פסק-דין בתיק א 17919/03

א.        מהות התביעה ועיקר טענות בעלי הדין

1.         תחילתה של התדיינות זו בתביעה קטנה שהגישו התובעים נגד הנתבעים בגידרה טענו התובעים כי במהלך ביצוע עבודת הרחבה שביצעו הנתבעים בחלק העורפי של דירתם, הנמצאת מעל דירת התובעים בבניין בבת-ים, נגרמו לדירת התובעים נזקים אשר הוערכו על ידי המהנדס הרמן בסכום של 11,314 ש"ח.

2.         בכתב התביעה טענו התובעים כי מעבר לנזק הממוני נגרמו להם אי נוחות טרדה ועגמת נפש בסכום אותו העמידו ע"ס 20,000 ש"ח נוספים; עם זאת העדיפו התובעים להביא ריבם עם הנתבעים לבית המשפט לתביעות קטנות ומשכך, העמידו את סה"כ תביעתם ע"ס 16,300 ש"ח.

3.         הנתבעים הכחישו את תביעת התובעים וכפרו בזכותם לתבוע מהם דמי נזק.

4.         לעיצומו של עניין טענו הנתבעים כי עבודת ההרחבה בוצעה ללא דופי על ידי הנדסאי מקצועי ובמסגרת היתר בנייה שניתן כדין.

5.         גם הנתבעים לא קפצו ידם וצרפו לכתב הגנתם חוו"ד של מומחה מטעמם אשר העריך את נזקי התובעים בסכום מזערי (130 ש"ח).

6.         על יסוד בקשת התובעים מיניתי את אינג' ישראל פובונזק כמומחה מטעם ביהמ"ש (להלן: "המומחה").

המומחה סקר את דירת התובעים והוציא תחת ידו חוו"ד מיום 3.11.02 לפיה העריך את הנזקים לדירת התובעים בסכום כולל של 71,225 ש"ח מתוכם סך 48,000 ש"ח בגין ירידת ערך הנובעת מהנמכה צפויה של התקרה בדירת התובעים וכן סך 10,000 ש"ח עלות תיקונים הנובעים מהנמכת התקרה.

7.         עם קבלת חוו"ד זו, הזדרזו התובעים והגישו ביום 3.6.03 על פי היתר שנטלו, כתב התביעה מתוקן בו העמידו את סכום תביעתם ע"ס 62,975 ש"ח בהסתמך על חוו"ד המומחה.

8.         הנתבעים הגישו כתב הגנה בגדרו טענו כי אין בתביעת התובעים אלא ניסיון לעשוק את הנתבעים ולהתעשר שלא כדין על חשבונם. הנתבעים תקפו את חוו"ד המומחה בטענם כי היא מתייחסת לנזקים שטרם התגבשו וכן כי המומחה, שאינו שמאי על פי הכשרתו נדרש לשומת ירידת ערך.

ב.         ירידת ערך הדירה

1.         כתב התביעה המתוקן שהוגש בהשראת חוו"ד המומחה הביא לכדי הגדלת סכום תביעתם של התובעים בבחינת: "והיה ראשיתו מצער ואחריתו מי ישורנו".

2.         חוות דעתו וממצאיו של המומחה עמדו למבחן בחקירה נגדית אשר הניבה את הממצאים כדלקמן:

2.1       המומחה אינו שמאי ולדבריו (עמ' 2 לפרוטוקול ישיבת יום 16.12.03) אינו מתיימר להיות שמאי.

2.2       בהתייחסו לירידת הערך העתידית הצפויה לדירת התובעים כתוצאה מהעדר מישוריות בין התקרה הישנה לבין זו החדשה לכשתיבנה, כתב המומחה בחוו"ד: "כתוצאה מהנמכת התקרה תיגרם ירידת ערך המוערכת על ידי בשיעור של כ-10% מערכה דהיינו:

            100,000 דולר X 10% = 10,000 דולר".

קביעה זו זכתה לביקורת נוקבת מטעם הנתבעים אשר כפרו הן בעצם סמכותו של המומחה לשום ירידת ערך, והן בנכונות חישוביו.

3.         אני פוסק כי בניגוד לטענת ב"כ הנתבעים רשאי היה המומחה להיזקק בחוו"ד להערכה שמאית של ערך הדירה וזאת לאור הוראת התיקון של סעיף 9 לנוסח הקודם של חוק שמאי המקרקעין תשכ"ב-1962, ממנה עולה כי בעת מתן חוו"ד (בשנת 2002) בא המומחה בגדרו של סעיף 9 לחוק הנ"ל כמי שאינו עושה שומות דרך קבע (השוו: ע.א. 2016/00 רוזנצוייג נ. רוזנבליט).

4.         המומחה העיד כי "גזר את שווי הדירה מחוזה הרכישה" (שלא הוצג).

הנתבע לעומת זאת טען כי מחירי דירה שוות ערך באותה שכונה אינם עולים על סך 70,000 דולר.