פסק-דין בתיק א 19818/04

מבוא

1.         בפניי תביעה שטרית לתשלומם של שמונה שיקים ע"ס 31,687 ש"ח כל אחד, שזמני פרעונם החל מיום 15.11.2001 וכלה ביום 15.6.2002. השיקים נמשכו על ידי הנתבעת 1 ( להלן: "ספוטניק"), כאשר על גבם חתימתו של הנתבע 2 ( להלן: "כפיר"). השיקים נמשכו לפקודת " יוג" וצויין עליהם "למוטב בלבד". במועד מאוחר יותר, בטרם הגיע זמן פרעונם,  נרשמה על כל אחד מהשיקים, באותיות קידוש לבנה ובטוש שחור, המילה "מבוטל".

2.         אין חולק כי עיסקת היסוד בגדרה נמשכו השיקים היתה הסכם מיום 1.6.2000, לפיו רכשה חברת ע.ש.ר. עתונות רוסית בע"מ ( להלן: "ע.ש.ר."), שכפיר נמנה על בעלי מניותיה, את מניותיהם של התובע ושותפו דאז, גיורא מליך ( להלן: "גיורא")  בספוטניק. התמורה בגין המניות הועמדה על סכום כולל של 1,300,000 ש"ח ( העיסקה מיום 1.6.2000 תיקרא להלן: "עיסקת היסוד"). חלק מהתמורה על פי עיסקת היסוד שולם בתשלומים חודשיים. השיקים נשוא התביעה נועדו להוות את שמונת התשלומים האחרונים על פי עיסקת היסוד.

3.         בין בעלי מניותיה של ע.ש.ר. היה גם אמנון נויבך, שמונה לימים ליו"ר חברת פלאפון. עקב מינויו הצפוי, הוא החליט למכור את מניותיו בע.ש.ר. לשותפיו בחברה. ביום 12.11.2001 נחתם איפוא הסכם בין נויבך, כפיר, גיורא וע.ש.ר. (נספח נ/4 לתצהירו של כפיר), לפיו מכר נויבך את מניותיו לכפיר ולגיורא. נקבע כי במסגרת התמורה שתשולם לנויבך, תוחזר לו הלוואת בעלים שהעמיד  לטובת ע.ש.ר.

4.         ביום 15.11.2001 נחתם הסכם הבנות בין גיורא לכפיר (נספח נ/6 לתצהירו של כפיר), ובו סוכם כי גיורא וכפיר יחזיקו כל אחד ב- 50% ממניותיה של ע.ש.ר., וכי גיורא ישקיע בע.ש.ר. סך של 50,000 ש"ח במזומן וכן סך נוסף של 253,000 ש"ח, באמצעות ביטול השיקים נשוא התביעה, אותם ימשוך מהבנק בו הופקדו למשמרת ( להלן: "הסכם ההבנות"). נקבע כי הסך של 253,000 ש"ח ייחשבו כהשקעת בעלים של גיורא בע.ש.ר.; בנוסף התחייב גיורא להעמיד לרשותה של ע.ש.ר.  ערבות בנקאית בסכום של 300,000 ש"ח.

5.         בעקבות הסכם ההבנות, הוציא התובע את השיקים מהבנק בו הופקדו ומסר אותם לגיורא. השיקים נמסרו על ידי גיורא לידיה של אופירה ויסוצקי, מנהלת החשבונות של ספוטניק. גב' ויסוצקי רשמה על השיקים בנוכחותו של גיורא את המילה "מבוטל". גיורא, אשר בעקבות העיסקה הפך למנכ"ל ספוטניק, ביקש מאופירה שתמסור לו את השיקים המבוטלים לשם הפקדתם בכספת של ספוטניק. הקוד לפתיחת הכספת היה ידוע לתובע ולגיורא. גב' ויסוצקי הוציאה ביום 15.7.2002 קבלה בגין השיקים המבוטלים, על שמו של גיורא.

6.         אין חולק כי התובע וגיורא היו שותפים בשותפות בלתי רשומה הנקראת "יוג". הצדדים חלוקים בשאלה האם ומתי נסתיימה השותפות בין גיורא לתובע- האם ביום 1.6.2000, כטענת התובע, או שמא השותפות קיימת עד עצם היום הזה, כטענת הנתבעים.

7.         בעקבות ביצוע העיסקה מונה התובע כסמנכ"ל ספוטניק, עד אשר פוטר מעבודתו בחודש יוני 2002. כהונתו של גיורא כמנכ"ל הסתיימה בחודש ספטמבר או אוקטובר 2002.

8.         התובע טוען כי לאחר שפוטר מעבודתו, נטל את השיקים מן הכספת בה היו, בידיעתו של גיורא, וגילה להפתעתו כי נרשמה עליהם המילה "מבוטל".

9.         ביום 11.8.2002 דרש התובע באמצעות באת כוחו, כי ע.ש.ר.  תשלם לו סך של 126,500 ש"ח בגין " הלוואה שניתנה לחברה ע"י מרשי באמצעות שותפות הרשומה כ- U & G". סכום זה מהווה בדיוק מחצית מסכום השיקים נשוא התביעה. לאחר שהדרישה סורבה, הוגשו השיקים לביצוע בלשכת ההוצל"פ.

טענות הצדדים

10.        הנתבעים טוענים להגנתם את הטענות הבאות: השיקים לא הוצגו לפרעון, ועל כן הם פטורים מתשלומם לפי ס' 44(א) לפקודת השטרות; לא נשלחה הודעת חילול בגין השיקים ועל כן מופטרים הנתבעים מחבותם לפי ס' 47 לפקודת השטרות; השיקים נמשכו לפקודת י.ו.ג. בתוספת המילים "למוטב בלבד" ולפיכך הם אינם עבירים והתובע אינו יכול לאחוז בהם; השיקים בוטלו כדין במסגרת הסכם ההבנות; התובע וגיורא היו שותפים במועד ביטול השיקים, ולכן פעולותיו של גיורא בשמה של השותפות י.ו.ג. מחייבות גם את התובע; התובע ידע על הסכם ההבנות ואף היה היוזם שלו, הגם שהסתתר מאחורי גיורא, שכן נויבך לא היה מעוניין לעשות עסקים עם התובע; השיקים הגיעו לרשות התובע תוך ביצוע מעשה גניבה; כפיר לא ערב לפרעון השיקים.

11.        התובע טוען כי קיימת זהות מוחלטת בינו לבין י.ו.ג. שאינו אלא שם מסחרי ולא שותפות רשומה, ועל כן אין צורך בהסבת השיקים על מנת שהתובע יהיה האוחז בהם; כי מעולם לא ויתר על פרעון השיקים כנדרש בס' 62 לפקודת השטרות ועל כן ביטול השיקים לא נעשה כדין ואינו תופס כלפיו; כי לא קיבל כל תמורה בעד השיקים במסגרת הסכם ההבנות ולא נהנה מהסכם זה, למרות שהוא מצידו העביר את מניותיו בחברת ספוטניק במסגרת עיסקת היסוד, ועל כן לא היתה כל סיבה שיוותר על זכויותיו בשיקים.

12.        דין התביעה להידחות, מחמת הטעמים שיפורטו להלן.

אי הצגה לפרעון ואי מתן הודעת חילול

13.        ס' 44 (א) לפקודת השטרות קובע:

" בכפוף להוראות הפקודה, צריך להציג שטר לפרעון כראוי; לא הציגוהו, המושך והמסב מופטרים."

במקרה דנן, אין חולק כי השיקים לא הוצגו מעולם לפרעון. הם הוצאו מהבנק קודם שהגיע זמן פרעונם, ולא הופקדו מחדש לאחר מכן. התובע הסביר זאת בכך שלא היה טעם בהצגתם לפרעון משום שנרשם על השיקים כי הם מבוטלים (ע' 26 לפרוטוקול). תשובה זו אינה מועילה לו. ס' 45(ב)(1) לפקודת השטרות קובע:

" העובדה שיש לאוחז יסוד להניח שהשטר יחולל כשיוצג, אינה פוטרת מן החובה להציגו;"

            די בכך כדי להביא לדחיית התביעה.

14.        משלא הוצגו השיקים לפרעון, ממילא הם לא חוללו באי פרעון ועל כן, הסוגייה של מתן הודעת חילול כלל אינה מתעוררת. יחד עם זאת, התובע הודה כי לא נתן הודעת חילול, מאותו הטעם של אי הצגת השיקים לפרעון- הוא לא ראה בכך כל טעם (ע' 26 לפרוטוקול). יצויין כי אי מתן הודעת חילול מהווה הוא כשלעצמו עילה לדחיית תביעה שטרית, מקום שלא קיים צידוק חוקי לכך לפי ס' 49(ב) לפקודת השטרות. במקרה דנן לא הוכיח התובע כי מתקיימים בו תנאיו של ס' 49(ב) לפקודת השטרות.