פסק-דין בתיק א 21130/04

בפני תביעה כספית על סך של 24,450 ש"ח שמהותה חילוקי דעות בין הנתבעת חברת ביטוח - מבטחת, לבין התובעים  מבוטחיה, בדבר שיעור תגמולי ביטוח.

טענות הצדדים

טענות התובעים

התובעים, בני זוג התקשרו עם הנתבעת  בפוליסה לביטוח דירה ותכולתה ב 1 בינואר 2003 לביטוח בית מגוריהם ברמת השרון ותכולתו. העתק הפוליסה צורף כנספח א' לכתב התביעה.

בתאריך 26.9.03 הגישו התובעים לנתבעת דרך סוכן הביטוח מר יצחק להב, תביעה לתשלום תגמולי ביטוח בגין מקרה ביטוח בו נשבר קיר זכוכית המהווה חלק אינטגרלי מהבית בעקבות מכה שנגרמה  מרוח. הפניה נעשתה בעל פה.

בתאריך 2.11.03 הופיע בבית התובעים שמאי מטעמה של חברת הביטוח. לטענת התובעים השמאי לא העריך כלל את היקף הנזק ועלות התיקון אלא קבע את שומת הפיצוי על פי נוסחה מסוימת המתאימה לאירוע "שבר זכוכית" - 1% מערך התכולה (373,000 ש"ח) - סך בשקלים של 3,730 ש"ח. 

באותו המועד מסר תובע 1 לשמאי העתק מהצעת מחיר שקיבל מבעל מקצוע אליו פנה על מנת שיתקן את הנזקים שנגרמו בגין מקרה הביטוח. הצעת המחיר  [הנמוכה מתוך כמה הצעות שקיבל התובע], היתה בסכום של 22,390 ש"ח וכללה החלפת קיר הזכוכית, פרוק כל התשתית אליו מחובר הקיר בריתוכים, פינוי הפסולת, ובנית קיר הזכוכית מחדש על כל חלקיו. 

בעקבות חוות דעת השמאי מטעם הנתבעת, החליטה הנתבעת  לשלם לתובעים סך של 2,000 ש"ח [פחות מעשרה אחוז מעלות תיקון הנזק], ללא כל הסברים ובניגוד גמור לסכום אותו היה עליה לשלם בהתאם לפוליסת הביטוח, לשיטתם של התובעים. 

לטענת התובעים על פי פוליסת הביטוח מוגדרת דירה בפרק א' שעניינו ביטוח דירה: 

"המבנה של הדירה או הבית. מרפסות, צנרת, שערים, גדרות, ודרכים מרוצפות.... וכל החלקים הקבועים...". ע"פ הפוליסה- סע' 1, אין כל אבחנה לסוג החומר ממנו בנוי הקיר  אם הקיר הוא מבטון, עץ או זכוכית לענין הגדרת "מבנה הדירה".

לשיטתם של התובעים אין הנתבעת יכולה להסתמך על סעיף 15 לפוליסה הנמצא בפרק ב'  תכולה ושלפיו השיפוי בגין שבר תאונתי לזכוכיות קבועות פנימיות וחיצוניות המהוות חלק ממבנה הדירה תהא אחריות מוגבלת בשיעור של 1% מסכום הביטוח לגבי פריט אחד ועד 5% מסכום ביטוח התכולה משך כל תקופת הביטוח.

וזאת מאחר שהנזק שנגרם מכוסה במלואו על ידי הפוליסה הרגילה [סע' 1+2.3]  ללא שימוש בהרחבות מסוייגות בסעיף 15 לפוליסה. לפיכך על הנתבעת לשלם להם את מלוא

הנזק בניכוי דמי השתתפות עצמית וזאת ע"פ סעיפים 1+2.3 לפוליסת הביטוח ובמיוחד לאור העובדה כי ע"פ סע' 38.1 "תגמולי הביטוח שיגיעו למבוטח ע"פ פוליסה זו יחושבו וישולמו לפי שווי האבדן או הנזק..." וע"פ סע' 38.2 לפוליסה " תגמולי הביטוח יחושבו באופן שיביא את המבוטח ככל האפשר למצב שהיה נמצא בו אילמלא קרה מקרה הביטוח" [ עמ' 31 לפוליסת הביטוח].

אליבא דתובעים, אשר לא היו מיוצגים,  מעשיה של הנתבעת נבעו מחוסר תום לב בביצוע החוזה עד להפרתו ומהתעמרות במבוטחים במאבקם נגד החברות הגדולות תוך גרימת נזקים כספיים ועגמת נפש באשר כוחם תש במלחמתם נגד חברות הביטוח הנוהגות   לגבות את הפרמיה החודשית ללא כל בעיה, אך קופצות אגרופן כשהן  נדרשות לשלם את דמי הביטוח בקרות אירוע ביטוחי כמשמעו ע"פ חוק חוזה הביטוח  וע"פ הפוליסה עליה הנתבעת חתמה.  התובעים העמידו תביעתם על סך של 24,450 ש"ח לפי הפירוט כדלקמן:

א.     סך של  18,151 ש"ח בגין הפיצוי עבור מלוא עלות התיקון [ 22,390 ש"ח] בניכוי דמי השתתפות עצמית בסך [2,239 ש"ח] ובניכוי סך של 2,000 ש"ח ששולמו כפיצוי חלקי ויחושבו כדמי קדימה.

ב.      סך של 6,279 ש"ח  בגין עוגמת נפש והשחתת  זמן לריק שנגרמה לתובעים כמפורט בכתב התביעה.

ג.       תשלום הוצאות התובעים בגין תובענה זו ולרבות דמי הכנת התביעה והתייעצות עם מומחים ע"פ הערכה של 250 ש"ח לשעת ביטול זמן ולפי תחשיב של 5 שעות, ע"פ מקצועם והשכלתם של התובעים שהינם: תובע 1- כלכלן, תובעת 2- ד"ר לביולוגיה, ובסך הכל 2,500 ש"ח כשהם נושאים ריבית בשיעור שנקבע בסעיף 4 (א) לחוק פסיקת ריבית והצמדה תשכ"א - 1961 מיום הגשת התובענה ועד התשלום בפועל.

ד.       בהוצאות לדוגמא וזאת ע"מ להוקיע את המנהג של ניצול כוחן של החברות הגדולות ויכולתן לעמוד בהוצאות משפט, למול יכולתם המזערית של התובעים לעמוד בניהול משפט ממושך.

טענות הנתבעת

הנתבעת לא קיבלה פניה בעל פה על מקרה הביטוח הנטען. יתר על כן, פניה בעל פה על ארוע תאונתי, כנטען בכתב תביעה זה, אינה עונה על תנאי הפוליסה ואינה מהווה פניה כנדרש, שכן הפניה צריכה להיות בכתב ובסמוך לארוע הנזק ולא לאחר למעלה מחצי שנה מזמן קרות האירוע הנטען.  על פי הפרטים שמסר התובע  1 (להלן: "התובע"), הן לסוכנות הביטוח והן לשמאי מטעם הנתבעת, שהגיע לשום את הנזק הנטען, אירוע הנזק ארע במהלך חודש אפריל  ,2003 כאשר התאריך המדויק אינו זכור לתובע. בדיקת השמאי נערכה ב-  2.11.03 סמוך לפנית התובע אל הנתבעת.

הנה כי כן, התובעים הודיעו על המקרה למעלה מחצי שנה לאחר קרות מקרה הביטוח, בלא שציינו את תאריך האירוע המדויק ועל כן לא ניתן להוכיח טענתם ומהן הנסיבות האמיתיות שגרמו לנזק הנטען. על כן מי שנהג במקרה זה בחוסר תום לב הינם התובעים ואין להם להלין אלא על עצמם.