תביעה לפיצוי על נזקי רכוש בעקבות תאונת דרכים.
בתאריך 24.6.04 ברחוב אלנבי פינת רחוב מקוה ישראל בתל-אביב אירעה תאונה בה היו מעורבים אוטובוס מ.ר. 0189290 השייך לדן חברה לתחבורה ציבורית בע"מ (להלן: "התובעת") ורכב מסוג פיאט מ.ר. 3593494 (להלן: "הפיאט") בבעלות כפיר אמסלם (להלן: "נתבע 2") המבוטח בכלל חברה לביטוח בע"מ (להלן: "נתבעת 3"). ברכב הפיאט נהג מר מזרחי אברהם ( להלן: "הנתבע 1").
עובר לקרות התאונה עמדו שני כלי הרכב ראשונים ברמזור לאור מופע אור אדום ברמזור. האוטובוס עמד בנתיב הימני ואילו הפיאט בנתיב שמאלי. בכיוון נסיעת כלי הרכב ישנם רק שני נתיבי נסיעה.
לטענת נהג האוטובוס כשהתחלף האור ברמזור לירוק הוא החל בנסיעה ישר כאשר הנתבע שאף הוא החל בנסיעה ביצע פניה חדה ימינה מתוך כוונה לפנות לרחוב מקוה ישראל. נהג האוטובוס בלם אך הנתבע 1 המשיך בפניה ופגע בשמשה קדמית ימנית של האוטובוס.
לטענת הנתבעים הנתבע 1 עצר ברמזור המורה לו ימינה בלבד וכאשר זה התחלף לירוק הוא פנה ימינה ונהג האוטובוס הוא שנסע ישר בנתיבו בניגוד לרמזור.
הנתבעים מתעלמים מתנאי הדרך ומהתמרורים הנמצאים במקום. לפני כניסה לקטע בו אירעה התאונה ישנו תמרור בצד הדרך המצביע על כך שהתנועה במקום מותרת רק לרכב ציבורי בין השאר, בין השעות 10:00 עד 19:00 בימים א' עד ה' (ת/1).התאונה אירעה בשעה 15:00 לערך ביום ה' בשבוע.
שני הנתיבים מסומנים בחיצים בצבע צהוב. במקום בו עמד האוטובוס ישנו חץ לבן לפניה ימינה נוסף לחצים בצהוב.
מעל הרמזור המוצב בצומת בכיוון נסיעת כלי הרכב הנ"ל ישנו תמרור הוריה בצורת חץ ימינה (ת/2).
בהודעת התעבורה (קביעת תמרורים),תש"ל-1970 בפרק "רמזורים ותמרורי בקרת נתיבים"אשר בתוספת ישנה הערה בזו הלשון"הוצב תמרור הוריה בצורת חץ או חצים מעל לרמזור מס. ה-1 עד מס. ה-8, חלות הוראות הרמזור רק לגבי הכוון או הכוונים המסומנים בתמרור הוריה".
פירוש הדבר שמי שאמור להמשיך ישר אין הרמזור חל עליו והוא לכאורה רשאי לנסוע ישר ואילו מי שמעונין לפנות ימינה על פי הוראת תמרור ההוריה והרמזור עליו להיות בנתיב הימני אשר יש בו סימון לפניה ימינה.
יכולה להשאל השאלה מדוע נהג האוטובוס עצר בעקבות האדום ברמזור לטענתו אם זה למעשה לא מופנה אליו. לטעמי תשובה לשאלה זו נוגעת לנושא עומסי התנועה במקום המהווה ציר תנועה מרכזי למדי ואין בה כדי להשליך על אחריות נהג האוטובוס.
תמרור ד-13 לתוספת הנ"ל שענינו "חצים לנסיעה דרך צומת" קובע כי "בנתיב המסומן בחץ מותר לעבור בצומת רק בכיוון החץ. חץ בצבע צהוב חל על רכב ציבורי בלבד".
הנתבע 1 לא רק שהיה במקום בשעות שלא מותרות לנהיגת רכב פרטי אלא אף היה בנתיב השמאלי המסומן בחץ צהוב ישר. בפנותו ימינה מנתיב שלא מיועד לפניה ימינה ובעצם המצאותו במקום הפר הנתבע 1 את תקנות התעבורה,תשכ"א-1961.
עדותו של הנתבע מלמדת עד כמה הוא רשלן ואינו בקיא בתמרורים השונים. הוא לא הבחין כלל בתמרור המורה על שעות הנסיעה במקום,הוא לא הסתכל על הסימונים בכביש ולטענתו רק אם הרמזור מקולקל הוא מסתכל על הסימונים בכביש.
אני מוצא כי הנתבע 1 הוא שאחראי לקרות התאונה והנתבעים צריכים לפצות את התובעת על נזקיה המוכחים בעקבות התאונה.
לטענת התובעת נגרמו לה נזקים ישירים בסך 1,950 ש"ח בצירוף שכ"ט שמאי בסך 292 ש"ח וכן 1,600 ש"ח בגין השבתת האוטובוס ליום אחד בהתאם לחוות דעת השמאי.
יש לפצות התובעת רק בגין הנזק הישיר ושכ"ט שמאי. הנזק בגין השבתת האוטובוס לא הוכח. לא ברור מה כולל המונח "עלות יום עמידה של אוטובוס". יש להצביע במסמכים מתאימים איזה הפסד נגרם לתובעת כתוצאה מאי הפעלת האוטובוס באותו יום. העדרותו של האוטובוס מצי האוטובוסים הפעילים של התובעת אינה מעידה בהכרח על הפסד באותו יום.
לאור האמור לעיל הנני מחייב את הנתבעים לשלם באמצעות הנתבעת 3 לתובעת את הסך של 2,242 ש"ח בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מתאריך 29.7.04 ועד ליום התשלום המלא בפועל.