פסק-דין בתיק א 2022/00

פתח דבר

1.         לפניי תביעה לאכיפתו של פסק דין שנתן תוקף להסכם פשרה שנכרת בין התובע, יוסף גוטי (להלן: "התובע") לבין מינהל מקרקעי ישראל (להלן: "המינהל") ביום 19/11/98 (להלן: "הסכם הפשרה") וכן למתן פסק דין הצהרתי שלפיו המינהל הפר את הסכם הפשרה, ומשכך איננו זכאי לאכיפת הסנקציה של פינויו של התובע מהנכס הידוע כגוש 7027 חלקה 65 תת חלקה 3, דירה המצויה ברחוב הראובני 13 ביפו (להלן: "הנכס"), שהינו - ככל הנראה - בבעלות רשות הפיתוח, ומנוהל בידי המינהל.

רקע עובדתי

2.         אין מחלוקת בין הצדדים על כך שהנכס מצוי בבעלותה של רשות הפיתוח, ומנוהל בידי המינהל, אם כי יוער שאיש מן הצדדים לא הציג נסח רישום המתייחס לנכס.

התובע פלש אל הנכס והוא מתגורר בו מזה שנים - לטענתו מאז שנת 1991 ולטענת המינהל מאז שנת 1998 - מבלי שישלם תשלום כלשהו למינהל בגין השימוש בנכס.

לטענת המינהל - שלא נסתרה - הוצא נגד התובע צו מינהלי לסילוק יד ביום 23/3/98, אך זה בוטל בהסכמה לאחר שנתגלו בו פגמים שונים. יוער כי גם בנושא זה לא הציגו הצדדים ראיות כלשהן, אך הם אינם חלוקים ביניהם בעובדות אלה.

ימים אחדים לאחר ביטולו של הצו (ואף כאן לא הרחיבו הצדדים בתיאור העובדות) הגיש המינהל תביעה בסדר דין מקוצר לסילוק ידו של התובע מן הנכס. ביום 16/9/98 הגיש הנתבע בקשת רשות להתגונן (ראו סעיפים 1 - 2 לתצהיר סבח מטעם המינהל).

ביום 19/11/98, שהיה המועד שנקבע לדיון הראשון בבקשת הרשות להתגונן, ועוד בטרם התקיים הדיון כאמור, הגישו התובע והמינהל את הסכם הפשרה לאישורו של בית המשפט. הסכם פשרה זה הוא העומד בלב המחלוקת שבין הצדדים לתיק שלפניי. הסכם הפשרה, אשר יידון בהרחבה בהמשך, קבע כי יינתן פסק דין לפינוי התובע מהנכס, וכי פסק דין זה לא יבוצע אם בתוך שישה חודשים ממועד חתימת הסכם הפשרה, ירכוש התובע את הנכס בהתאם לנוהלי המינהל. עוד הסכימו הצדדים כי יינתן צו לפיצול סעדים. באותו מועד נתן בית המשפט (כב' השופט א' גולדין) תוקף של פסק דין להסכם הפשרה.

לטענת המינהל, מספר שבועות לאחר שנחתם הסכם הפשרה ולאחר ביצוע בדיקה משפטית של זכויות התובע, הוברר כי הלה אינו עומד בתנאים המאפשרים למכור לו את הנכס בפטור ממכרז ומשכך נדרש התובע לפנות את הנכס. ביום 18/5/99, שישה חודשים בדיוק מיום אישורו של הסכם הפשרה בידי בית המשפט, ולאחר פניות רבות לתובע לסלק את ידו מן הנכס שמהן התעלם התובע, פתח המינהל תיק בלשכת הוצאה לפועל לשם פינויו כאמור.

בעקבות פתיחת תיק ההוצאה לפועל לשם פינויו של התובע מן הנכס, ניסה התובע לבטל את רוע הגזירה בדרכים משפטיות שונות, עד שבסופו של דבר הגיש ביום 20/10/99 את התביעה נושא תיק זה, אשר הוגשה תחילה לבית משפט השלום בתל-אביב (ת"א 95042/99), וסמוך לאחר מכן, ביום 21/10/99, הגיש בקשה לעיכוב ביצוע הליכי הפינוי שהתנהלו בתיק ההוצאה לפועל שמספרו 0139517-99-2 (בש"א 135068/99). ביום 3/11/99 ניתנה החלטתה של כב' הרשמת כ' לוי, אשר לפיה עוכבו הליכי ההוצאה לפועל עד להכרעה בתיק העיקרי, בכפוף להפקדת ערובה כספית בסך 230,000 ש"ח. התובע ערער על החלטת הרשמת, ובהסכמה שקיבלה תוקף של פסק דין בערעור זה הועמד סכום הערובה על 15,000 ש"ח.

ביום 11/6/00 החליט בית משפט השלום (כב' השופט ק' ורדי) להעביר את התיק לבית המשפט המחוזי, בהיות הסעד המבוקש, בסופו של דבר, סעד לאכיפת הסכם מכר מקרקעין מכוח הסכם הפשרה, הנתון לסמכותו העניינית הייחודית של בית משפט זה.

טענות הצדדים

3.         טענתו העיקרית של התובע היא כי הסכם הפשרה הוא במהותו הסכם מכר מקרקעין, שלפיו התחייב התובע לרכוש את הנכס והמינהל התחייב למכור לו את הנכס, כאשר אזכורו של הפינוי הוא אך סנקציה למקרה של הפרת הסכם הפשרה על ידי התובע (ראו סעיף 4 לתצהיר התובע).

            המינהל, לעומתו, טוען כי הסכם הפשרה הוא למעשה צו פינוי לכל דבר, אלא שביצועו של זה עוכב כדי לאפשר לתובע לנסות ולרכוש את הנכס, אם יוכיח עמידה בנוהלי המינהל לעניין מכירת נכסים - תנאי שלא התקיים.

            במסגרת הדיון העידו לפניי התובע עצמו ומר יצחק שלו, השמאי מטעמו. מטעם המינהל העיד עו"ד דורון סבח (לעיל ולהלן: "סבח"), אשר שימש בתקופה הרלוונטית כעובד חברת "נכסי אריאל" שייצגה את המינהל בכל הנוגע לנכסי המינהל ביפו. יוער כבר עתה, כי לנוכח התוצאה שאליה הגעתי, ולאור חזית המחלוקת כפי שנוסחה בכתבי הטענות, נמצאה עדותו של השמאי מר שלו מיותרת.

הסכם הפשרה ומהותו

4.         התובע מבקש לראות בהסכם הפשרה "הסכם מכר מקרקעין", וכפי שהוא מבין את הסכם הפשרה, הרי זה:

"...במהותו ובתכליתו הוא הסכם מכר דירה, התחייבתי לרכוש את הדירה והנתבע התחייב למוכרה לי בהתאם לנוהליו. כמו כן ניתנה לי תקופה של 6 חודשים ע"מ לאפשר לי לרכוש את הדירה בהתאם לנוהלי מינהל מקרקעי ישראל כאשר במידה ולא אפעל לרכישת הדירה, בתום 6 חודשים יינתן צו פינוי כנגדי וזאת כסנקציה מוסכמת." (סעיף 4 לתצהיר התובע).

            אלא שפרשנות זו שמבקש התובע ליתן להסכם הפשרה אין לה על מה שתסתמך, ומשכך עומדת התביעה כולה על יסודות רופפים.