פסק-דין בתיק א 20000/06

בפני תביעה ותביעה שכנגד בגין נזקי רכוש שנגרמו בעקבות תאונת דרכים שהתרחשה ביום 27.10.01 בצומת משמר הנגב ובה היו מעורבים מספר כלי רכב : רכב פורד מ. ר 4952128 (להלן: "הפורד"); רכב דייהו מ. ר 2054719 (להלן: "הדייהו"); ורכב סובארו מ. ר 1269723 (להלן: "הסובארו").  כמו כן היה מעורב רכב  נוסף של צד ג' מסוג פיאט מ. ר 1356105 (להלן: "הפיאט") אשר גורמים הקשורים בו אינם נכללים בין הצדדים לתביעה זאת.

התובעת (והנתבעת שכנגד) הינה חברת הביטוח הפניקס הישראלי חברה לביטוח בע"מ (להלן: "הפניקס")  אשר היתה, בזמנים הרלבנטיים לתאונה זאת, המבטחת, של מר מועלם עובדיה (להלן: "עובדיה"), מי שנהג בפורד בזמן התאונה.

הנתבע מס' 1 מר חזוט אלי (להלן: "חזוט") היה בזמנים הרלוונטיים לתביעה זאת נהג הדייהו. הנתבעת 2 (והתובעת שכנגד) שירביט חברה לביטוח בע"מ (להלן: "שירביט") הייתה  בזמנים הרלבנטיים לתביעה זאת מבטחת הדייהו.

הנתבע 3 מר גולן בועז (להלן: "גולן") היה בזמנים הרלבנטיים לתביעה זו נהג הסובארו.הנתבעת 4 אליהו חברה לביטוח בע"מ (להלן: "אליהו") היתה בזמנים הרלבנטיים לתביעה זו מבטחת הסובארו.

הצדדים הסכימו על מתן פסק דין לפי סעיף 79א לחוק בתי המשפט (נוסח משולב), תשמ"ד -1984.

יאמר מיד כי מן העדויות עולה כי האירוע המדובר למעשה מורכב משתי תאונות .האחת בין הפורד לדייהו ולאחר פרק זמן של מספר דקות(לפי דברי עובדיה, נהג הפורד, בין דקה לשתיים ( עמ' 9 שורה 18) ולפי חזוט  המדובר "בסדר גודל של דקות. לדעתי לא יותר מ-10 דקות. זה היה לאחר שכל בני משפחתי המתינו מחוץ לרכב") השניה בין הפורד לסובארו.כתוצאה מהתאונה הראשונה נפגע רכב הפורד בחלקו האחורי (פינה אחורית) וכתוצאה מהתאונה השניה הוא נפגע בדופן ימין.יש לכך חשיבות לענין היקף הנשיאה בנזק כפי שיפורט בהמשך.

האירוע התרחש בשעת חשיכה (מהעדויות שהוצגו בפני (עמ' 7 בפרוטוקול) לאחר השעה 20:00; בשעה שירד גשם ובשעה שתנאי הראות בכביש לא היו טובים (רישא לעמ' 8 בפרוטוקול) בצומת חשוך כשהרמזורים לא עובדים. נהג הפורד נסע על כביש בין עירוני שכיוונו הכללי לעבר באר שבע. כאשר הגיע לצומת שער הנגב פנה שמאלה . עובר לאירוע נשוא דיון זה התרחשה בכביש אליו פנה הפורד תאונה בה היה מעורב רכב הפיאט. רכב הפיאט וככל הנראה גם רמזור שנפל שם הפריעו לתנועה במקום. 

התובעת בכתב תביעתה טוענת, כי בעוד רכב הפורד נעצר - לאחר סיום הפניה - עצירה מוחלטת, עקב הרכב התקוע בכביש ,הדייהו, שהגיע מנגד לכיוון נסיעת הפורד קודם לפנייה (קרי מכיוון כללי באר שבע לכיוון כללי אשדוד) ,פגע עם חלקו הקדמי ימני בפינה האחורית של הפורד. כעבור זמן מה הגיע הסובארו מהכיוון ממנו הגיע הדייהו ופגע עם חזיתו במרכז דופן ימין של הפורד.

הנתבעים 1 ו- 2 (והתובעת שכנגד) טוענים, כי הדייהו נסע בכביש מכיוון באר שבע בנתיב הימני מבין שני נתיבי נסיעה כאשר הפורד התפרץ לצומת חסם את דרכו של הדייהו ופגע בחזית הדייהו מצידה הימני. בהתאם לנטען בכתב התביעה שכנגד הנתבע 1 הבחין בנעשה לפני בצומת ניסה לבלום את רכבו אך לא הצליח בכך. הנתבע 1 בעדותו בפני (עמ' 13 בפרוטוקול) ציין, כי הפורד ביצע את הפניה "בהססנות. עצם השלמת הפניה לא הייתה במהירות סבירה הוא כנראה ראה מכשול. הוא לא השלים את הפניה". בנוסף הוא ציין כי כמטר מרכב הפורד נותר עדיין בנתיב נסיעתו של הדייהו.

הנתבעים 3 ו-4 בכתב הגנתם טוענים, כי הנתבע 3 כאשר התקרב לצומת החשוך והלא מואר לא הבחין בתאונה המתוארת לעיל ולא יכול היה להבחין בה לאור התנהגות הנהגים המעורבים ובכלל זה כיוון שאלה לא הציבו משולש אזהרה ולא הדליקו אורות מהבהבים. בנוסף מציינים הנתבעים 3 ו-4 כי רכב הסובארו פגע אך פגיעות קלות בפורד ולא יכול היה לגרום לנזקים הנטענים.

יצוין, כי ב"כ הנתבעים 3-4  הציג בפני  את תיק המשטרה הרלבנטי לתאונה נשוא דיון זה ממנו עולה המשטרה החליטה שלא להמליץ על הגשת כתב אישום כנגד מי מהעורבים בתאונה זאת.  בוחן המשטרה מר ערן ברכה אשר ערך את הדו"ח והעיד בפני ציין גם בעדותו (סיפא בעמ' 15), כי  המשטרה לא המליצה להעמיד לדין אף לא אחד מהנהגים המעורבים שכן התאונה "לא נגרמה בגין אחת העבירות שאנו פותחים בגינן תיק תאונת דרכים". למרות שלחוות דעתו של הבוחן יכולה היתה להיות חשיבות רבה לעניין דיון זה הרי מתברר כי הוא לא היה כלל בצומת המדובר לא בסמוך לאחר התאונה ולא בשלב מאוחר יותר לצורך ענין זה כך שתרומתו לענין זה שואפת לאפס.לאור האמור לעיל יש גם יש מקום לבחון האם מי מהמעורבים בתאונה מקרב המתדיינים בפני חב לרעהו כיוון שהתרשל והאם ניתן להוכיח זאת במאזן ההסתברויות הנדרש במשפט האזרחי.

עובדיה, נהג הפורד בעדותו בפני ציין, כי מה שחסם את נתיב נסיעתו היה הרמזור שנפל (רישא בעמ' 7 בפרוטוקול); כי רכב הפיאט לא חסם את נתיב הנסיעה שלו אלא את הכיוון של הרכבים שהגיעו מכיוון באר שבע והתכוונו לפנות לכיוון אליו הוא פנה (לעבר בית קמה) (עמ' 8 שורה 17), כי  הרמזור והפיאט היו אחד ליד השני (עמ' 8 שורות 24-26). בנוסף  עובדיה אישר, כי הראות  לא הייתה טובה, ירד גשם והיה חשוך וכי הבחין ברכב המגיע מכיוון באר שבע (רישא בעמ' 8 בפרוטוקול).  חזוט בעדותו תיאר כי רכב הפורד בו נהג עובדיה נכנס לצומת באופן מהוסס ובלשונו: " בצומת הרכב שבא ממול רצה לבצע פניה שמאלה נעצר בצומת עצמה לפני הפניה, הוא הבחין בי ונעצר ואח"כ משום מה החליט לעבור ". יודגש, כי עובדיה אישר (עמ' 9 שורות 5-6) כי גם לאחר הפניה הוא עדיין בלט לכיוון הצומת.

במצב דברים זה סבור אני, כי עובדיה נהג שלא בזהירות הנדרשת מתנאי הדרך וממזג האוויר. הוא הבחין ברכב הפיאט העומד בצומת, הוא הבחין בדייהו המתקרב ולמרות זאת ולמרות תנאי הראות הלקויים והגשם בחר להיכנס לצומת. בכך יש לו אחריות להתרחשות התאונה.

יחד עם זאת אחריות רובצת גם לפתחו של חזוט. הוא עצמו העיד כי הבחין, כי הרמזורים בצומת אינם עובדים ( עמ' 13 שורה 11), כי הבחין מבעוד מועד ברכב הפורד כשהוא  נכנס באופן מהוסס לצומת (עמ' 12 שורות 4-6). הנתבע 1 מעיד אומנם, כי בלם והחליק (עמ' 12 שורה 6) וכי התחיל להאט כשהבחין שהרמזורים אינם עובדים ( עמ' 13 שורה 15)  אך גם כך סבור אני, כי נוכח תנאי מזג האוויר והראות, ובמיוחד כיוון שהבחין בכך שהרמזורים אינם עובדים וכי רכב הפורד נכנס לצומת באופן מהוסס היה צריך להאט עוד יותר את מהירות נסיעתו ולהימנע מלהיכנס לצומת.

גולן בעדותו בפני מתאר, כי בעצם דרכו לא הייתה חסומה; כי הוא החליק ללא קשר לתאונה הקודמת שהתרחשה בצומת (עמ' 18 שורה 1) וכי אם לא היה מחליק יכול היה להשלים את הפניה ימינה ללא כל הפרעה ( עמ' 18 שורות 24-25). נתבע 3 טוען אומנם, כי לא נסע במהירות גבוהה  וכי נסע במהירות של 50 קמ"ש אשר התאימה לתנאי הדרך (עמ' 17 שורה 2) אולם נוכח העובדה, כי בפועל החליק בכביש מבלי שכלי הרכב והתאונה שהתרחשו שם קודם לכן הפריעו לו ניתן לקבוע, כי הוא ביצע את הפניה במהירות שגרמה לו להחליק ולפגוע ברכב הפורד. עדותו בפני הותירה סימני שאלה רבים וניכר שאין הוא שוטח את כל האמת בבית המשפט ודי לי בענין זה להפנות לפרוטוקול חקירתו.כיוון שכך יש  לו אחריות רבתי לנזקים שנגרמו לפורד.

במצב דברים זה סבור אני שיש לחלק את האחריות בין  נהג הפורד לבין נתבע מס' 1 בקשר לתאונה הראשונה כך ש-  70% יוטלו על נהג הפורד ו- 30% על נתבע מס' 1.

במקביל לאור האמור לעיל סבור אני שיש אחריות רבתי לנתבע 3 לנזקים שנגרמו לרכב הפורד בחלקו הימני.את רשלנותו התורמת של נהג הפורד לאור העובדה  שלא הפעיל אורות חירום הנני מעמיד על 20% .

נזק וחלוקתו

התובעת הוכיחה  נזק  ישיר ועקיף בהיקף כולל של 20,181 ש"ח נכון ליום 5.3.02.