של חרות, צדק, יושר ושלום ( דנ"א 2401/93 נחמני נ' נחמני פד"י נ (4) 661 , פסקאות 28-32 לפסק דינה של השופטת שטרסברג כהן, ובפסקאות 4-5 של השופטת דורנר וכן ע"א 379/94 פלוני נ' פלונית ואח', פד"י נ(3) 133, 182), ויש פעמים שהפשרה חופפת במלואה את הדין המהותי הנוהג.

פסק דין בפשרה אינו מתייחס רק להיבט המהותי, כאשר הרעיון המרכזי העומד מאחורי סעיף 79 א' לחוק בתי המשפט (נוסח משולב) התשמ"ד - 1984, הינו להחיש לסיים בהקדם האפשרי את הסכסוך מצד אחד ומצד שני להקל את העומס על בתי המשפט.