פסק-דין בתיק א 207255/02

1. התובעים בוזגלו ליאת ואופיר (להלן: "התובעים"),הינם בני זוג אשר רכשו את זכויות החזקה והבעלות בדירה ברח' דב פרומר בקרית שמואל בחיפה (להלן: "הדירה"), אותה רכשו מהנתבעת, א.פ.י נתיב ופיתוח בע"מ(להלן: " הנתבעת"). דירה זו נבנתה במסגרת פרוגרמת ההרחבה של שכונת קריית שמואל בתכנית משרד הבינוי והשיכון בשיטת "מחיר למשתכן".

2. התובעים הגישו תביעה כנגד הנתבעת, בסכום של 200,000 ש"ח. לטענתם, הבחינו בעת שקיבלו את החזקה בדירה בליקויי בנייה חמורים אשר התבטאו בין היתר בריצוף שבור, כתמי רטיבות ועוד. נטען כי פניותיהם לנתבעת לא הניבו פירות וכי למעט ליקויים קוסמטיים, לא טרחה הנתבעת לתקן את הדירה הפגומה.

3. התובעים אף תבעו פיצוי בגין ירידת ערך הדירה, משום ששטחה בפועל קטן מהמובטח, 68 מ"ר, לעומת 83 מ"ר מובטחים.

4. עוד נטען על ידי התובעים כי לאחר הבנייה ולאור המפרט התברר להם כי שילמו לנתבעת סכומים העולים על התמורה המוסכמת בגין שיפורים בדירה והם זכאים להשבה של 20,044 ש"ח.

5. הנתבעת טענה כי התובעים רכשו את דירתם במסגרת הפרויקט למשתכן שפורסם על ידי משרד השיכון, וכי בכל הנוגע לתשלומי "יתר" ששולמו על ידי התובעים, הוכרע הדבר בע"א 165/99, שנסיבותיו דומות והנתבעת שם זהה, וכי קיומו של "חוזה פרוגרמה" בין הנתבעת למ"י איננו מקנה זכות תביעה לרוכשי הדירות. באשר לליקויי הבנייה נטען כי חברת סולל בונה בע"מ שימשה כקבלן המבצע בפרויקט, וכי על פי חוות דעת מטעמה מילאה את מלוא התחייבויותיה כלפי התובעים. הנתבעת אף שלחה הודעת צד ג' כנגד סולל בונה, בסכום של 80,200 ש"ח.

6. הצד השלישי טען כי כאשר קיבלו התובעים את החזקה בדירה, מולא פרוטוקול הנושא חמישה ליקויים זניחים אשר תוקנו על ידי הקבלן המבצע .

7. מטעם בית המשפט מונה מומחה, המהנדס מר ישראל דימנט, אשר אליו הפנו התובעים את חוות הדעת שנערכה על ידי המהנדס מטעמם. המומחה מטעם בית המשפט  אשר בדק את הדירה קבע כי עלות תיקון הליקויים הינה בסכום של 10,323 ש"ח בלבד. עוד מונה, כמומחה מטעם בית המשפט, השמאי מר אייל שנהב, אשר מדד את שטחי הדירה- האפקטיבי (בגודל של 74.80 מ"ר) והנומינלי (79.05 מ"ר) , וקבע כי אם תתקבל טענת התובעים כי השטח אשר נכתב על גבי פרוספקט המכר הינו שטח נטו, שאינו כולל שטחים משותפים, אזי פוחת ערך הדירה בגין הקטנתה, בסכום של 18,000 ש"ח.

8. לאחר הגשת תצהירי עדות ראשית מטעם הצדדים הסכימו באי כוחם לוותר על חקירת המצהירים ולהגיש סיכומים, לצורך מתן פסק דין, ולהלן הכרעתי.

9. בסיכומיהם טוענים התובעים כנגד פגמים שנפלו בחוות דעת המומחה מטעם בית המשפט מר דימנט. כך למשל, נטען על ידם כי חדר האמבטיה נמוך מזה שצוין במפרט הטכני.עוד נטען כי המומחה לא איתר ליקויי רטיבות משום שבדק את הדירה בקיץ, וכי מנע מהתובעים פיצוי כספי גם במקרים בהם הודה שטענתם לגבי קיום ליקויים, נכונה. הנתבעת והצד השלישי הפנו כמובן לפסיקה לגבי מעמדו ומשקלו של מומחה הממונה על ידי בית המשפט ולעובדה כי התובעים לא הפנו אל המומחה שאלות הבהרה ולא ביקשו לחקור אותו על חוות דעתו ולפיכך הינם מנועים מלהתפלמס עימו ולחלוק על חוות דעתו עתה. כן נטען כי הואיל והתובעים מנעו מהנתבעת את הזכות להיכנס לדירתם ולתקן את הליקויים שבה, יש להפחית מחוות הדעת בדבר ליקויי הבניה 30%.

10. על מעמד הבכורה של מומחה מטעם בית המשפט כבר נקבע בפסיקה:  "למרבית הצער, מעוררים פרוייקטים של בניה, מחלוקות והתדיינויות בהקשר לליקויי בניה ולאי מילוי ההתחייבויות ההדדיות של כל הגורמים המעורבים. הגיעה העת, שהצדדים המעורבים יבינו, שיש סוף פסוק לכל אלה, בחוות דעתו של מומחה המתמנה על ידי בית המשפט בהסכמת באי כח הצדדים. סביר להניח שאף אחד מהצדדים אינו יוצא - במקרים כאלה - כשכל תאוותו בידו. אולם, על כל צד להבין כי משנתקבלה חוות דעת ניטרלית של מומחה, שיש בה משום נסיון רציני להתמודד עם הבעיות המקצועיות הרבות המובאות בפניו, יש לקבל אותה, גם אם לא כל מה שנקבע בה הוא לטעמם ולרוחם של כל הצדדים וגם אם ניתן להצביע על טעויות או על אפשרויות של קביעות אחרות בנושאים אלה או אחרים. התערבות ערכאת הערעור, תבוא, אם נפלה טעות היורדת לשורש הענין או הפוגעת באופן בוטה בזכותו של מאן דהוא..." (ע"א 2934/94 סולל בונה בע"מ נ' איתן ואח' (לא פורסם, ניתן ביום 2.6.96)"( עא 03 / 5602 אבי ושרה סגל נ' שיכון ופתוח לישראל בע"מ [פדאור (לא פורסם) 05 (5) 522], עמוד )3 ). וראה גם ע"א 293/88 חברת יצחק ניימן להשכרה בע"מ נגד מונטי רבי, דינים עליון טו 560. לפיכך, רק בהתקיים נימוקים כבדי משקל, יסטה בית המשפט מחוות הדעת של המומחה אותו מינה.

11. חוות הדעת קבעה מספר ליקויים מינוריים כגון העתקת נקודת האינטרקום בסכום של 1,000 ש"ח, מריחת פאות דלת חתוכות בשמן פשתן בעלות תיקון של 200 ש"ח, שיוף ריתוכי מעקים  בסכום של 250 ש"ח ועוד, ובסך הכל, כאמור, 10,323 ש"ח.

12. בכתב התביעה ציינו התובעים כי פנו מספר פעמים אל הנתבעת אולם זו התעלמה מפניותיהם (ס' 17).  בתצהירם כתבו כי הנתבעת עשתה מספר ניסיונות לתיקון אשר לא צלחו (ס' 5,6 לתצהיר התובעים).

13. זכות התיקון איננה מוחלטת. נקבע כי היא תלויה בנסיבות העניין:

" יצוין כמו כן שסעיף 4ב בחוק המכר (דירות) תשל"ג-1973, הנותן זכות למוכר לתקן, הוסף רק בחוק המכר (דירות)(תיקון מס' 3) תש"ן-1990. ואולם, ועיקר השאלה, אם יש לאפשר למוכר לתקן או לחייבו בפיצויי תיקון, תלויה בעובדות של כל עניין.

" אמנם במקרה מתאים יש לתת למוכר אפשרות לתקן את הניתן לתיקון, הן על פי המדיניות המשפטית הרצויה ובודאי כאשר הדבר מתחייב מכוח הדין. אך במה דברים אמורים, כאשר המוכר מודה בליקויים וכאשר נכונותו לתקן היא רצינית."(ע"א 472/95, זכריה זלוצין נ' דיור לעולה בע"מ פ"ד נ(2) 858,86.

14. הואיל והטענות לא נסתרו על ידי הנתבעת הנני קובעת כי התובעים זכאים לפיצוי על פי העלויות הנקבעות לתשלום לקבלן מטעמם לרבות מע"מ.

15. התובעים טוענים כי לחוות הדעת יש להוסיף סכום של 8,600 ש"ח בגין סטייה בגובה האמבטיה. לשיטתם, הואיל והמומחה מר דימנט אישר כי גובה חדר האמבטיה הי.נו 2.11 מ', יש לקבוע סטייה מהמפרט שצורף להסכם ואשר קבע כי הגובה יהא 2.20 מ', גם אם התקנות מתירות גובה של 2.05 מ' אינני מקבלת הטענה שכן סעיף 3.3 למפרט קבע כי גובה האמבטיה " כ 2.20 מ'". עוד נקבע כי " סטייה  בשיעור של 2% בין מידות הבניין המופיעות בתכנית ובין המידות למעשה, ..הן סבירות ולא יחשבו סטיה מתקן זה. " הואיל וכך, אינני מקבלת את הסכום שננקב על ידי המומחה מטעם התובעים כמחייב לעניין גובה הפיצוי, גם אם קיימת סטייה של סמ' אחד או שניים מהגובה המתוכנן. לעניין זה יש כמובן להזכיר כי גובה החדר עונה על דרישות התקן.

16. עוד נטען כי התובעים לא קיבלו כתב אחריות לדוד השמש , בניגוד להוראת חוק הפיקוח על מצרכים ושירותים התשנ'ו - 1996. בסעיף 2 י' לפרוטוקול  המסירה (נספח א' לסיכומי צד ג') מאשרים התובעים בחתימתם כי קיבלו את כתב האחריות האמור. מאליו מובן כי עקב כך תביעתם לפיצוי כספי בגין תעודת האחריות (שממילא כבר פג תוקפה)- נדחית.

17. התובעים טענו כי המומחה מטעם בית המשפט העריך באומדן נמוך מדי את עלות התיקון וכי " כל בר דעת מבין כי עלות נמוכה זו אינה מבוססת על קביעה רצינית  של מומחה..." הנני חוזרת על האמור לעיל בכל הנוגע לחוות הדעת האובייקטיבית, ואין בית המשפט משמש כמומחה נוסף ו/או משתמש בידיעותיו האישיות לעניין הזמנת  בעל מקצוע זה או אחר. לפיכך, נדחית אף טענה זו.