פסק-דין בתיק א 18160/05

1.         תביעת נזקי גוף בגין פגיעה בתאונת דרכים. התובע יליד 1986 נפגע בתאונת הדרכים ב 29.8.04 בהיותו בן 17.5 , לפני גיוסו,  עת ישב כנוסע ברכב בו נהג הנתבע 2. הוא אושפז עד 6.9.04. הפגיעה הראשונית היתה קשה למדי, וכללה אובדן הכרה (בגינו הונשם התובע), פגיעה פנימית שהביאה לדימום וכריתת  הטחול, שבר בגת הלסת, פגיעה צווארית, וכן פצעים בלחי שמאל ובראש. עם זאת בסופו של יום, למקרא חוות הדעת הרפואיות של מומחי בית המשפט והנכויות שנותרו, ניתן לקבוע שתהליך ההחלמה של התובע היה מוצלח.

2.         מונו מומחים מטעם בית המשפט בתחום האורטופדי, הפנימי, א.א.ג ועיניים. המומחים לא נחקרו ע"י בעלי הדין.   להלן פירוט קביעותיהם:

א.         בתחום א.א.ג - קבע ד"ר גורי כי לא נותרה נכות צמיתה.  לגבי הצורך במינוי בתחום פה ולסת (אליו התבקש להתייחס) קבע המומחה כי השבר בגת הלסת הנו שבר ללא תזוזה מסוג שאינו מצריך התערבות כירורגית, וברגיל (כפי שהיה אף כאן) אינו גורם להפרעה פונקציונאלית או קוסמטית, כאשר לתובע אין כיום תלונות הנוגעות ללסתות, אין הפרעה בפרקי הלסת ואין דפורמציה בעצמות הפנים.  בעקבות קביעתו אכן לא התבקש מינוי בתחום פה ולסת.

ב.         בתחום העיניים - מונה מומחה ואולם התובע ויתר על מימוש המינוי.

ג.          בתחום האורטופדי - קבע ד"ר נורמן דורון נכות צמיתה בת 10% בגין הגבלה קלה בתנועות הצוואר.

ד.         בתחום הפנימי קבע פרופ' גרטי נכות צמיתה בת 10% שיסודה בכריתת הטחול. המומחה ביאר כי כריתת טחול גורמת למצב חיסוני נמוך, בעטיו עשוי שיתפתח זיהום בעתיד, כאשר על חלק מן הזיהומים ניתן להתגבר ולמנעם ע"י מתן חיסונים.

סיבוך נוסף שעשוי להיגרם לדברי המומחה הן הידבקויות, עקב פתיחת וסגירת הבטן כשהוצא הטחול. כאשר אם תגרמנה הדבקויות  עשויות הן לגרום להפרעות נדירות וקלות כגון כאב בטן;  ועשויות הן לגרום  להפרעות בינוניות כמו שלשול - שתזכינה ב 10% נוספים אם אין עסקינן בהפרעה קבועה; ואם עסקינן בהפרעה קבועה  הרי שמדובר על נכות נוספת בת 20 עד 30 אחוז, ולא 10%.

כקביעת המומחה  - התובע אינו סובל מאף לא אחת מהפרעות אלה, נכון לשלב זה.

3.         מבחינת הנכות הרפואית הצמיתה הנובעת מן התאונה, עסקינן אפוא בנכות בת 10% בגין הגבלת תנועה קלה בצוואר, ו 10% נוספים בגין כריתת הטחול, סה"כ נכות רפואית משוקללת בת 19%.

למען שלימת התמונה אציין כי במעמד ישיבת ההוכחות התרשמתי אף מן הצלקות בלחי שמאל של התובע: אין מדובר בצלקות הניכרות לעין במבט לא מקרוב, ולא מצאתי לנכון לייחס להן השפעה תפקודית כלשהי, אף בהינתן השיקול שהפנים הם "כרטיס הביקור" של האדם (שיקול שעשוי להצדיק לעתים פסיקת פיצוי כלשהו, כאשר מדובר על צלקות מכערות באופן בולט בפנים).

4.         בעניין כריתת הטחול: איני סבור כשיטת התובע , שיש להגדיל הנכות הרפואית בתחום הפנימי,  בגין פוטנציאל היפותטי לסבוך עתידי שאם יתממש בכלל, יקים פוטנציאל לנכות נוספת.  וגם זאת, רק היה ויתברר שעסקינן בהפרעות קבועות ולא חולפות. וודאות לגבי העתיד אינה קנויה לאיש, ורבים הם המקרים בהם נכות שנקבעה כנכות צמיתה לעת מתן פסק הדין - עשוי שתחמיר. בשונה משיטת התובע, העובדה כי מומחה בית המשפט לא נחקר אינה מעלה ואינה מורידה במקרה זה (ויש לומר כי אף התובע בחר שלא להעמידו לחקירה): מניסוח חוות הדעת של פרופ' גרטי עולה באופן ברור כי מומחה בית המשפט לא  ייחד קביעתו לגבי פוטנציאל הסיבוכים האפשרי, אך למקרה הקונקרטי או הספציפי של התובע שעבר כריתת טחול; ואף לא התיימר לזכות את התובע בנכות בת 20% או 30%. התובע אינו נושא בסיכון מיוחד ביחס לנפגעים אחריםשעברו כריתת טחול.

המומחה ביאר  מהי הנכות הנגזרת הקבועה בתקנות למקרה של כריתת טחול, ומהם הסיבוכים האפשריים בעתיד לא ידוע, אם בכלל, לכל מי שעבר כריתת טחול. זאת כתולדה מאפשרות שתתפתחנה הידבקויות באזור הבטן או ירידת העמידות החיסונית.  ואם יתממשו הסיכונים - ביאר המומחה, מהי הנכות הפוטנציאלית הנובעת מהם.  אין כל וודאות שיתממשו, ולכאורה מדובר בסבוכים שהיפותטית הם באפשר  לגבי כל מי שעבר כריתת טחול. אין די באפשרות של החמרת מצב רפואי שלכאורה קיימת תמיד, בדרגה כלשהי של ספקולציה, על מנת שתוגדל שעור הנכות הרפואית הנגזרת. ממש כפי שאין די בספקולציה לגבי אפשרות של הטבה במצב רפואי נתון שזיכה בנכות כלשהי, על מנת שתופחת הנכות הרפואית (משפט אחרון זה הוא כללי ואינו מכוון כמובן לנכות שיסודה בעצם כריתת הטחול). נכון לעכשיו, קבע המומחה שהתובע אינו סובל מאף אחת מן ההפרעות, שהן בגדר פוטנציאל שאולי לא יתממש לעולם.  אין די בקטע קטן מעדות התובע אליה הפנה בא כוחו בסכומיו בדבר הידבקויות בסמיכות לאחר הניתוח, על מנת לסתור קביעה רפואית זו, של מומחה שלא נחקר.

מאידך - איני סבור כגישתה של הנתבעת, שאין להכיר בפיצוי כלשהו בהקשר כריתת הטחול, בראש הנזק של פחיתת כושר השתכרות. אכן מקביעת המומחה עולה שכיום אין כל הפרעה תפקודית הנודעת לכריתת הטחול. ובכל זאת עמדתי הנה שיש לפסוק פיצוי גלובאלי בשל השפעת פגימה זו על פוטנציאל ההשתכרות העתידי.  לשאלה זו הזדמן לי להתייחס לאחרונה בעניין אחר (ת.א. (חי') 5307/06 עאידה נ' אריה חברה לביטוח). שם נאמר:

" עם זאת לגבי כריתת הטחול (ובמידת מה אף לגבי ההפרעה בחלל הבטן), אני סבור שלא יהא נכון לאיין כליל השפעתה התפקודית הפוטנציאלית של נכות זו.  כריתת הטחול עשוי שתביא להחלשת המערכת החיסונית וסיבוכים נובעים אפשריים, או היעדרות מוגברת מעבודה פשוט מחמת תדירות גבוהה יותר של מחלות, ולו שגרתיות. נכון יהא לפסוק סכום גלובאלי צנוע שישקף את הפגיעה הפוטנציאלית, בכושר השתכרות: פגיעה שאם תתממש עשויה היא להביא למגבלה תפקודית של ממש, ומאידך - עשוי גם שלא תגביל כלל הנפגע בתעסוקתו העתידית.  אציין בקצרה שדרך המלך ב תקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), המשמשות כקריטריון מקובל לצרכי אומדן הנכות בתיקי נזקי גוף, הנה שהנכות הרפואית מוענקת בגין מגבלות קליניות כאלה או אחרות. אמנם אין מדובר בכלל גורף שלא ימצאו לו חריגים (למשל צלקת מכערת ולא מכאיבה אף לא רגישה, המצויה באזור שברגיל יכוסה בבגדים ובכל זאת תזכה ב 10%, חרף אי תפקודיותה, לפי פריט 75(1)(ב) לתוספת לתקנות הנ"ל). אך חרף זאת, זוהי דרך המלך. לפיכך יש טעם לשאול מדוע קובעות התקנות 10% נכות בגין כריתת טחול, שכשלעצמה אינה מגבילה קלינית ואינה מכאיבה. התשובה היא שככל הנראה טעם הדבר הוא באותו פוטנציאל לסיבוך עקב החלשת המערכת החיסונית. בנתונים אלה, כשמחד אין מגבלה ממשית הנודעת לעת הזו לכריתת הטחול, ומאידך פוטנציאל הפגיעה עקב החלשות מערכת החיסון קיים ברמה החורגת מהיפותזה רחוקה  גרידא, ראויה היא הדרך של פסיקת סכום גלובאלי בגין כריתת טחול. אמנם אין לגלות אחידות בפסיקת בתי המשפט ביחס לאומדן התפקודיות (אם בכלל) הנודעת לכריתת טחול. אך הדרך  של פסיקת סכום גלובאלי צנוע בגין פגימה זו, או קביעת נכות תפקודית בשיעור נמוך מאותם עשרת האחוזים המחויבים רפואית  בשל כריתת הטחול, ננקטה כבר לא אחת.   ראה למשל ע"א 5429/90 יוחאי לוי נ' ציון חברה לביטוח (פסיקת סכום גלובאלי לעתיד בשיעור 10,000 ש"ח - כאשר שערוך סכום זה בהצמדה בלבד להיום, מיום מתן פסק הדין בבית המשפט המחוזי מניב 27,000 ש"ח בקירוב)  ; ת.א. 423/00 (מחוזי חי') מאיה ציצילנצקי מ' מזרחי טיראן ; ת.א. 1445/96 (מחוזי י-ם) מריאנה ויסלייב נ' ולדימיר גורביץ; ת.א. 825/93 (מחוזי  חי') אלקיים יניב נ' אררט; ת.א. 319/93 (מחוזי י-ם) אימן אבודיה נ' צור שמיר חברה לביטוח. סבור אני שיהא זה הולם לקבוע סכום גלובאלי  בשיעור 25000 ש"ח בגין פחיתת מה בכושר ההשתכרות הנובעת הן מכריתת הטחול והן מן הנכות שעניינה ההפרעות בחלל הבטני (כאשר לעניין שעורו של הסכום הגלובאלי, ראוי אף להתחשב בגילו של התובע ומנין שנות ההשתכרות שנותרו עד גיל הפרישה). מעבר לסך כספי זה לא תובא אפוא הנכות בתחום הפנימי במניין הנכות התפקודית, ולא תגדיל שעורה, ואף לא שיעור הפסד ההשתכרות לעבר."

אני סבור שדרך זו יפה אף למקרה זה. כפי שציינתי, אין אחידות דעים בפסיקת בתי המשפט בשאלה זו של הנפקות התפקודית שיש לייחס לכריתת טחול, ואכן הנתבעת בסיכומיה הפנתה למספר פסקי דין הן בבית המשפט המחוזי והן בבית משפט השלום, בהם נקבע כי לכריתת הטחול אין כל השלכה תפקודית. כאמור, קיימים אף פסקי דין  אחרים.

בהתייחס לאותו מקרה נוסף בו דנתי, שם נקבעה הנכות הרפואית המשוקללת בתחום הפנימי בשיעור גבוה בהרבה  (למרות שחלקה נמצא חסר נפקות תפקודית כלשהי); שכן התובע שם סבל בפועל מהפרעות נוספות, שכאמור אינן בנמצא במקרה זה. מאידך, לעניין הסכום שיש לפסוק בגין כריתת הטחול, התובע בענייננו צעיר בהרבה, פחות מ 22 כיום, ולמעשה טרם החל חיי השתכרותו. בשקלול, אני סבור שבענייננו מן הראוי לקבוע סכום גלובאלי גבוה מעט יותר, בסך 30000 ש"ח. ולא למותר לשוב ולציין כי לשיטתי עצם קביעת הנכות הרפואית בשיעור 10% בשל כריתת טחול, כבר מביאה בחשבון סיכון - מה להחמרה או סיבוכים. 

5.         בין הצדדים נפלה מחלוקת האם בתאונת עבודה עסקינן מבחינת התובע. הנפקות היא לנושא מיצוי זכויות בענף נפגעי עבודה במוסד לביטוח לאומי, וניכוי רעיוני, באם אכן בתאונת עבודה עסקינן.  אין חולק שהתובע לא פנה לענף נפגעי עבודה. לפיכך נשמעו ראיות אף בעניין זה, כאשר מלבד התובע העידו אף  מר אריק בוחבוט שנסע עמו ברכב, ונהג הרכב , הוא הנתבע 2. מעדויותיהם עולה תמונה אחידה שלא נסתרה, והנה מהימנה עלי, לפיה התובע נהג להצטרף לעתים לחבריו שוקי ואריק, המבוגרים ממנו בארבע - חמש שנים, והיו תקליטנים. זאת לאור רצונו ללמוד את מקצוע התקליטנות בו עסקו שוקי ואריק. התובע, שהיה בסה"כ בן 17 וחצי לעת התאונה,  לא הועסק על ידם, ולא זכה לתשלום שכר, אלא לכל היותר לקופסת סיגריות מדי פעם ולפעמים תשר בן עשרות שקלים. אריק אף העיד כי הצטרפותו של התובע היתה עניין ספונטאני, כאשר היה מודיע חצי שעה לפני הנסיעה אם הוא יכול להגיע, אם לאו. כאשר היה מגיע היה עוזר - אך עזרתו היתה בעניינים פעוטים, שלא פגעו כלל באירוע אם החליט שלא להצטרף.

הנתבע 2 העיד שגיסו הוא בעל חברת הפקות, והוא שביקש ממנו להסיע לאירוע את התקליטנים וציוד ההגברה שלהם ברכבו, ביום התאונה. כאשר ציוד ההגברה הושם בנגרר של שוקי ואריק, שחובר לרכבו של העד.

התובע העיד כי הוא עצמו ושני התקליטנים , ואף חברו שלומי שהצטרף אליו והיה אף הוא ברכב, נהגו לשתות. מה גם ששני התקליטנים היו אמורים לתפקד מספר שעות באירוע, ולכן לא היה רצוי שלכך יתווסף גם מאמץ הנהיגה. לפיכך ברכב נהג הנתבע 2.