פסק-דין בתיק א 184/02

1.         בפניי תביעה לפסק דין הצהרתי, אשר הוגשה תחילה כבקשה בדרך של המרצת פתיחה, אולם על פי הסכמת הצדדים, החלטתי ביום 06/07/04 להעביר את הבקשה לפסים של תביעה רגילה, כאשר הבקשה הוותה כתב תביעה, ותצהיר התשובה הווה כתב הגנה.

2.         בתביעתם עתרו התובעים להצהיר, כי הינם הבעלים של ¼ מזכויות הבעלות בחלקה 56 בגוש 15573 אדמות כפר מג'אר (להלן: "החלקה"), וזאת בחלקים שווים ביניהם, וכן להצהיר על ביטולם של הסכם מכר מקרקעין מיום 15/03/96 בין התובעים לבין המנוח לביב רושרוש ז"ל (להלן: "המנוח לביב ז"ל"), וזכרון הדברים (הנספח) מיום 19/03/96 בין התובע מס' 7 (להלן: "אליאס") לבין המנוח לביב ז"ל. בנוסף, עתרו להצהיר כי הסכם מכר מקרקעין והיפוי כוח בלתי חוזר בין התובעים לבין הנתבעים מיום 18/03/96, המתיימרים להיות חתומים ע"י התובעים, הינם מזוייפים. 

            אקדים ואציין כבר עתה, כי התובעים בסיכומיהם (ראה למשל סעיף 4.5.4), הרחיבו את החזית וטענו לביטול ההסכם והיפוי כוח מיום 18/03/96 מחמת פגם בכריתתם, וגם מחמת הפרתם. המדובר בהרחבת חזית אסורה שנעשתה ללא הסכמת הנתבעים, וכן ללא רשות בית המשפט, על כן הנני מתעלם מכל הטענות המהוות הרחבת חזית אסורה (ראה ספרו של א. גורן "סוגיות בסדר דין אזרחי", מהדורה שמינית 2005 עמ' 92, וכן ע"א 607/83 אהרן נ. קרסנטי, פ"ד מב (1) 397, 402 ד').

3.         תביעתם של התובעים בתמצית הינה, כי ביום 15/03/96 או סמוך, נערך הסכם מכר בין התובעים מצד אחד לבין המנוח לביב ז"ל, לפיו מכרו התובעים למנוח לביב ז"ל את זכויותיהם בחלקה (להלן: "ההסכם הראשון"). הסכם זה נחתם ע"י התובעים, סמיר, מוניר, סוהיל ואליאס, וכן ע"י המנוח לביב ז"ל בלבד. סוכם בין הצדדים, כי הסכם זה יכנס לתוקפו רק לאחר חתימת יתר התובעים והשלמת תשלום התמורה. כמו כן הוסכם, כי עד לכניסת ההסכם לתוקפו, יוחזק בנאמנות אצל עו"ד ג'מיל נעאמנה (להלן: "עו"ד נעאמנה"), אשר ערך את ההסכם, ולא יינתן עותק ממנו למי מהצדדים. ביום 19/03/1996 נחתם בין אליאס לבין המנוח לביב ז"ל נספח להסכם, לפיו הובהר כי עד לחתימת הנספח, שולם על חשבון התמורה המוסכמת סך - 16,000 דולר, ונותרה יתרה בסך - 6,000 דולר (להלן: "הנספח"). בנוסף הוסכם בנספח, כי המנוח לביב ז"ל ישלם לאליאס סכום נוסף של 4,000 דולר תוך חודש ימים מיום חתימת הנספח, וכי כל עוד לא שולמה היתרה, לא ידווח על ההסכם הנ"ל לשלטונות מיסוי מקרקעין. המנוח לביב ז"ל לא שילם את היתרה, חרף הפניות הרבות. לאור האמור, הודיעו התובעים ליורשי המנוח לביב ז"ל ביום 17/05/00, באמצעות ב"כ דאז עו"ד דקואר, על ביטול ההסכם הראשון. עקב הפרת המנוח לביב ז"ל להסכם הראשון, ועקב שימוש יורשיו בקרקע במשך תקופה ארוכה, נגרמו לתובעים נזקים רבים, והם מקזזים את הסכום ששולם להם על חשבון הנזקים שנגרמו להם, ואף שומרים לעצמם את הזכות לתבוע שיפוי בגין נזקים נוספים שנגרמו להם.

התובעים טענו, כי לאחר פטירת המנוח לביב ז"ל בשנת 1999, זייפו הנתבעים את ההסכם הראשון, וערכו הסכם נוסף מיום 18/03/96, המתיימר להיות חתום ע"י התובעים, תוך זיוף חתימות התובעים (להלן: "ההסכם השני"). התובעים גילו כי נרשמה הערת אזהרה על זכויותיהם בחלקה לטובת הנתבעים על סמך ההסכם השני המזוייף, ואף דווח עליו לשלטונות מיסוי מקרקעין. התובעים צירפו לתביעתם חוות דעת של מומחית להשוואת כתבי יד, גב' חנה קורן, שתומכת בחלק מטענותיהם.

4.         הנתבעים בהגנתם, הכחישו את עיקר טענות התובעים, וטענו כי בתאריך 18/03/1996, נחתם בין אליאס לבין המנוח לביב ז"ל ואחיו, הסכם מכר - ההסכם השני - לפיו מכר אליאס למנוח לביב ז"ל 4000/24789 חלקים בחלקה בשטח של 4000 מ"ר. אולם, מאחר וזכויות אליאס בחלקה היו רשומות לא רק על שמו, אלא בשמו ובשם שאר התובעים, לכן חתמו שאר האחים - התובעים - על ההסכם השני. הנתבעים שילמו לאליאס את מלוא התמורה המוסכמת בסך - 22,000 דולר במעמד חתימת ההסכם. בנוסף חתמו התובעים בתאריך 20/03/96 בפני עו"ד נעאמנה על יפוי כוח בלתי חוזר (להלן: "היפוי כוח") לצורך ביצוע העברת הזכויות של התובעים בחלקה לשמם של הנתבעים. בסמוך לתאריך חתימת ההסכם השני, קיבלו הנתבעים את החזקה בקרקע, דווחו על העסקה לשלטונות מיסוי מקרקעין ושילמו אף את מס השבח החל על התובעים.

5.         אין מחלוקת בין הצדדים, כי שטח החלקה הינו 24,789 מ"ר, וכי בתאריך 14/11/1989 ועקב פעולה של רישום צו ירושה, נרשמו התובעים בלשכת רישום המקרקעין כבעלים של 7/28 חלקים בחלקה, לכל אחד 1/28 חלקים (ראה נספח "ה" לכתב ההגנה). התובעים קיבלו זכויות אלה בירושה מאביהם המנוח עיסא סלים רושרוש ז"ל, אשר נפטר בתאריך 29/07/1992 (להלן: "המנוח עיסא ז"ל").

6.         מכתבי הטענות, עולה מחלוקת קוטבית בין הצדדים באשר להחלתם של הסכמי המכר שנחתמו ביניהם, כאשר מצד אחד טוענים התובעים כי ההסכם הראשון והנספח, הם אלה התקפים ומחייבים, מאידך גיסא הנתבעים טוענים כי ההסכם השני ויפוי הכוח, הם אלה התקפים ומחייבים. התובעים טענו לזיוף ההסכם השני ויפוי הכוח, ומנגד הנתבעים טענו לזיוף ההסכם הראשון והנספח. כל אחד משני הצדדים הביא מטעמו חוות דעת של מומחה להשוואת כתבי יד. בתאריך 15/06/05 ועל פי בקשת התובעים, וחרף התנגדות הנתבעים, מיניתי מטעם בית המשפט את מר יצחק חגג כמומחה שלישי, אשר יכריע בין שתי חוות הדעת, והטלתי עליו את התפקיד לבדוק אם חתימת התובעים - המוכרים - על הסכם המכר השני ועל יפוי הכוח היא אכן חתימתם אם לאו. המומחה של בית המשפט נתן חוות דעת שלישית. בישיבה מיום 20/09/06, קיבלו הצדדים את המלצת בית המשפט, והם וויתרו על חקירת המומחים וזאת מבלי שהדבר יהווה הודאה לאמור בחוות הדעת.

7.         לפני שאכנס לעובי הקורה ולניתוח ראיות הצדדים, הנני מוצא לנכון לבחון תחילה את חוות הדעת, הן של הצדדים והן של בית המשפט:

            א.          חוות הדעת של התובעים - גב' חנה קורן:

המומחית מטעם התובעים בדקה את חתימות התובעים על ההסכם השני, וכן חתימותיהם על מסמכים אחרים שאינם רלוונטיים לשאלות השנויות במחלוקת. מומחית זו לא בדקה חתימות התובעים על יפוי הכוח. באשר להסכם השני, אקדים ואציין, כי לרשותה של המומחית עמד צילום של ההסכם השני ולא המקור. המומחית הגיעה למסקנה לפי הפירוט הבא:

1:        לגבי חתימתו של התובע מס' 1 (להלן: "סמיר"), קבעה כי אין מספיק תכונות כתב בכדי להגיע למסקנה חד משמעית, רצוי להעביר את המסמכים המקוריים.

2:        לגבי חתימתו של התובע מס' 2 (להלן: "מוניר"), קבעה כי אין מספיק תכונות כתב בכדי להגיע למסקנה חד משמעית, רצוי להעביר את המסמכים המקוריים.

3:        לגבי התובע מס' 3 (להלן: "מוסא"), קבעה כי לא מצאה כל התאמה בין החתימות להשוואה של מוסא לבין אף אחת מהחתימות שבמחלוקת. הוסיפה, כי נראה לה לפי מיטב שיקול דעתה המקצועי, כי מוסא לא חתם אף אחת מהחתימות שבמחלוקת.

4:        לגבי התובע מס' 4 (להלן: "סוהיל"), קבעה כפי שקבעה לגבי מוסא.

5:        לגבי התובע מס' 5 (להלן: "סימון"), קבעה כפי שקבעה לגבי סמיר ומוניר.

6:        לגבי התובע מס' 6 (להלן: "רימון"), קבעה כי אין מספיק תכונות כתב כדי להגיע למסקנה חד משמעית. הוסיפה, כי לפי דוגמת החתימה המאושרת מהבנק, רימון חותם תמיד את שמו ואת שם משפחתו. בחתימה שבמחלוקת מופיע רק שמו הפרטי.

7:        לגבי התובע מס' 7 (להלן: "אליאס"), קבעה כפי שקבעה בעניינם של מוסא וסוהיל.

בסיפא של חוות הדעת, קבעה המומחית מטעם התובעים כי: "רצוי להעביר לידי את המסמכים המקוריים לשם אימות הממצאים, ועל מנת לנסות ולהגיע לחוות דעה חד משמעית בעניין החתימות שבספק".