הרקע
התובעת היא חברת ליסינג. רכב בבעלותה, נהוג בידי מר
דימה קרוגמן (להלן -
קרוגמן) שהוא עובד התובעת, היה מעורב בתאונת דרכים ביום 10.09.06, בחניון בית החולים שניידר בפתח תקוה. הנתבע 1, מר
יהונתן קמר (להלן -
הנתבע או
קמר) נהג ברכב השני שהיה מעורב בתאונה, המבוטח על ידי הנתבעת 2.
התביעה שלפני, על סך 2,800 ש"ח, עניינה מחלוקת נזק בלבד. לטענת הנתבעים, לא יתכן שהנזק הנתבע נגרם כתוצאה מהארוע בו היה מעורב הנתבע 1.
התאונה אירעה כאשר רכב התובעת חנה בצד החניון (תוך שהוא חוסם מספר כלי רכב). נהג התובעת, קרוגמן, טיפל בכלי רכב של לקוח, ולא היה בתוך רכב התובעת עת ארעה התאונה. בשלב מסוים ניגש אליו קמר, ואמר לו כי שפשף את הפינה של רכב התובעת. אין מחלוקת כי רכב הנתבע פגע ברכב התובעת בחלקו האחורי שמאלי, עם פינת הפגוש הימנית קדמית ברכב הנתבע. אין גם מחלוקת שרכב התובעת נבדק על ידי שמאי רק ביום 7.11.06, חודשיים לאחר התאונה.
הדיון
מעדויות הנהגים, שהעידו בדיון ביום 12.2.08, עולות העובדות הבאות:
קרוגמן ראה שהפלסטיק בפינה האחורית שמאלית של הטמבון נפל (ר'
ת/1 - צילומי הנזק ברכב התובעת, צילום מס' 3). לדברי קרוגמן, לא ראה נזק בפנס ולא ראה במקום הארוע את הנזק הנראה בתמונה מס' 4 ב
ת/1. לפי עדותו של קרוגמן, הוא המשיך לעבוד עם הרכב במשך כחודש, עד שמסר אותו לתובעת לתיקון, אף שדוח על הארוע נמסר לה מיידית. לדבריו, במהלך כל אותו חודש אינו זוכר שראה את הנזק בפנס. עוד העיד, שהרכב לא היה מעורב בתאונה נוספת אחרי תאונה זו, ככל שהוא יודע. קרוגמן אמר, כי במועד התאונה אמר לנתבע שלהערכתו לא נגרם כל נזק, אך בגלל שמדובר ברכב חברה, צריך להחליף פרטים. קרוגמן הסכים, בחקירתו הנגדית, כי מיום התאונה ועד ליום התיקון, ביום 7.11.06, הוכנס הרכב למוסך מספר פעמים, לצורך טיפולים שוטפים. עוד הסכים, בחקירתו הנגדית, כי סימן של "דפיקה" (הכוונה למעיכה במרכז הטמבון האחורי) שנראה בצילום 2 ב
ת/1 ומסומן בחץ, לא נובע מהתאונה נושא תביעה זו.
הנתבע, קמר, העיד כי שפשף את הפינה השמאלית אחורית של רכב התובעת, שעה שפנה שמאלה ולא העריך נכון את המרחק. לפיכך, נסע לאחור, ביצע שוב את הפניה שמאלה, חנה בצד, ואז ניגש לנהג רכב התובעת, ואמר לו כי שפשף את רכבו. הם ניגשו יחדיו אל רכב התובעת וראו שהחלק האחורי מורכב משתי פינות פלסטיק, המתחברות לאמצע הפגוש. הם ראו שהנתבע נגע בפלסטיק השמאלי אחורי, והזיז אותו. החלק לא נפל, אך השתחרר שמאלה. נהג התובעת נתן מכה ברכב, ודחף את החלק פנימה. קמר ציין כי לא פגע בפגוש האחורי, אלא רק שפשף את הפינה, וכי נסע במהירות של כ-10 קמ"ש, או פחות מכך, במועד האירוע. הוא הסכים בחקירתו הנגדית, כי אינו יכול להעריך אם נגרם נזק פנימי ברכב התובעת. הוא אישר, כי איש מהנוכחים לא התכופף לבדוק את תחתית הרכב.
לאור העדויות הללו, סברתי כי חלק מהנזקים הנטענים הוכח, וחלקם לא הוכח, ובסוף הדיון שהתקיים, הצעתי לצדדים הצעה לסיום התיק בפשרה. ב"כ הנתבעים סירב להצעה וטען שמדובר בנסיון של התובעת "להלביש" על התאונה נזקים שאינם קשורים אליה. בשלב ראשון (בדיון) ביקש לחקור את שמאי התובעת. בהמשך (בכתב) הסכים ב"כ הנתבעים לוותר על חקירת השמאי, והצדדים הסכימו לסכם טענותיהם בכתב ושינתן פסק דין על סמך החומר שבתיק.
טענות התובעת
לטענת התובעת, מעדויות הנהגים עלה שנגרם נזק לרכבה. הנתבע לא יודע אם נגרם נזק פנימי והנהגים לא פירקו את הפגוש במקום הארוע, ולא התכופפו לראות אם קיימים נזקים פנימיים. על פי עדות נהג התובעת, בין התאונה למועד בדיקת הרכב לא עבר הרכב תאונה נוספת, ולא נעשו בו טיפולי פחחות. הטענה של הנתבעים, לפיה מנסה התובעת להלביש עליהם נזקים שלא הם גרמו להם, היא טענה חמורה ביותר. מדובר בטענת מרמה, הצריכה להתמך ביותר מתחושה או סברה, ובמקרה זה היא נטענת ללא כל בסיס. העלאת טענה שכזו, שאינה נתמכת בחוות דעת מקצועית, ומבלי ששמאי התובעת נחקר על חוות דעתו, מצביעה על חולשת גרסת הנתבעים ויש לדחותה. אם כך, יש לקבל את התביעה במלואה, או למצער, לקבלה בשיעור שהציע בית המשפט בדיון מיום 12.2.08.
טענות הנתבעים
פגיעת רכב הנתבעים ברכב התובעת היתה שפשוף בלבד. בדוח התאונה שמילא נהג התובעת לא נרשמו נזקים, וגם בעדותו לא טען שנגרמו נזקים. גם הנתבע העיד כי לא ראה שנגרמו פגיעות ברכב התובעת. דו"ח השמאי אינו יכול לקשור בין הנזקים המפורטים בו לבין התאונה דנן. מעדות נהג התובעת לא הוכח הקשר בין הנזקים המתוארים בדוח השמאי לבין התאונה. חלפו חודשיים בין ארוע התאונה לבין בדיקת השמאי. רכב התובעת הוא רכב חברת השכרה ובמהלך החודשיים שלאחר התאונה נכנס הרכב למוסך מספר רב של פעמים, ונגרר לפחות פעם אחת, כעולה ממסמכים שהוגשו וסומנו
נ/1. נהג התובעת נהג ברכב רק במשך כחודש לאחר התאונה, אך הרכב נבדק חודשיים לאחר התאונה. בכל אותה תקופה עבדו על הרכב נהגים נוספים של התובעת. בין מועד התאונה למועד הבדיקה נסע רכב התובעת 4,160 ק"מ, דבר המעיד על שימוש אינטנסיבי ברכב.
בדוח השמאי מתוארים נזקים שאינם קשורים לתאונה: פנס שמאלי (אף ששני הנהגים ציינו שלא ראו נזק בפנס); מגן אחורי מרכזי מברזל (למרות שנהג התובעת העיד שהפגיעה במרכז הטמבון לא ארעה בתאונה דנן); צורפה חשבונית של נזקים במגן הקדמי (אין מחלוקת שרכב הנתבע לא גרם כל נזק למגן הקדמי).
אם הפנס השמאלי אחורי, שהיה שלם במועד התאונה, כעדות שני הנהגים, נמצא שבור בבדיקת השמאי, הדבר מלמד שרכב התובעת נפגע פעם נוספת בפינה השמאלית אחורית. כך גם מוסברת הפגיעה במרכז הטמבון האחורי, שהוכח כי אינה קשורה לתאונה דנן.
אין משמעות לטענת התובעת, שהנהגים לא התכופפו לאחר התאונה כדי לבדוק אפשרות של נזקים פנימיים. הנטל הוא על התובעת להוכיח את הנזק, והיא שהיתה צריכה להביא עדות שהנזקים הפנימיים לא היו לפני התאונה, וכי לאחר התאונה מישהו התכופף והבחין בהם. לא הובאה עדות כזו וגם לא כל ראיה אחרת המוכיחה שבתאונה נגרמו נזקים פנימיים.
טענת התובעת לפיה הרכב לא עבר תאונה נוספת, אין לה בסיס. לא ניתן להסביר אחרת את הפנס שנשבר ואת הפגיעה בפגוש האחורי. נוסף על כך, נהג התובעת העיד שלא היתה תאונה נוספת במשך החודש שבין התאונה ועד שהחזיר את הרכב, אך איש מהנהגים שנהגו ברכב במהלך החודש הנוסף, עד הבדיקה של השמאי, לא זומן לעדות.
התובעת לא ניצלה את זכותה להגיש סיכומי תשובה
.
הכרעה
לטעמי, הוכח שנזק
כלשהו נגרם לרכב התובעת בארוע התאונה עם רכב הנתבע. שני הנהגים העידו שכתוצאה מהפגיעה של רכב הנתבע ברכב התובעת זז חלק מהפגוש האחורי, בפינה השמאלית האחורית, כפי שרואים בצילום מספר 3 ב-
ת/1. עם זאת, אין ספק שלרכב התובעת נגרם גם נזק נוסף, שאיש מהנהגים לא ראה אותו במועד התאונה: מדובר הן בנזק לפנס השמאלי האחורי, שנשבר (לגביו העידו שני הנהגים כי לא היה קיים במועד התאונה וקרוגמן אף הגדיל ואמר, שגם במהלך כל החודש שלאחר התאונה ועד שמסר את הרכב, לא ראה נזק כזה), והן בנזק במרכז הטמבון האחורי (לגביו העיד קרוגמן שלא נגרם בתאונה).