פסק-דין בתיק א 16463/06

א.        מהות התביעה ועיקר טענות בעלי הדין

1.         עניינה של התובענה שבפני - הפרת הסכם מכר דירה, המתבטאת לטענת התובע בכך שהנתבעת הצמידה לדירה שרכש חניה אחת בלבד למרות שלפי ההסכם הוא זכאי לשתי חניות.

ביום 15.08.02, התקשר התובע עם הנתבעת, חברה קבלנית, בהסכם מכר דירה (להלן: "ההסכם"), לפיו רכש מהנתבעת דירה ברח' חיים בר לב 11 בנס ציונה, בפרויקט הידוע בשם "שמורת מליבו"  (להלן: "הדירה").

2.         עיקר טענות התובע:

א.    לפי נספח א' להסכם (להלן: "הנספח"), הוגדרה הדירה ככוללת שתי מקומות חניה הצמודים לה.

ב.     התובע שילם את התמורה במלואה ועמד בכל חיוביו לפי ההסכם.

ג.       עובר למסירת הנכס, נתברר לתובע כי הנתבעת מתעתדת למסור לו את הדירה כשמוצמדת לה חניה אחת בלבד, וזאת בניגוד להתחייבויותיה לפי ההסכם. משפנה התובע אל נציגי הנתבעת, הם נדהמו לראות כי לא נמסרו לתובע כל החניות, הודו במחדלם וציינו כי נפלה טעות בניהול הפרויקט, אשר מונעת מן הנתבעת לעמוד בתנאי ההסכם.

ד.     התובע נסמך על חוות דעת מיום 24.01.06, שנערכה על ידי הכלכלן ושמאי המקרקעין, מר ניצן מקובר, לפיה שווי מקום חניה צמוד לדירה עומד על סך 5,000$. כמו כן, העריך מר מקובר את דמי השכירות המקובלים בעבור מקום חניה באזור בסך של 400$ בסך לשנה.

ה.    לטענת התובע, העברת הדירה לידיו שלא בהתאם להוראות ההסכם, מהווה הפרה יסודית של תנאי ההסכם, המזכה אותו בסך הפיצוי המוסכם הקבוע בהסכם, היינו 10% מן התמורה שהם 112,500 ש"ח. לצרכי אגרה מעמיד התובע את סכום תביעתו בפריט זה על סך 70,000 ש"ח. כמו כן, טען התובע כי הוא זכאי לפיצוי בסכום ערכה של החניה החסרה, ולפיצוי בגין אבדן הכנסות מהשכרת החניה, כפי שאלו הוערכו בחוות דעת המומחה מטעמו, וזאת לאור עקרונות עשיית עושר שלא במשפט.

ו.       פניות התובע אל הנתבעת בדרישה לפצותו בגין הנזקים האמורים - לא נענו באופן ענייני.

ז.      התובע מוסיף על תביעתו סך של 5,000 ש"ח בגין עוגמת נפש ואי נוחות, והעמיד את תביעתו על סך של 117,300 ש"ח.

3.         טענות הנתבעת:

א.    לטענת הנתבעת, בנספח להסכם נפלה טעות סופר, כך שבמקום מקום חניה אחת, נרשמו שתיים. בנסיבות העניין יש לתקן את ההסכם כך שיעלה בקנה אחד עם אומד דעת הצדדים, דהיינו כי הדירה כוללת מקום חניה אחד בלבד.

ב.     נציגי הנתבעת הודיעו לתובע בדבר טעות הסופר שנפלה, בסמוך לאחר החתימה על ההסכם, והציעו לו לפנים משורת הדין הטבות שונות, אך התובע החליט לנצל את הטעות ולהציג דרישות כספיות מוגזמות ומופרכות.

ג.       הנתבעת לא הפרה את ההסכם, למצער לא מדובר בהפרה יסודית המקימה לתובע זכאות לפיצוי מוסכם

ד.     הנתבעת התוודעה לטענת התובע בדבר הפסד הכנסה מהשכרת החניה לראשונה בכתב תביעתו, ולא בכדי, כיוון שבאזור הדירה קיימים מקומות חניה רבים וזמינים, ומשכך ממילא לא נגרם לתובע כל נזק בשל אי הצמדת חניה נוספת לדירתו.

ח.    הנתבעת הסתייעה בחוות דעת מיום 10.05.06, שנערכה מטעמה על ידי המהנדס ושמאי המקרקעין, מר אלפרד אירני. לשיטתו, אמדן שווי מקום החניה הוערך בסך 2,000$, ואמדן דמי השכירות להשכרת מקום חניה באזור הינם בסך של 180$ לשנה.

עד כאן עיקר טענות בעלי הדין.

ב.         הסוגיות שבמחלוקת