פסק-דין בתיק א 14871/04

1.         ביום 10.2.98 נחתם בין התובעים לנתבעת חוזה מכר, לפיו רכשו הימנה התובעים דירת מגורים ברחוב מעלות נוף בטירת הכרמל (להלן-"הדירה"). התביעה המונחת בפניי עניינה ליקויי בניה שנתגלו בדירה זמן קצר לאחר שהחזקה בה נמסרה לידי התובעים.

            לכתב תביעתם צירפו התובעים חוות דעת הנדסית, ממנה עולה כי עלות תיקון הליקויים בדירתם מסתכמת בסך 47,240 ש"ח נכון למועד הגשת התביעה. נוסף לסכום זה, עתרו לחייב את הנתבעת לפצותם בסך 25,000 ש"ח בגין עוגמת הנפש, הטרחה והטרדה שנגרמה להם.

2.         בד בבד עם הגשת כתב ההגנה, בו הכחישה את הליקויים הנטענים, את חבותה ואת עלות תיקונם ואף טענה לסילוק התביעה על הסף מחמת התיישנות, הגישה הנתבעת הודעת צד ג' כנגד החברה הקבלנית המבצעת.

3.         לנוכח השאלות המקצועיות שעמדו להכרעה, הוריתי על מינויו של המהנדס מר רונן שטרנברג (להלן-"המומחה) כמומחה מטעם בית המשפט, על מנת שיבדוק את דירת התובעים ויחווה דעתו לגבי הליקויים הנטענים בכתב התביעה ועלות תיקונם.

            בחוות דעתו, מיום 4.8.05, קבע המומחה כי עלות תיקון כלל הליקויים שנמצאו בדירת התובעים מסתכמת בסך 11,450 ש"ח. לאחר הוספת פיקוח הנדסי ומע"מ, כשיעורו באותו מועד, עמדה עלות התיקונים על סך 15,269 ש"ח.

4.         ביום 23.5.06 הושג הסדר דיוני בין הצדדים, לפיו יינתן פסק הדין על סמך החומר המצוי בתיק בית המשפט ולאחר שיוגשו סיכומים בכתב, מבלי שיהא צורך בשמיעת ראיות.

5.         בפתח סיכומיהם, העלו הנתבעת וצד ג' שתי טענות סף, אליהן אני רואה להתייחס תחילה. ראשית, טענו כי דין התביעה להידחות על הסף מחמת התיישנות. בהקשר זה הפנו להוראות סעיף 4א' לחוק המכר (דירות), תשל"ג-1973. לשיטתם, יכלו התובעים לגלות את מרבית הליקויים שנמצאו בחוות דעתו של המומחה במועד מסירת הדירה לידיהם או, לכל המאוחר, במהלך שנת הבדק. משלא נשמעה מפיהם כל טענה לעניין אותם ליקויים בפרק הזמן האמור, איבדו התובעים, כך לשיטת הנתבעת וצד ג', את זכותם לתבוע בגינם. 

            אין בידי לקבל טענה זו. מבלי להידרש לשאלה באם מדובר בליקויים נסתרים או כאלה שניתן היה לגלותם במהלך שנת הבדק, אציין כי לבד מן העילה החוזית, נסמכה התביעה גם על עילה נזיקית. גם אם הייתי מגיע למסקנה כי עילתם החוזית של התובעים התיישנה, ברי כי העילה הנזיקית שרירה וקיימת. ודוק - אין חולק כי הדירה נמסרה לתובעים בשלהי שנת 1998, בעוד שהתביעה הוגשה בחודש אוגוסט 2004. לפיכך, בנסיבות, טרם חלפה תקופת ההתיישנות ועל כן דין הדרישה לסלק התביעה על הסף מחמת התיישנותה, להידחות.

6.         טענת הסף הנוספת שהעלו הנתבעת וצד ג' עניינה מכירת הדירה על ידי התובעים, בהתאם להסכם מכר מיום 5.1.06. הסכם מכר זה, אשר הוצג על ידי התובעים, מלמד כי הדירה נמכרה לאחת, עוגור נורית, תמורת סך שווי בשקלים של 120,000$. לטענת הנתבעת וצד ג', עם מכירת הדירה, איבדו התובעים את זכותם לתבוע פיצוי בגין הליקויים שנמצאו בה, שכן הדירה נמכרה במצבה כפי שהיא (as is).

            טענה זו אף היא דינה להידחות. בע"א 669/86 שיכון ופיתוח לישראל בע"מ נ' ידין ואח', פד"י מג (1) 353, נתבע קבלן בגין ליקויי בניה שנתגלו בדירה שנמכרה על ידי התובעים לצדדים שלישיים. בית המשפט קבע, באותו מקרה, כי התובעים שמרו לעצמם עם המכירה את הזכות האובליגטורית לתבוע את נזקיהם, ולכן מצא כי אין בסיס לטענת הקבלן כי עם העברת הדירה פקעה זכותם של הבעלים לתבוע נזקים בגינה. בית המשפט חזר על הלכה זו גם בע"א 472/95 זלוצין ואח' נ' דיור לעולה, פד"י נ (2) 858, בקבעו כדלקמן:

"נראה לי שבעניין זה צודקים ב"כ הדיירים, שעילת התביעה, גם של מוכרי דירותיהם, התגבשה כאשר נמסרו להם דירות פגומות. אין זה מתקבל על דעתי שקונה ששילם במיטב כספו את מלוא מחירו של מוצר פגום, לא יהא זכאי לפיצוי, רק מפני שבינתיים המוצר כבר אינו ברשותו, כגון שמכר אותו".

7.         איני רואה יסוד להידרש להשגות שהעלו הצדדים ביחס לממצאי ומסקנות המומחה. מושכלת יסוד היא כי משממונה מומחה על ידי בית משפט, על מנת שיחווה דעתו בעניינים מקצועיים שבתחום מומחיותו, יסמוך בית המשפט על קביעותיו, אלא אם כן נמצאו טעמים קיצוניים ונימוקים כבדי משקל שלא לעשות כן (ראו: ע"א 293/88 ניימן להשכרה בע"מ נ' רבי ואח', תק-על 90 (2), 532; ע"א 558/96 חב' שיכון עובדים בע"מ נ' רוזנטל פד"י נב (4), 563).

            בחנתי את חוות דעתו של המומחה ולא מצאתי טעמים מיוחדים לסטות מממצאיו וקביעותיו. חוות דעתו מפורטת, מנומקת, וכוללת התייחסות למכלול הטענות שהועלו על ידי הצדדים. הסבריו, כמו גם הפתרונות אשר ניתנו על ידו, נראים לי היגיוניים ומשכנעים. יפים לעניין זה דברי כב' השופטת שטרסברג-כהן בע"א 2934/94 סולל בונה בע"מ נ' ארז איתן ואח' תק-על 96 (2), 481, בקבעה בעמ' 482:

"למרבית הצער, מעוררים פרוייקטים של בניה, מחלוקות והתדיינויות בהקשר לליקויי בניה ולאי מילוי ההתחייבויות ההדדיות של כל הגורמים המעורבים. הגיעה העת, שכל הצדדים המעורבים יבינו, שיש סוף פסוק לכל אלה, בחוות דעתו של מומחה המתמנה על ידי בית המשפט בהסכמת באי כח הצדדים. סביר להניח שאף אחד מהצדדים אינו יוצא - במקרים כאלה - כשכל תאוותו בידו. אולם, על כל צד להבין כי משנתקבלה חוות דעת ניטרלית של מומחה, שיש בה משום נסיון רציני להתמודד עם הבעיות המקצועיות הרבות המובאות בפניו, יש לקבל אותה, גם אם לא כל מה שנקבע בה הוא לטעמם ולרוחם של כל הצדדים וגם אם ניתן להצביע על טעויות או על אפשרויות של קביעות אחרות בנושאים אלה או אחרים".

8.         במאמר מוסגר יצויין כי אין כל מקום לחייב את הנתבעת לפצות את התובעים בגין פיקוח הנדסי ומע"מ. משנמכרה הדירה לצדדים שלישיים, ברי כי הפיצוי לא ישמש את התובעים לביצוע עבודות התיקון בפועל. משכך, אין כל הצדקה לפסוק לזכותם פיצוי בגין פיקוח הנדסי שלא יבוצע וכן בגין מע"מ שלא ישולם.

על יסוד האמור עד כה אני קובע כי התובעים זכאים לפיצוי בגין הנזקים הישירים שנתגלו בדירתם בסך 11,450 ש"ח, נכון למועד עריכת חוות דעתו של המומחה.

9.         לבד מן הנזקים הישירים, תבעו התובעים גם פיצוי בגין עוגמת הנפש, הטרחה, הטרדה ואי הנוחות שנגרמה להם. התביעה לפיצוי בגין ראש נזק זה מסתמכת על סעיף 13 לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה), תשל"א-1970, הקובע: "גרמה הפרת חוזה נזק שאינו נזק ממון, רשאי בית המשפט לפסוק פיצויים בעד נזק זה בשיעור שייראה לו בנסיבות העניין".

            על מטרתו של הפיצוי בגין נזק שאינו ממוני, עמד בית המשפט לאחרונה בע"א 5602/03 סגל ואח' נ' שיכון ופיתוח לישראל בע"מ, תק-על 2005 (1), 2774, מפי כב' השופטת ארבל בקבעו: