התובע, ד"ר אייל שפירא, הוא רופא במקצועו והבעלים של דירת שני חדרים ברח' 30 Ut Eotvos, בודפשט, הונגריה (להלן -
הדירה). ביום 05.06.06, הגיש התובע תביעה כספית על סך 36,000 ש"ח נגד ד"ר זיו וסרברוט, רופא אף הוא, בגין יתרת דמי שכירות בין השנים 2004 - 2005, בגין חוב חשבונות ומיסים שוטפים וכן הוצאות ונזקים לדירה, אותם הותיר אחריו.
תמצית טענות התובע
הנתבע, אשר היה בזמנו סטודנט לרפואה, שכר את הדירה מהתובע, בין השנים 2000 - 2005, כ- 5 שנים, תמורת סך של 300$ לחודש. לאור העובדה, שבין משפחות הצדדים התקיימו יחסי חברות וקרבה של שנים רבות, הצדדים הכירו אחד את השני ולכן לא נחתם ביניהם הסכם בכתב במשך כל תקופת ההתקשרות.
במשך מספר שנים התנהלו הדברים כסדרם, שעה שהנתבע מעביר לתובע את התשלום במזומן, בהתאם להנחיות התובע. בשנת 2004, חדל הנתבע מלשלם את דמי השכירות ובמהלך חופשת הקיץ, שבין שנת הלימודים הרביעית והחמישית קוימה פגישה עם הצדדים וצדדים שלישיים בה הוסכם, כי לאור הקשיים הכלכליים אליהם נקלעה משפחתו של הנתבע, לא ישלם את מלוא דמי השכירות בתשלום אחד על סך 3,600$, אלא יבצע זאת בתשלום ראשון, באותו מעמד, על סך 1,800$ והיתר בתשלומים חודשיים בסך של 1,000 ש"ח, כל תשלום. בפועל, לא עמד הנתבע בהסכם ושולמו רק שלושה תשלומים על סך 1,000 ש"ח, כשלאחריהם חדל הנתבע מהתשלום.
במהלך חופשת הקיץ, שבין שנת הלימודים החמישית והשישית, נמנע הנתבע מליצור קשר עם התובע. לתובע נודע באקראי, כי הנתבע נמצא בביקור בארץ ורק לאחר שפנה אליו בבקשה נוספת להסדיר את חובו, נאות הנתבע, באמצעות אימו, לשלם סך של 1,000$ בגין שנת השכירות החמישית. עולה, כי הנתבע שילם סך של 15,400 ש"ח ונותר חייב סך של 800 ש"ח, בגין שנת הלימודים החמישית. בגין שכירות שנת הלימודים השישית לא שילם הנתבע דבר ונותר חייב סך של 3,600$ (על פי 300$ לחודש). יתרה מכך, בתום תקופת השכירות בשנת 2005, התברר לתובע לתדהמתו, כי הנתבע לא שילם את חובותיו בגין השימוש בחשמל, בגז, בטלפון, בכבלים וועד בית המסתכמים לסך של 720$.
לאחר שהנתבע ניתק כל קשר עם התובע, נאלץ אחיו של התובע לטוס להונגריה על מנת לבדוק את מצב הדירה והתברר לו, כי נגרמו לדירה נזקים כבדים. שמאי מקומי אשר נשכר על ידי התובע העריך את הנזקים שנגרמו לאמבטיה, בסך של 400$. כמו כן, לאור מצבה של הדירה לא ניתן היה להשכירה במשך כחודשיים והתובע זכאי לפיצוי על כך בסך 600$. הוצאות בגין נסיעה זו, כגון - הפסד ימי עבודה, הוצאות למחייה וכיו"ב, הסתכמו לסך של 2,500$.
סה"כ חובו של הנתבע מסתכם לכדי סך של 7,900$, נכון ליום הגשת התביעה.
תמצית טענות הנתבע
בהתאם להסכמה בעל פה בין הצדדים, הדירה אכן נמסרה לשימושו של הנתבע לפרק זמן כולל של 5 שנים, תמורת סך של 300$ לחודש.
במשך השנים הנתבע שילם לתובע בדייקנות מופתית, כשהתובע בהתנהגותו קובע, כיצד יבוצע התשלום. תחילה סוכם על העברה בנקאית לחשבונו של התובע באמצעות הוראת קבע. לאחר תקופה קצרה הודיע התובע, מסיבות השמורות עימו, כי הוא מעדיף תשלום במזומן. לכן, שילם לו הנתבע את דמי השכירות במזומן, באמצעות אימו, מידי חודש בחודשו והתובע מעולם לא טרח לאשר בכתב את התשלום.
לגבי שנת 2004, הנתבע שילם את דמי השכירות במלואם. לגבי שנת 2005, הנתבע שילם לתובע סך של 1,000$, התגורר בדירה עשרה חודשים ונותר לו לשלם סך של 2,000$ בלבד.
הנתבע קיזז את הסך האמור, בגין תשלומים ששולמו על ידו וחלים על התובע, כגון- עלות דמי ביטוח הדירה במשך 5 שנים, תיקונים בדירה, וחשבונות ששילם עם כניסתו לדירה, בגין תקופה שקדמה לכניסתו. בהקשר זה יצוין, כי מקובל בהונגריה לשכור את שירותיהם של אנשים המתחזקים את הדירות ומטפלים בהשכרתם. התובע נמנע מלשכור שירות זה ונעזר בנתבע, במשך השנים, ללא תמורה.
הנתבע קיבל את הדירה במצב רעוע ומוזנח ונאלץ להוציא כספים רבים מכיסו עבור חיבור לכבלים, נזילות, תיקון שעון המים של הדוד החשמלי וכיו"ב, בעוד, שהתובע לא טרח להגיע לדירה ולו פעם אחת במשך כל תקופת השכירות. כל פנייה לתובע בעניין תחזוקת הדירה נענתה בתשובה,
"נתחשבן אחר כך". הדירה הושארה במצב נקי, כאשר במשך השנים הנתבע העסיק עובדת ניקיון בתדירות של אחת לשבועיים. באשר לנזקים הנטענים (קירות, אי טיפול בנזילת מים) הנתבע נאלץ להתמודד עם הבעיה במשך תקופה ארוכה ללא כל עזרה כספית או אחרת מצד התובע. הקיר השבור הוא פרי טיפולו של האינסטלטור, שנשכר על ידי דיירי הבניין, כאשר הנתבע דיווח לתובע באופן שוטף על הנזילה, שבירת הקיר וההתרחשויות בדירה.
באשר לטענה, כי נותרו חשבונות בדירה, כגון - חשמל, גז, טלפון, כבלים וועד בית המסתכמים לסך של 720$. סביר שנתקבלו לאחר עזיבתו את הדירה ביום 17.7.05 ויש לקזזם עם החשבונות ששולמו עם כניסתו לדירה.
לתובע לא נודע במפתיע על "נטישת הדירה". הנתבע הודיע לתובע טלפונית על מועד עזיבתו ואף קיבל ממנו הנחיות טרם פינוי - מיקום הסתרת המפתח, השארת מקרר פתוח, סגירת המפסק הראשי של החשמל וכיו"ב.
מטעם התביעה העיד אחיו של התובע, מר טל שפירא והתובע בעצמו. מטעם ההגנה העידה אימו של הנתבע, גב' יאירה וסרברוט והנתבע בעצמו.
דיון
אין מחלוקת בין הצדדים, כי נערך ביניהם הסכם שכירות בעל פה, בו התובע הקנה לנתבע זכות להחזיק בדירה ולהשתמש בה בתמורה לדמי שכירות בסך 300$ לחודש. המחלוקת בין הצדדים היא באשר למספר סוגיות. ראשית, האם הנתבע שילם לתובע את מלוא התמורה בגין שנת הלימודים החמישית או את חלקה. שנית, האם תתקבל טענת הקיזוז לפיה, הנתבע שילם כספים רבים לתיקון ה"נזקים" בדירה למרות, שהתובע אחראי לתיקונם. שלישית, האם השאיר הנתבע חשבונות בגין השימוש בחשמל, בגז, בטלפון, בכבלים וועד בית המסתכמים לכדי סך של 720$ או שיש לקבל את טענתו, שסכומים אלה מתקזזים כנגד תשלומי חשבונות קודמים בהם נשא בעת מעברו לדירה ובנוסף, האם יש לקבל את טענת התובע, שכתוצאה ממחדלו של הנתבע, שלא שמר על הדירה, נגרמו לה נזקים רבים, כגון -הפיכתה למקום בלתי ראוי למגורים, דבר אשר גרם לתובע לשאת בעלויות נוספות בגין תיקונם ואי השכרתה.
הסכם השכירות נועד לאזן בין הצדדים באופן שבו, מצד אחד, יישמר קניינו של המשכיר ותהיה אכיפה של ההסכם בכלל וגביית דמי השכירות בפרט ומצד שני, תינתן הגנה לזכויות השוכר. בענייננו, לא קיים הסכם שכירות בכתב. מעדותם של הנוגעים בדבר והראיות בתיק עולה, כי במשך כל תקופת ההתקשרות בין הצדדים, לא ניתנו לנתבע קבלות והתשלום בוצע באופן בלתי פורמלי, כשלטענת התובע, הסיבה לכך נעוצה ביחסי קרבה ורעות בין משפחותיהם במשך שנים. הנתבע מגיב לאמור בטענה, כי היחסים בין שתי המשפחות היו יחסי הכרות שטחיים בלבד ולא יחסי קרבה ורעות כנטען על ידי התובע (סעיף 4 לתצהירו).
גרסת הנתבע מנוגדת לנטען בכתב הגנתו, כי
"לאור יחסי ידידות ארוכי טווח בין הוריהם, לא מצאו התובע והנתבע לנכון לחתום על מסמך כלשהו המסדיר את יחסיהם." (סעיף 1). כשנשאל הנתבע מדוע בתצהיר שצורף לכתב ההגנה נאמר, כי היחסים בין המשפחות היו "יחסי ידידות ארוכי טווח" ובתצהיר עדות ראשית נכתב, "יחסים שטחיים", ענה תשובה מתחמקת, התייחס ליחסיו עם התובע והשיב,
"עומק המילה ידידות רחב. אני טוען שהיתה שיטחית בין התובע וביני שאנו אנשים בוגרים ..." (עמ' 13 לפרוטוקול).
עדות אמו של הנתבע, לא היתה עקבית אף היא וכשנשאלה לגבי טיב היחסים בין המשפחות, חזרה על הנטען בתצהיר,
"...היינו חברים שטחיים..." (עמ' 21 לפרוטוקול). עם זאת, גרסתה נסתרה משנשאלה, האם נכון שהשתתפה בשמחות משפחתיות של התובע והשיבה,
"לא השתתפתי..." (עמ' 21 לפרוטוקול). ולאחר שהוצגו בפניה תמונות ממספר אירועים משפחתיים, שינתה גרסתה וטענה,
"הייתי בחלק מהאירועים של משפחת התובע ..." (עמ' 22 לפרוטוקול).
מדוע אם כן, שינה הנתבע את גרסתו וטוען ליחסים "שטחיים" בין הצדדים?