פסק-דין בתיק א 18176/03

1.         הצדדים הגיעו להסכמה דיונית, שבית המשפט יתן פסק דין על סמך החומר הקיים בתיק בית המשפט, מבלי שיחקרו המצהירים. זאת מבלי לפגוע בטענות הצדדים ומבלי לראות באי חקירה כהסכמה לאמור בתצהירי הצד שכנגד.

העובדות הרלוונטיות

2.         ביום 6.3.95 הנתבעים רכשו מחברה בשם נאות חנה בע"מ (להלן: "החברה" או "המוכרת") דירה בפרדס חנה. הדירה הינה דירה בת 4 חדרים, מטבח וחדרי שירותים בקומת קרקע (להלן: "הדירה").

3.         התובע, שימש כ"קבלן המבצע" של הדירה, דהיינו הקבלן אשר ביצע בפועל את העבודות הקבלניות לצורך הקמת הדירה אותה רכשו הנתבעים. הדירה הינה דירה אחת מתוך 168 דירות שמכרה החברה בפרוייקט בניה שהקימה בפרדס חנה, כאשר התובע שימש כקבלן המבצע של הפרוייקט כולו. התובע נרשם, בעמוד הראשון לחוזה המכר, כ"קבלן" והוא אף הטביע את חותמתו על גבי החוזה וכן הוסיף את חתימתו על גבי החותמת.

4.         לחוזה המכר הוסף, נספח ו', שעניינו הזמנת תוספות ו/או שינויים לדירה, ע"י הנתבעים. נספח זה נערך ישירות בין התובע, כקבלן מבצע, לבין הנתבעים. על-פי נספח זה, הנתבעים רשאים להזמין מהתובע, באופן ישיר, תוספות ו/או שינויים פנימיים לדירה. כמו כן על הנתבעים לשלם לתובע, ישירות, את התמורה בעד שינויים ו/או תוספות שיוזמנו, מעבר למחיר הדירה.

5.         סמוך לאחר כריתת הסכם המכר, התובע נפגש עם הנתבע 2 במשרדי החברה, באתר הבניה והם סיכמו, בעל-פה, על ביצוע מספר שינויים ותוספות בדירה. לא נערך על כך הסכם בכתב.

6.         לאחר שהנתבעים שילמו לחברה את מלוא התמורה בעד הדירה, החברה הסכימה להעמיד אותה לרשותם. לצורך כך החברה ערכה ביום 29.8.96 טופס שכותרתו "אישור למסירת הדירה", לנתבעים, וחתמה עליה. במעמד זה הנתבעים החזירו לחברה את הערבות שהתקבלה ממנה, בעבור התשלומים על חשבון מחיר הדירה. הנתבעים בפועל קיבלו חזקה בדירה.

7.         ביום 1.11.96 הנתבעים, התובע (כקבלן מבצע) והחברה חתמו על טופס שכותרתו "אישור על קבלת דירה", בו הנתבעים מאשרים קבלת חזקה בדירה. יצויין שטופס זה והטופס שאוזכר לעיל נערכו על אותו דף נייר. טופס "אישור למכירת הדירה" נערך על החלק העליון של דף הנייר וטופס "אישור על קבלת דירה" על החלק התחתון של דף הנייר.

8.         הצדדים היו חלוקים בשאלה מתי נכנסו הנתבעים לגור בפועל בדירה. לטענת הנתבעים הם נכנסו לגור בפועל עם קבלת החזקה בדירה ביום 29.8.96. לטענת התובע הדבר קרה רק ביום 1.11.96, יום החתימה על טופס "אישור על קבלת דירה".

            אני מקבל את טענת הנתבעים בעניין זה. ברור שהתובעים קבלו חזקה בפועל בדירה כבר ביום 29.8.96 לצורך אחסנת מטלטלין. עובדה זו נתמכת במכתב של הנתבעים אל החברה, מיום 29.8.96. כמו כן לא סביר שהנתבעים היו מחזירים לחברה את הערבויות, מבלי לקבל חזקה בדירה.

            לא סביר שהחברה הייתה מוסרת את הדירה לנתבעים, לצורך איחסון מטלטלין, לפני השלמת הבניה כולה ולפני שניתן יהיה לגור בה פיזית. טענת הנתבעים כי מסירת החזקה הרשמית בדירה התעכבה בשל כך שטרם ניתן "טופס 4", דהיינו אישור לחיבור הדירה לרשתות המים והחשמל, סבירה בהחלט. טענת הנתבעים שהחלו לגור בפועל בדירה כבר ביום 29.8.96 נתמכת בעובדה, שהתובע סיפק לדירה חשמל כבר ממועד זה, לאורך כל התקופה עד שהדירה חוברה לרשת החשמל של חברת החשמל, בעלות כ- 200 ש"ח לחודש. אספקת חשמל כזו היא לצורך מגורים ולא לצורך איחסון מטלטלין. טענת הנתבעים נתמכה בתצהירים של דיירים נוספים בפרוייקט, המאשרים שהם קבלו את דירתם בתחילת ספטמבר 1996 וכי הנתבעים כבר גרו בדירתם לפני כן.

9.         ביום 1.9.96 הנתבעים שילמו ישירות לתובע סכום של 1,600 ש"ח, בגין השינויים והתוספת בדירה. התובע לא מסר לנתבעים קבלה ו/או חשבונית מס בגין תשלום זה.

10.        ביום 17.3.98 התובע ביצע בדירת הנתבעים מספר תיקונים, מתוקף אחריות החברה כלפי הנתבעים ביחס לדירה. התיקונים בוצעו על ידי התובע כקבלן מבצע.

11.        התובע פנה אל הנתבעים, לראשונה בכתב, בדרישה לשלם חוב בגין שינויים ותוספות בדירה במכתב מיום 16.6.1999. במכתב זה התובע טען כי עלות השינויים והתוספות שהוזמנו הינה בסך 10,751 ש"ח. מסכום זה התובע הפחית את עלות הפריטים שלא סופקו ע"י החברה במסגרת המפרט הטכני (מטבח, דלת חדר ארונות, שייש, ברזים וניאגרות). כמו כן התובע הפחית מסכום זה את התשלום שהנתבעים ביצעו ביום 1.9.96 בסך 1,600 ש"ח בתור "הנחה" שהתובע מעניק להם. סכום החוב נקבע ע"י התובע ל- 6,960 ש"ח. התובע דרש לשלם לו תוספת של ריבית והצמדה כחוק החל מיום 1.9.96 וכן מע"מ על כל הסכום. סה"כ הדרישה לתשלום הועמדה על 10,753 ש"ח. הנתבעים לא נענו לדרישה זו.

12.        הנתבעים נקלעו לחובות ולא עמדו בתשלומים לבנק שהעמיד לרשותם הלוואה לצורך קניית הדירה. במסגרת הליכי הוצאה לפועל שנקט נגדם הבנק, הדירה נמכרה לגורם  שלישי ביום 13.12.99.

13.        מאחר והנתבעים, כאמור, לא נענו לדרישת התובע במכתבו מיום 16.6.99,  הוגשה תביעה זו.

טענות הצדדים

14.        התובע טוען כי הוכיח כי הנתבעים הזמינו ממנו תוספות ושינויים שעליהם לשלם לו, בנוסף לתמורה ששילמו לחברה בעד הדירה. עלות התוספות והשינויים היא בסך 8,560 ש"ח. לסכום זה יש לצרף הפרשי הצמדה למדד ממועד הזמנתם באפריל 1995 ועד מסירת החזקה בדירה ב 1.11.96, בהפחתה סכום של 1,600 ש"ח ששולם ע"י הנתבעים ב- 1.9.96. בנוסף טוען התובע, יש לצרף לסכום החוב החל מיום 1.11.96 ריבית בשיעור הנהוג על הקצאת אשראי חריגה, כפי שנהוג במערכת הבנקאית עד ליום התשלום. סה"כ החוב, על-פי שיטת חישוב זו, עומד ביום הגשת התביעה על 56,764 ש"ח (כולל מע"מ). על מנת שהתביעה תתברר בסדר דין מהיר, התובע העמיד את החוב על סך 50,000 ש"ח.

15.        הנתבעים טענו שתי טענות. האחת כי התביעה התישנה. השניה, כי התשלום שביצעו בסך 1,600 ש"ח, נעשה לסילוק כל המחלוקות עם התובע, בעניין הזמנת תוספות ושינויים וכי הם לא נותרו חייבים לו דבר.

דיון

16.        אני מקבל את טענת הנתבעים כי דין התביעה להדחות בשל התישנות. כפי שקבעתי, הנתבעים קיבלו את החזקה הפיזית בדירתם ביום 29.8.96. עד למועד זה התובע ביצע את כל השינויים והתוספות שהוזמנו ממנו, ככל שהוזמנו, ובמועד זה קמה חובת התשלום כלפיו. המסקנה, כי חובת התשלום של הנתבעים כלפי התובע קמה במועד מסירת החזקה הפיזית מתבקשת מכך, שהתובע עצמו ציין את תאריך 1.9.96 כמועד שממנו יש להוסיף לחוב ריבית והצמדה כחוק. לפיכך החוב של הנתבעים, ככל שישנו, התישן ביום 29.8.03.

17.        התביעה הוגשה ביום 27.10.03, לאחר תקופת ההתישנות. דינה להידחות בשל סיבה זו בלבד.