פסק-דין בתיק א 28419/01

1.         התובע, יליד 1968 בן 37 כיום, הועסק על ידי הנתבעת כמחלק סחורה ועוזר נהג משאית. הוא עותר נגד הנתבעת לפצותו בגין נזקי גוף שלטענתו נגרמו לו בתאונת עבודה מיום 01/12/97 (להלן - התאונה).

2.         התאונה הוכרה כתאונת עבודה, ובמסגרת המל"ל נקבעו לתובע נכויות זמניות. לבסוף נקבעה לתובע נכות צמיתה בגובה 28% מיום 01/04/02.

3.         נוכח הפער בין חוות הדעת של פרופ' רייס מטעם התובע ושל ד"ר סלטי מטעם הנתבעת, מונה פרופ' וולפין כמומחה מטעם בית המשפט (להלן - המומחה).

המומחה קבע, בחוות דעת מיום 16/07/03, כי כתוצאה מהתאונה סובל התובע מהגבלות בדרגה  בינונית  בתנועות  הגב  המותני  וקבע  לו נכות  צמיתה בשיעור 20% לפי תקנה 37 (7)(ב) לתקנות המל"ל.

4.         הצדדים חלוקים באשר לנסיבות קרות התאונה ובשאלת האחריות וגובה הנזק.

5.         נסיבות אירוע התאונה-

ב"כ הנתבעת טען בסיכומיו כי עדותו של התובע היא עדות יחידה וכי אין בעצם הודעתו על כאבי גב כדי להוכיח כי כאביו נגרמו כתוצאה מעבודתו. אין בידי לקבל טענה זו. עובר לתאונה הנטענת, עבד התובע אצל הנתבעת ואף קיבל קביעות ללא כל תלונה בעניין גבו.

אופי העיסוק, חלוקת סחורות, טומן בחובו פוטנציאל לפציעה באזור הגב. בנוסף, אין להעלות על הדעת כי עובר להעסקתו של התובע בתפקיד חלוקת הסחורות, תפקיד שאינו ניתן לביצוע בהתקיים נכותו של התובע, סבל התובע מבעיות גב כפי שקבע המומחה. על כן ניתן לשלול אפשרות כי התובע סבל מבעיות גב לפני קרות התאונה.

העד מטעם הנתבעת, גריצ'נקו, אשר עבד עם התובע ביום התאונה, ציין בתצהירו כי ביום 01/12/97 התלונן התובע בפניו על כאבי גב לאחר שהסיע עגלה בדרך אל לקוח. עוד הוא מוסיף כי לאחר יום או יומיים הפסיק התובע לעבוד.

ב"כ הנתבעת מוסיף כי גרסאות התובע לעניין קרות התאונה הנטענת אינן קוהרנטיות וכי לעיתים מתייחס האחרון להורדת החבית כאירוע בעטיו נגרמה הפגיעה הנטענת, לעיתים להרמת העגלה ולעיתים לשניהם גם יחד.

בטופס ההודעה על פגיעה בעבודה מיום 31/12/97 (נ/1), שמולא סמוך לאחר הארוע, ציין התובע עליה במדרגות עם עגלה עמוסה כסיבת הפגיעה הנטענת.

מצד אחר, כארבע שנים לאחר הפגיעה הנטענת (01/11/01), ציין בפני הרופא המומחה מטעמו הורדת חבית כבדה ממשאית הנתבעת היתה סיבת הפגיעה. לבסוף, בתצהירו מיום 27/12/04 התייחס לשני הארועים כגורמים לתאונה הנטענת.

חרף השוני בגרסאות התובע, כל החלופות שהוצגו לקרות התאונה התרחשו באותו יום, בין אם כתוצאה מהורדת החבית, הרמת עגלת הנשיאה או שניהם יחדיו. עובדה זו נתמכת במשנה תוקף בעדותו של גריצ'נקו שהצהיר כי התובע התלונן פעם אחת, ביום התאונה, על כאבי גב ואחר כך הפסיק לעבוד.

גם אם התובע אינו יודע בוודאות איזה מהאירועים הוא זה שגרם לפגיעה הנטענת, הוכח שהתובע נפגע בגבו ביום התאונה, נוכח עדות התובע, עדות גריצ'נקו וכעולה מחוות דעת המומחה.

נוכח פרק הזמן שחלף בין האירוע לבין מתן ההודעות השונות, שוכנעתי להעדיף את גרסת התובע באישור שפירט בטופס ההודעה על פגיעה בעבודה שהוגש לביטוח לאומי (נ/1). חיזוק לכך ניתן למצוא בתצהיר העד מטעם הנתבעת בו ציין כי התובע התלונן על כאבים בגבו לאחר ביצוע פעולת נשיאת המשקאות עם העגלה.

6.         האחריות -

6.1        חובת זהירות מושגית -

במסגרת יחסי עובד מעביד, מוטלת על האחרון חובת זהירות מושגית המחייבת אותו לנקוט באמצעים סבירים כדי להגן על עובדיו מפני סיכונים המצויים במקום העבודה (ראה - ע"א (ת"א) 1519/01 עקיס יצחק נ' אוניקובסקי-מעוז בע"מ, תק - מח 2003(4), 1149; ע"א 663/88 שירוזיאן נ' לבידי אשקלון בע"מ, פ"ד מז(3) 225).

בנוסף, על המעביד חלה חובת מתן אזהרה ומתן הנחיות מתאימות לעובדים, בנוגע לסיכונים הקיימים במקום העבודה (ראה - ע"א 154/88 שמעון נדל נ' פיסובי, דינים עליון, כרך כד,   441).

אולם, אחריותו של המעביד אינה אחריות מוחלטת לכל נזק אפשרי שנגרם לעובד במהלך העבודה ומקום שלא הוכחה כל רשלנות מצד המעביד לקרות התאונה, או שהעובד היה המתרשל היחיד, אין לחייב את המעביד באחריות לתאונה.

6.2        חובת זהירות קונקרטית -

על מנת לבסס חובת זהירות קונקרטית יש לבדוק אם בנסיבות המקרה אדם סביר (מעביד סביר בענייננו), היה יכול וצריך לצפות את התגבשות הנזק (ראה - ע"א 4114/90 - אברהם בן שושן נ' כריכיה קואופרטיבית בע"מ, פ"ד מח(1), 415 ,עמ' 428-429).

בענייננו, הנתבעת יכלה לצפות כי מהובלת העגלה אל הלקוח עלול להתרחש אירוע תאונתי שיגרום לנזק. לפיכך היה עליה לוודא כי התובע יודרך לעניין אופן העבודה, או לחלופין לספק עגלה שניתן להעלותה במדרגות או בשטח לא אחיד בבטחה (ראה - תא (הרצ') 5194/00 דוד בן ארי נ' אביב שרותי שמאות בע"מ, פורסם בנבו).

הלכה היא כי חובת הזהירות הקונקרטית כוללת יישומה של שיטת עבודה אשר תשמור על העובד (ראה - ע"א 371/90 סובחי נ' רכבת ישראל, פ"ד מז(3), 345). משהוכח כי התובע לא קיבל כל הדרכה בנושא, כעולה מעדותו של גריצ'נקו, שהודה כי לא ניתן קורס הסברה והדגמה לביצוע העבודה (זאת בניגוד לאמור בסעיף 7 לתצהירו (עמ' 17 לפרוטוקול ישיבת 02/03/05) - הפרה הנתבעת את חובת הזהירות הקונקרטית המוטלת עליה.