פסק-דין בתיק א 17520/04

תביעה בעניין ליקויי בנייה על סך של כ - 145,000 ש"ח ביחס לדירה שנרכשה ע"י התובעים ברחובות (להלן:"הדירה") עפ"י הסכם מכר מיום 26.4.96 (להלן:"ההסכם") מאת ליגד השקעות ובניה (להלן:"הנתבעת"). האחרונה, הפנתה הודעת צד ג' בסך של כ- 124,000 ש"ח כנגד האדריכל בני לוי (להלן:"האדריכל") מתוקף אחריותו כמתכנן לפי הסכם מיום 6.6.94 וכנגד מר דוד לנדסמן מכוח אחריותו כמנהל ומפקח (להלן:"המפקח") עפ"י הסכם מיום 12.7.94 (ואלה ייקראו להלן במשותף" "צדדי ג'" ).

טענות מקדמיות:

בפתח הדברים טוענת הנתבעת לשלילת זכאותם של התובעים לפיצוי בשל חלוף תקופת ההתיישנות, בשל קיומו של שיהוי ובשל אי מתן הודעה כדין. נכון אם כן, להתייחס לטענות אלה תחילה.

ההתיישנות:

התייחסותה של הנתבעת לנושא ההתיישנות אלה הוצגה בסיכומיה באופן לאקוני למדי ללא הפניה מפורשת לסעיפי הליקוי הרלבנטיים בתוספת לחוק המכר (דירות), תשל"ג-1973 (להלן:"החוק"), על אף קיומן של תקופות התיישנות שונות ובכך הותירה ערפול רב ביחס לטענות אלה הפועל לרעתה במובן זה שגירסתה בנושא  נדמית כבלתי מבוססת, הואיל וכך לא מצאתי כי יש לקבלה.

שיהוי:

טענותיה הנוספות של הנתבעת בעניין זה נוגעות לקיומו של שיהוי כביכול אלא שאף כאן אין המדובר אלא בגירסה בלתי מפורטת די הצורך הנוקבת במועד הגשת התביעה ביחס למועד המסירה הגם שזה על פניו אינו המבחן הבלעדי. התייחסות צרה מסוג זה יוצרת עיוות בבחינת הדברים ולפיכך, נדחית מכל וכל.

אשוב ואתייחס בשנית לטענה זו, בפרק הנוסף הדן בגוף הדברים אלא שכטענת סף נדחית עמדת הנתבעת.

חובת מתן ההודעה:

מעבר לכך טוענת הנתבעת, כי התובעים כשלו בקיום חובת מתן ההודעה בדבר גילוייה של אי-ההתאמה כמתחייב מכוח סעיף 4(א) לחוק בתקופת השנה שמיום המסירה או זמן סביר לאחר גילוי אי-ההתאמה. דא עקא, שעל פי עדותה של התובעת פנו היא ובן-זוגה לנתבעת (סעיף 17 לתצהיר העדות הראשית) ולאחר שעדותה זו לא נסתרה יש בה כדי להוות בסיס לקביעה בדבר דחיית טענת הנתבעת בהקשר זה.

מכאן לגוף הדברים ולהסתייגות הצדדים.

הקביעות המקצועיות

נוכח אופיו המקצועי המובהק של הסכסוך מונה המהנדס והשמאי דן אורמן (להלן:"המומחה/המהנדס") כמומחה מטעם בית המשפט לצורך בחינת הסוגיות שבמחלוקת.

המהנדס בדק את הדירה וזיהה בחוות דעתו מיום 19.10.05 קיומם של ליקויי בנייה בהיקף של כ- 6,000 ש"ח מקביעה זו יש להתעלם לאחר שלפי פרוטוקול יום 6.2.07 עמ' 69 שורה 21 - 22 , הוסכם על היעדר הרלבנטיות שלה.

מעבר לכך, קבע המומחה קיומה של ירידת ערך בשני נושאים, הראשונה בגין ליקויים שאינם ניתנים לתיקון (מרחק כבלי הכביסה במטבח ורוחב הפרוזדורים) בהיקף של 2,900 ש"ח  (להלן: "ירידת הערך הנמוכה") והשנייה בשל קיומו של "חצי חדר" ללא חלון (היעדר איוורור) בהיקף של 11,000 ש"ח.

אלה השתיים שנויות במחלוקת בין הצדדים ותידונה להלן.

ירידת ערך

חלק הטיעון העוסק בקיומה של ירידת הערך הנמוכה נשלל ע"י הנתבעת בשל טענות השיהוי ההתיישנות ואי-מתן ההודעה. גם כאן כבטענותיה המקדמיות נמנעה הנתבעת מהצגת פרטים של ממש מעבר לשימוש בכותרות ומילים. בעיקר לא פירטה הנתבעת את הנתונים הנדרשים ליחס שבין טיב הליקוי לבין תקופת האחריות הספציפית המוגדרת בחוק ובכך, שמטה את הבסיס מתחת לטענתה.

בעיני נראו טענותיה של הנתבעת בהקשר זה, כסוג  של "מס שפתיים" לצורך יצירת קווי הגנה מלאכותיים ולפיכך, הנני לדחותן.