פסק-דין בתיק א 32177/04

מבוא

1.      בפניי תביעת התובע, יליד 1.2.1923, גרוש, בגין נזקי גוף שנגרמו לו בתאונה שאירעה ביום 16.3.03 (להלן: " התאונה").

2.      התאונה הינה תאונת דרכים כהגדרתה ב חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה-1975 (להלן: " החוק").

3.      אין מחלוקת בין הצדדים בשאלת החבות, המחלוקת הינה בשאלת גובה הנזק.

4.      פסק הדין ניתן לאחר ששמעתי את חקירותיהם הנגדיות של התובע, נכדתו של התובע הגב' נטע-לי פריאל (להלן: " הנכדה"), חברתו לשעבר של התובע הגב' אירנה ושיצ'נקו (להלן: " החברה") וחקירתו הנגדית של ד"ר גוטליב, נוירולוג, שמונה כמומחה רפואי מטעם ביהמ"ש. כן קראתי את תצהירי עדותיהם הראשיות של העדים הנ"ל, לרבות חוות דעתו של ד"ר גוטליב וחוות דעתו של המומחה הרפואי בתחום הפסיכיאטרי, ד"ר ירחמיאל ברבר.

כמו כן שמעתי את סיכומיהם בע"פ של ב"כ בעלי הדין.

5.      כל ההדגשות להלן אינן מופיעות במקור, אלא אם יצוין אחרת.

דיון

מבוא

6.      עד כשנתיים ימים לפני התאונה עבד התובע במשך שנים רבות כשדכן. במקביל לעבודתו, היה התובע פעיל בקרן ליב"י, אשר נימנה עם מקימיה, וכן סייע בהתנדבות לעולים חדשים. בעברו היה התובע בקשר עם "גדולי המדינה" כפי שעולה מקטעי העיתונות שהציג התובע בפני ד"ר גוטליב.

7.      במקביל, התאמן התובע מספר פעמים בשבוע בחדר כושר בקאנטרי בראשל"צ והיה מנוי באותו מקום.

8.      בשנת 2001 הכיר התובע את החברה, הצעירה ממנו ב- 29 שנים ואשר עלתה לארץ מרוסיה בסוף שנת 2000 ביחד עם בתה והוריה. בחודש מרץ 2001 החלה החברה את עבודתה כסייעת בבי"ס לילדים מוגבלים, עבודה בה היא מתמידה נכון למועד פסק הדין.

9.      במהלך חברותם נהגו התובע והחברה להיפגש מספר פעמים בשבוע וכדבריה: "לא ממש עברתי לגור איתו, היינו נפגשים, הייתי באה אליו כמה פעמים בשבוע" (שורה 12 בעמ' 25 לפרוטוקול ישיבת יום 2.7.07). החברה נהגה ללון בבית התובע פעמיים-שלוש פעמים בשבוע, הם נהגו לצאת למקומות שונים, לרבות לקאנטרי, לטיולים, קונצרטים ועוד. כדברי החברה: "...ניקינו ביחד, בישלנו וגם עשינו ביחד קניות..." (שורות 12-10 בעמ' 26 לפרוטוקול).

10.  ביום 16.3.03 בשעה 12:35 לערך, בעת שנהג התובע ברכבו, נפגע הרכב מאחור על ידי מכונית שנסעה מאחוריו. כפי שעולה מחקירתו הנגדית של התובע, נגרם נזק לשני כלי הרכב וראשו הוטח בשמשה הקדמית של רכבו. התובע החליף פרטים על נהגת המכונית ושב לביתו.

11.  בהמשך, חש התובע סחרחורות, כאבי ראש וצוואר, התקשה לישון בלילה ועל כן פנה למחרת היום לרופא המשפחה בקופ"ח אשר הפנה אותו לאורטופד. בבדיקה שבוצעה למחרת התאונה על ידי האורטופד נמצאו אצל התובע, בין היתר, הגבלות בתנועות ע"ש צווארי.

12.  מכאובי התובע החריפו, הוא התלונן על בעיות זיכרון, סחרחורות, חוסר יציבות וכאבים בכל גופו ועל כן הופנה לפסיכיאטרית, למחלקת שיקום, ועבר בדיקות וטיפולים רבים.

13.  מספר חודשים לאחר התאונה נפרדו התובע וחברתו, אולם כדבריה "נשארנו ידידים". כעדות החברה "... נפרדנו על רקע השינוי החד שחל באלי אחרי התאונה. עד לתאונה הוא היה אדם מקסים, מצחיק, שאהב לבלות וכולם אהבו אותו. תמיד היה פעיל וחזק כמו בחור צעיר, ותמיד היו מסביבו המון חברים. היינו מוזמנים להרבה מקומות, ואלי אהב לעשות מסיבות ולארח אנשים אצלו בבית. תמיד היה מעניין לדבר איתו ותמיד היה לו ביטחון עצמי.

אחרי התאונה, אלי השתנה בין לילה . הוא איבד את כל המצב רוח ואת שמחת החיים, היה עסוק כל הזמן במה שכואב לו, התלונן על כל דבר, התבייש בקשיי הזיכרון שלו והיה לו מאוד קשה עם זה שהוא איבד את עצמאותו. הוא היה שוכח את הגז או המזגן פתוח ומאשים אותי.

אי אפשר היה לדבר איתו, הוא לא יכל להתרכז ולא יכול היה לישון בלילות. הוא הפסיק ללכת לחדר כושר, ובכלל לא רצה לצאת מהבית. הוא טען שכואב לו הראש, והרעש מפריע לו. לא כך הכרתי אותו. ניסיתי להיות סבלנית, קיוויתי שהוא יחזור לעצמו, אבל התחלנו לריב יותר ויותר, ובסוף נפרדנו." (סעיפים 3, 4 לתצהיר עדות ראשית של החברה).