1. על פי הסדר דיוני עליו הודיעו הצדדים, פסק דין זה ניתן על דרך הפשרה, לפי סעיף 4(ג)' לחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה - 1975 (להלן - "חוק הפיצויים"), על יסוד כתבי הטענות ותיקי המוצגים שהגישו הצדדים, מבלי שנשמעו עדויות.
2. עסקינן בתביעת שיפוי שהגישה התובעת, קרנית - קרן לפיצוי נפגעי תאונות דרכים (להלן - "קרנית") נגד הנתבע 1, שהיה בעלים של רכב מ.ר. 42-917-53 (להלן - "הרכב") ונגד הנתבע 2, שהיה נהג הרכב, על פיצויים בגין נזקי גוף ששלמה קרנית לנוסע ברכב שנפגע בתאונת דרכים שארעה ביום 11.4.02 בשעה 7:30 בבוקר.
3. אין חולק, כי עובר לאירוע התאונה, היה השימוש ברכב מבוטח בביטוח חובה בכלל חברה לביטוח בע"מ (להלן - "כלל"), לתקופה מיום 1.4.02 ועד ליום 7.4.02, על פי תעודת ביטוח חובה זמנית שהפרמיה בגינה שולמה ביום 2.4.02 (להלן - "התעודה הראשונה").
4. על פי אישור חברת כלל, שהוצא ביום 16.5.06 ואשר צורף לתיק המוצגים מטעם הנתבעים, הרכב היה מבוטח בביטוח חובה בכלל גם בתקופה מיום 11.4.02 ועד וליום 17.4.02 (להלן - "התעודה השנייה").
5. העתק התעודה השנייה צורף לתיק המוצגים של קרנית, וממנו עולה כי שעת ההוצאה של תעודת הבטוח הנקובה בה היא 9:33 וכי הפרמיה בסך 100 ש"ח שולמה בבנק הדואר ביום 11.4.02 לאחר השעה 9:30 בבוקר (ספרת הדקות מטושטשת אך ספרת השעות ועשרות הדקות ברורה), דהיינו: כשעתיים לאחר אירוע התאונה.
6. עד כאן העובדות, שבמהותן אינן שנויות במחלוקת בין הצדדים.
7. זכות החזרה של קרנית מעוגנת בסעיף 9 לחוק הפיצויים, הקובע לאמור:
"(א) מי ששילם פיצויים המגיעים לפי חוק זה לא תהא לו זכות חזרה על אדם אחר החייב בפיצויים לפי חוק זה זולת הזכות לחזור על אחד מאלה:
(1)
מי שאינו זכאי לפיצויים כאמור בסעיף 7
;
(2)
מי שאין לו ביטוח לפי פקודת הביטוח או שהביטוח שיש לו אינו מכסה את החבות הנדונה, למעט מי שהיה לו ביטוח שנתי שתקפו פג תוך 30 יום לפני התאונה.
(3)
בעל הרכב או המחזיק בו כאמור בסעיף 7א.
(ב) חבותו של מי שחוזרים עליו לפי סעיף קטן (א) תהיה לפי פקודת הנזיקין.
(ג) אין בהוראות סעיף זה כדי לפגוע בזכות החזרה של מעורבים בתאונה לפי סעיף 3(ב) בינם לבין עצמם".
8. זכות החזרה של קרנית לנתבעים עולה מהוראות סעיף 9(2) לחוק הפיצויים, באשר לנתבעים לא היה ביטוח לפי פקודת הביטוח במועד התאונה.
9. המחלוקת בין הצדדים התמקדה למעשה בטענת הנתבעים, כי עומדת להם ההגנה שבסיפא לסעיף 9(א)(2), אשר שוללת את זכות החזרה של קרנית כלפי מי שאין לו ביטוח לפי פקודת הביטוח או שהביטוח שיש לו אינו מכסה את החבות הנדונה אך היה לו ביטוח תקף שתוקפו פג בפרק זמן של 30 יום לפני התאונה. לטענת הנתבעים, היה להם ביטוח חובה תקף על פי התעודה הראשונה, שתוקפו פג ביום 7.4.02, דהיינו: תוך פרק זמן הקצר מ-30 יום לפני התאונה, ועל כן אין לקרנית זכות חזרה עליהם.
10. אינני סבורה כמותם. העניין כבר נדון והוכרע בדנ"א 5771/02
מאיר עשור נ' קרנית קרן לפיצוי נפגעי תאונות דרכים, תק-על 2002(3) 690. שם נקבע כי ההגנה הנזכרת בסעיף 9(א)(2) עומדת למי שהיה לו ביטוח
שנתי
תקף, שתוקפו פג בפרק הזמן של עד 30 יום לפני התאונה. המחוקק נתן דעתו לאפשרות, שעקב שכחה, הזנחה, רשלנות או מסיבה אחרת, יחול איחור בחידוש פוליסת הביטוח, והוא מצא לנכון להגן על המבוטח, אם האיחור אינו עולה על 30 יום. תקופת 30 הימים מספחת עצמה לשנת הביטוח הקודמת, על יסוד הנחה שתקופה זו תבלע בחידוש הפוליסה לשנה נוספת. כך נפסק, כי אין לראות בכתבי כיסוי זמניים שהוצאו לפרקי זמן רצופים של 11.5 חודשים, משום "ביטוח שנתי" (ראה: ע"א 6736/99
מאיר עשור נ' קרנית קרן לפיצוי נפגעי תאונות דרכים, תק-על 2002(2) 2805. לא כל שכן בענייננו, אין לראות בתעודה הזמנית שהוצאה לתקופה קצרה של 7 ימים ואשר היתה בתוקף מיום 2.4.02 (מועד תשלומה) ועד ליום 7.4.02 משום "ביטוח שנתי" המקנה ההגנה מפני תביעת חזרה של קרנית. ההגנה אינה חלה על מי שנוהג לבטח את השימוש ברכב לפרקי זמן קצרים בלבד, של ימים בודדים, וביניהם אינו דואג לביטוח הרכב, ושם את יהבו על המזל.
אילו במקרה דנן, היתה התעודה השנייה, שהוצאה לאחר אירוע התאונה, מוצאת לפרק זמן של שנה, גם אז הייתה קמה לקרנית זכות חזרה לנתבעים, אך במסגרת פסיקה על דרך הפשרה, ניתן היה לבוא לקראת הנתבעים ולהפחית את סכום השיפוי. אך גם התעודה השנייה הוצאה לפרק זמן קצר של 7 ימים בלבד. בנסיבות אלו, אינני רואה מקום, גם במסגרת פסיקה על דרך הפשרה להפחית את החיוב המוטל על הנתבעים מכח הוראות החוק, שכן עסקינן בכספי הציבור.
ויפים לעניין זה דברי כב' השופט וגנר בת.א. 20868/03
גטה זריהן ואח' נ' מנורה חברה לביטוח בע"מ ואח', תק-של 2006(2) 19881: "מטרת חוק הפלת"ד הייתה לקיים את זכות הנפגע לפיצוי ולהבטיח שיהיה ממי לגבות את הפיצוי ולא להגן על המשתמש ברכב או על הבעלים שנמנעו מלבטח את השימוש ברכב. אין כל אינטרס ציבורי בהגנה עליהם מפני עצמם על יש ויש אינטרס ציבורי לשמור על כך שקרנית תוכל לקבל החזר של מלא הסכומים שנאלצה לשלם בשל מחדלם. זכות החזרה של קרנית נועדה, בין היתר, לשמש גורם מרתיע כנגד הבחירה להימנע מרכישת ביטוח בגין השימוש ברכב או כנגד הפרה חמורה של תנאי הביטוח. זכות החזרה באה גם כדי למנוע הטלת מלא הפיצוי על הציבור המבוטחים". וראה גם א. ריבלין, תאונות דרכים - סדרי דין וחישוב הפיצויים [מהדורה שלישית - 1999] עמ' 389.
11. אשר על כן, הנני מחייבת את הנתבעים, יחד ולחוד, לשפות את קרנית בסכום של 10,410 ש"ח. סכום זה ישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק, מיום הגשת התביעה (24.5.05) ועד התשלום בפועל. על סכום זה יתווספו הוצאות משפט וכן שכר טרחת עו"ד בשיעור 15% ומע"מ כחוק.