פסק-דין בתיק א 1557/02

1.         התובע, מינהל מקרקעי ישראל (להלן - המינהל) הגיש תביעה כספית על סך 240,044 ש"ח נגד הנתבעים שהם תושבי כפר ג'דיידה-מכר. נטען בכתב התביעה הנתבעים פלשו למגרש 21/3 השייך למדינה הידוע כחלק 21 בגוש 18525 הנמצא בכפר מכר (להלן- המקרקעין). ביום 26.3.87, הגיש המינהל נגד נתבע 1 תביעה לסילוק ידו מהנכס. ביום 19.6.87, התקבלה התביעה. בהמשך, בוטל פסק הדין בכל הקשור לסעד הכספי שהתבקש, אך צווי המניעה והצווים לסילוק יד נותרו בעינם (החלטות מ- 1989 ו-1988).

2.         התברר כי הנתבעים פלשו אל המקרקעין ובנו בית מגורים שחלקו פולש לחלקת המינהל ויצקו במקום רחבת בטון ושביל. נטען כי הבניה והשימוש בוצעו ללא ידיעת המינהל וללא קבלת הסכמתו. לחלופין, נטען כי הנתבעים נהנים מעמד של  ברי-רשות בלבד.

3.         משך שנים רבות התנהלו מגעים בין המינהל לבין הנתבע 1  במטרה להגיע להסדר, אולם נסיונות אלו כשלו. המינהל הצהיר כי בהתאם לסעיף 21 לחוק המקרקעין, תשכ"ט-1969 אין לו עניין במחוברים בנכס שהותקנו על ידי הנתבעים ודרש לפנותם. המינהל טען כי לאור השימוש שעשו הנתבעים בנכס הוא זכאי לתשלום דמי שימוש ראויים החל מיום מתן פסק הדין ב-19.6.87 ועד למועד הגשת התביעה המקורית בהליך זה ביום 8.1.02. נטען כי נכון למועד הגשת התביעה דמי שימוש ראויים לשנה הם 14,000 ש"ח כולל מע"מ ובגין התקופה שבין 19.6.87 ל-8.1.02 זכאי המינהל לסך של 204,044 ש"ח.

4.         הנתבעים טענו כי קיימת מחלוקת הן בעניין השימוש והן בעניין הפלישה. הנתבעים עצמם לא בנו את המבנה העומד בחלקה אלא שהוא נבנה על ידי אביהם המנוח והבניה בוצעה במקביל לעיסקת חליפין שהיתה עם המינהל. לטענתם, במקום קיימים שלושה מגרשים צמודים. הוגשה על ידם חוות דעת לתמיכה בטענותיהם.

גרסת התובעת

5.         מטעם התובעת נחקר מר דוד דהן, מפקח מטעם המינהל מזה שנים רבות. הוא אישר שנעשו נסיונות לבוא בדברים עם הנתבעים.

6.         חוות דעת נוספת מטעם המינהל נמסרה על ידי דוב רובינשטיין ויהודה דיין. הם תיארו כי מיקום הנכס בצד הצפוני-מערבי של הכפר מכר, כ- 80 מ' בקו אוירי צפונית מערבית לגבול שטח הבנוי הישן בכפר וכ-100 מ' צפונית לבניין הכניסה האורתודכסית בעיר. מדובר בסביבת מגורים, בתים בני שתי קומות בדרך כלל ובעיקר בתים ישנים. באשר לסביבה, ישנן דרכים סלולות אספלט ללא מדרכות, קיימות תשתיות חשמל וקוי טלפון עיליים. סוכם כי מדובר ברמת פיתוח בסיסית.

7.         חלקה 21 בעלת צורת משולש מחולקת ל- 4 מגרשים. מגרש 21/3 נמצא בצד הדרומי-מזרחי של החלקה ופונה לשתי דרכים סלולות אספלט. בתחום המגרש בנוי בית מגורים בן קומה אחת מעל קומת עמודי מפולסת. החצר נטועה בעצי זית ובעצי ברוש צעירים. המגרש מגודר בגדר אבן וגדר מתכתית. צויינו מצב התכנון זכויות הבניה וזכויות הקניין. נקבעו דמי שימוש ראויים בסך 13,400 ש"ח לשנה. לא מצאתי כי החקירה הנגדית הניבה נתונים חדשים מאלה שפורטו בחוות הדעת או היה בה כדי לשנותה.

גירסת הנתבעים

8.         מטעם הנתבעים העיד ראשון מר כיאל עפיף, המכהן כיום כראש מועצת של ג'דידה מכר (מי שהכין בזמנו מכתב למינהל בתמיכה לבקשת הנתבעים להסדיר חזקתם במגרש). לטענתו, גודלו של החלקה אינו מאפשר בניה של מבנה עליו. אחריו העיד מר אנטואן אבו סמרה שהעיד כי בתוך החלקה עוברים שני קווי ביוב המחוברים לבתים שבחלקות מאחור. אחריו העיד מר ג'רייס תאופיק סלום המתגורר במגרש 21/2. הוא טען שמגרש החניה לפני הבית משמש את הציבור בכללותו (עמ' 19 לפרוטוקול). יצויין כי איני מקבל טענה זו, וניתן להיווכח מהתמונות שהוגשו ועדויות הנתבעים כי הלכה למעשה מדובר בחניה פרטית לכל דבר. לטענתו, אין גבולות מוסכמים בין מגרשו לבין המגרש של המינהל בעקבות כך שהדרך שהורחבה לבית הקברות אשר לא הותירה לו 520 מ"ר כפי שהיה אמור להיות ובעזרת מודד גיבש מגרש בעל היקף כזה כאשר במגרש 21/3 נותרו 350 מ"ר. בחקירתו הנגדית הוא הודה בשמו ובשם אחיו  כי לא שילמו על מגרש 21/3 למינהל דבר (עמ' 21).

9.         מטעם הנתבעים נמסרה חוות דעת על ידי מהר חורי, מהנדס ושמאי מוסמך.  הוא חיווה את דעתו כי המגרש הושבח על ידי הנתבעים כאשר כיום בוצעו בו עבודות פיתוח וקודם לכן היה נטוש עם ערמות פסולת והיווה סכנה ממשית. מסקנתו היתה שאין לגבות דמי שימוש ממשפחת סלום עקב השבחת המגרש. באשר לשווי המגרש, במצבו היום שווה המגרש 44,330 דולר כאשר נעשו עבודות על ידי הנתבעים בשווי 11,800 דולר, כך שהשווי הכולל הוא 56,000 דולר. בחקירתו הנגדית הוא הודה כי כיום לא ניתן לבנות בית על המגרש בעקבות גודלו (עמ' 25). הוא הסכים כי לפחות ב- 46 מ"ר מהמגרש נעשה שימוש למגורים על ידי הנתבעים (עמ' 26).

דיון

10.        באשר לדמי השימוש הראויים, יש להצטער על כך שהצדדים לא השכילו להגיע לפתרון מוסכם ביניהם. לאחר ששמעתי את העדים והתברר כי הנתבעים עושים שימוש במגרש לצרכיהם השונים, לרבות חניה, גינון ומגורים, מסקנתי הינה כי יש בו סוג של תוספת הנאה לנכסיהם, הנני קובע דמי שימוש נאותים בסך 120,000 ש"ח עבור כל התקופה. זאת, בהתחשב בעובדה כי על חלק מהתקופה המבוקשת ייתכן וחלה התיישנות. בנוסף, על סכום ישאו הנתבעים יחד ולחוד בשכ"ט עו"ד בסך 12,000 ש"ח בתוספת מע"מ כדין והחזר האגרה ששולמה כהוצאות משפט.

זכות ערעור תוך 45 יום.

המזכירות תמציא העתקים מפסק הדין לב"כ הצדדים .

ניתן היום כ"ו בכסלו, תשס"ח (6 בדצמבר 2007) בהעדר הצדדים.

קלדנית:  שרה

  התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: