פסק-דין בתיק א 20586/03

א. מהות התביעה ועיקר טענות בעלי הדין

1.         ביום 23.11.95 נחתם הסכם משולש בין התובעים, הנתבעת ובין עמותת "בינה לעיתים" (להלן "העמותה"), הסכם לרכישת דירת מגורים בפ"ת (להלן "הדירה").

אין חולק כי הנתבעת היא שבנתה את הדירה.

2.         התובעים טוענים כי בדירה נתגלעו ליקויי בניה והנתבעת אחראית לקיומם, כמו כן נטען כי יש לחייב את הנתבעת בגין איחור במסירת הדירה, עגמת נפש ופיצוי עבור מגורים חלופיים בתקופת התיקון.

המהנדס מטעם התובעים, אינג' אבי ארגוב, העריך את העלות הכוללת לתיקון הליקויים בסך 227,195 ש"ח.

3.         התובעים טוענים כי הנתבעת קיבלה רשימת ליקויים אשר פורטו ע"י אינג' ארגוב בחוו"ד, אך לא תיקנה את כל אותם ליקויים המצוינים בחוו"ד ולא נענתה לפניותיהם של התובעים לתיקון הליקויים והפגמים הקיימים בדירה. עוד טוענים התובעים כי הנתבעת התרשלה בתכנון לקוי ו/או בבניה לקויה של הדירה.

התובעים העמידו תביעתם על סך 150,000 ש"ח.

4.         מנגד טוענת הנתבעת כי אין היא אחראית לתיקון הליקויים שכן מדובר בליקויי תכנון, והנתבעת, כנטען על ידה, לא מכרה לתובעים את הדירה ולא לקחה על עצמה את התכנון האדריכלי שלה, הנתבעת, כך נטען, סיפקה לתובעים שירותי בניה בלבד.

5.         עוד טוענת הנתבעת כי העמותה יצרה מנגנון ברור תביעות בפני המפקח (להלן "המפקח") ותפקידו להכריע במחלוקת בין הנתבעת לבין התובעים בכל הנוגע לטיב הבניה; התובעים כנטען לא פנו למפקח ובכך הפרו את ההסכם.

6.         הנתבעת טענה כי התובעים לוקים בשיהוי באשר להגשת התביעה באופן שחלפו תקופות הבדק והאחריות הקבועים בחוק המכר (דירות), תשל"ג-1973 (להלן: "חוק המכר"), בנוסף נטען כי התובעים לא אפשרו לנתבעת לתקן את הליקויים, מכאן הם מנועים מלטעון לפיצויים בגין הליקויים ו/או עגמת נפש.

עד כאן עיקר טענות בעלי הדין.

ב. המחלוקת

1.         סוגיית האיחור במסירת הדירה.

2.         סוגיית קיומם של ליקויי הבניה בדירת התובעים.

3.         טענת סף, באשר למפקח.

4.         האם הנתבעת אחראית לקיום הליקויים.

5.         אחריות לתכנון.

6.         גובה הנזק.

ג. דיון וממצאים

1.         איחור במסירת הדירה

1.1       התובעים טוענים כי הנתבעת איחרה במסירת הדירה, אין חולק כי הדירה נמסרה לתובעים ב- 20.01.97 (להלן: "יום המסירה"), דהיינו, איחור של כחודשיים. עם זאת עפ"י סעיף 12 לתוספת ב' להסכם הנתבעת שמרה לעצמה את הזכות לאיחור "מוצדק" במסירת הדירה עד 90 יום.

1.2       בנתון לכך איני רואה הצדקה להקנות לתובעים עילת תביעה לפיצויים בגין איחור במסירת הדירה שעה שהם הסכימו בחתימתם על ההסכם למתן "ימי חסד" למסירת הדירה מעבר ליום המסירה שנקבע (השוו: 103944/02 שיכון ופיתוח לישראל נ' אוחנה, פ"ד נ"ח (3) 673).